Loading AI tools
משלחת בראשות אדריאן דה ז'רלאש מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשלחת האנטארקטית הבלגית (Belgian Antarctic Expedition (BelgAE); 1897–1899) הייתה הראשונה שחרפה באנטארקטיקה.
בשנת 1896, אחרי תקופה של שתדלנות נמרצת, רכש אדריאן דה ז'רלאש את ספינת ציידי הלווייתנים "פטריה", שנבנתה בנורווגיה. לאחר שיפוץ מקיף והתאמה לתפקידה החדש, שונה שמה לבלגיקה. דה ז'רלאש הבלגי עבד בשיתוף עם החברה הגאוגרפית של בריסל בארגון מבצע תורמים ארצי, אבל תוכנית המשלחת יצאה לדרך רק אחרי שממשלת בלגיה החליטה להעניק לה שני מענקים גדולים ובכך עשתה אותה למבצע בתמיכת המדינה. המשלחת יצאה לדרך מאנטוורפן ב-16 באוגוסט 1897, עם צוות רב-לאומי, שכלל את רואלד אמונדסן, אמיל ראקוביצה והנריק ארקטובסקי.
אחרי ההפלגה מאנטוורפן, ביקרה המשלחת במדיירה, ריו דה ז'ניירו ומונטווידאו. קבלת פנים נלהבת במיוחד ציפתה ל"בלגיקה" בריו, שם התגוררה קהילה בלגית גדולה. פרדריק קוק הצטרף שם למשלחת. הברזיליאנים גילו גם הם עניין רב בתוכנית הפעולה המדעית של הבלגים. החברה ההיסטורית והגאגורפית של ריו קיימה ישיבה מיוחדת, שבה הוצעה חברות למדעני המשלחת ולקציניה. כעבור כמה שבועות, במונטווידאו, כתב אמונדסן ביומנו, שמעולם לא ראה כל כך הרבה נשים יפות במקום אחד ובאותו זמן.
במהלך ינואר 1898, הגיעה ה"בלגיקה" אל חופי ארץ גרהאם. ב-22 בינואר נסחף קארל וינצקה מעל הסיפון בשעת סערה וטבע. האי וינצקה נקרא על שמו. אגב השיוט בין חופי ארץ גרהאם לבין שרשרת ארוכה של איים מערבית לה, כינה דה ז'רלאש את המעבר "מצר בלגיקה".[1] לאחר זמן שונה השם למצר ז'רלאש, להנצחת שמו. אחרי שמיפו וכינו בשם כמה איים במהלך כ-20 נחיתות נפרדות, חצו אנשי "בלגיקה" את החוג האנטארקטי 15 בפברואר ב-1898.
משלחתו של דה ז'רלאש לא הצליחה למצוא מעבר אל תוך ים ודל וב-28 בפברואר 1898, נלכדה בקרח של ים בלינגסהאוזן, סמוך לאי פיוטר הראשון. סביר להניח, שדה ז'רלאש הסיט את ספינתו בכוונה תחילה אל עובי קרח הים הדחוס כדי להקפיא אותה שם למשך החורף.[2] על אף מאמצי הצוות לשחרר את הספינה, התחוור להם עד מהרה שיהיה עליהם לבלות את החורף באנטארקטיקה.
הציוד שברשותם לא היה נאות למצב ולא היה להם די ביגוד חם לכל אנשי הצוות. היה מחסור במזון, ומה שהיה לקה בחוסר גיוון. פינגווינים וכלבי-ים ניצודו ונשחטו והבשר אוחסן לפני תחילת החורף. לבוש חם אולתר מן החומרים שעמדו לרשותם.
ב-21 במרץ 1898 כתב רופא הספינה פרדריק קוק
אנחנו כלואים בים אינסופי של קרח... כבר סיפרנו את כל הסיפורים, אמיתיים ודמיוניים, שיכולנו לדלות מזכרוננו. הזמן מעיק עלינו בכל כובדו ככל שהעלטה קרבה והולכת.
כעבור שבועות אחדים, ב-17 במאי, השתררה חשיכה גמורה, שנמשכה עד 23 ביולי.
אדריאן דה ז'רלאש תיעב את הבשר הטרי של הפינגווינים וכלבי-הים שנקטלו ואוחסנו לפני בוא החורף, ותחילה ניסה לאסור על אכילתו, אבל בסופו של דבר, עודד אותה. סימנים ראשונים של צפדינה החלו להופיע אצל חלק מן האנשים. מצבם של לקואנט ודה ז'רלאש היה קשה כל כך, שהם כתבו את צוואותיהם, אצל שניים מאנשי הצוות התגלו סימנים של מחלת נפש והמוראל בכללו היה בשפל המדרגה. לויטננט דאנקו לקה במחלת לב ומת ב-5 ביוני 1898. האי דאנקו, וכן חוף דאנקו נקראו על שמו. כמה מן האנשים יצאו מדעתם, בהם מלח בלגי אחד, שעזב את הספינה בהודעה, ש"הוא חוזר לבלגיה"
פרדריק קוק והקצין הראשון, רואלד אמונדסן, תפסו פיקוד בשלב זה, כיוון שדה ז'רלאש ולקואנט לא היו מסוגלים למלא תפקיד זה בגלל מחלת הצפדינה. ויטמין C התגלה רק בשנות ה-20', אבל קוק היה משוכנע, שבשר טרי הוא התרופה לצפדינה הודות לניסיון שרכש עם רוברט פירי באזור הארקטי. הוא החזיר את בשר הפינגווינים וכלבי הים הקפוא ועמד על כך, שכל אחד מאנשי הספינה יאכל ממנו מדי יום. אפילו דה ז'רלאש החל לאכול את הבשר ואט-אט הבריאו כל החולים.[3]
חודשים אחדים של מצוקה באו לאחר זאת. ניסיונות לשחרר את האונייה וצוותה מכבלי הקרח כשלו. בינואר 1899 עוד הייתה ה"בלגיקה" לכודה בקרח בעובי כ-2 מ' והאפשרות של חורף נוסף בקרח הלכה והתממשה לעיניהם. מים פתוחים היו מרוחקים כ-800 מ' מהם וקוק הציע לחצוב תעלה בקרח, כדי שהמים הפנויים מקרח יוכלו להגיע אל ה"בלגיקה" ולאפשר לה להימלט מן הקרח. הצוות הנחלש השתמש בדינמיט ובכלי עבודה שונים ליצירת התעלה. לבסוף, ב-15 בפברואר 1899, הצליחו לנוע באיטיות בתעלה שחצבו במשך שבועות רצופים. כמעט חודש נדרש להם לעבור מרחק של 11.2 ק"מ, וב-14 במרץ נחלצו מן הקרח. המשלחת חזרה לאנטוורפן ב-5 בנובמבר 1899. התנאים היו קשים, אך המשלחת הצליחה בכל זאת לאסוף כמות ניכרת של נתונים מדעיים, ובכלל זה שנה תמימה של תצפיות מטאורולוגיות.
באנטוורפן התקבלה המשלחת במאור פנים. ועדה מיוחדת תכננה זה חודשים את החגיגות. באופן טיפוסי למשלחות לקטבים בתקופה זו, רגשות גאווה לאומית (ומחוזית) שלטו בחגיגות השיבה הביתה. ביום שבו דרכו שוב על אדמת בלגיה, הושמע ההמנון הבלגי, (La Brabançonne) והדגל הלאומי הונף בבתים רבים. המדינה הבלגית חלקה כבוד לדה ז'רלאש ולאנשיו בצרפה אותם כחברים למסדר לאופולד המלכותי, ועיריית אנטוורפן העניקה לאנשים מדליות וכיבדה אותם בכתיבת שמותיהם בספר הזהב של העיר.
סגל המשלחת כלל כמה שמות נכבדים:
.jpg)
המרקים שלו מלאי "תעלומות", וה"בשרים החנוטים" זוכים לגנאי מכל לשון.
לכישוריו הלוקים בחסר הייתה השפעה שלילית על תזונת המשלחת, כיוון שדה ז'רלאש ניסה לאסור על צריכה בשר טרי של פינגווינים וכלבי ים אחרי שטעם מן הבישול הגרוע של מישוט. פרדריק קוק שכנע לאחר זמן את חברי המשלחת החולים לאכול מן הבשר, כתרופה ולא כמזון. בשובו לבלגיה היה למשרת הראשי של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן (1926-1869), ובתפקידו זה השתתף במשלחת "בלגיקה" לשפיצברגן וגרנלנד, עם דה ז'רלאש כרב-חובל.[5]
עוד מספר אנשים השתתפו רק בחלק מן המשלחת והוחלפו באחרים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
