המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל
המוסד הוותיק ביותר לעריכת סקרי דעת קהל ברוסיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל (ברוסית: Всероссийский центр изучения общественного мнения – ВЦИОМ) שהוקם בשנת 1987, כונה "המרכז הסובייטי לחקר דעת הקהל" עד 1992, הוא המוסד הוותיק ביותר לעריכת סקרי דעת קהל ברוסיה. זו אחת החברות המובילות בתחום הסוציולוגיה והמחקר בשוק. המוסד הוא גוף בבעלות המדינה ומנוהל על ידי הממשלה באמצעות משרד העבודה והרווחה.[1][2]
| מדינה |
רוסיה  |
|---|---|
| מטה הארגון |
מוסקבה |
| מייסדים |
טטיאנה זסלבסקאיה |
| תקופת הפעילות |
1987–הווה (כ־37 שנים) |
|
wciom | |
| קואורדינטות | 55°44′28″N 37°36′38″E |
 | |
  | |
מיקום המטה
(למפת מוסקבה רגילה)
מיקום המטה
זו החברה הסוציולוגית הוותיקה ביותר במרחב הפוסט-סובייטי. היא הוקמה בשנת 1987 במסגרת צו של המועצה המרכזית לאיגודים מקצועיים ו-ועדת העבודה הממלכתית של ברית המועצות כמרכז למחקר חברתי לחוות דעת הקהל (בשנת 1992 שונה שמו למרכז המחקר הרוסי לחקר דעת הקהל). המכון מבצע סקר שוק, סקר חברתי ופוליטי מחקרי ואוסף נתונים, ניתוח והצגת ממצאים בנושאים שונים.
סניפי המרכז פועלים בכל שבעת המחוזות הפדרליים ברוסיה. מלבד סניפים משלו, למרכז יש הסכמי שותפות עם מספר משמעותי של חברות מחקר מקומיות. המרכז מפעיל רשת מראיינים עצמאית, המונה כ-5,000 איש.
המרכז מחזיק במעמד של מוסד מדעי. מלבד זאת, קיימת במרכז מועצת מומחים מדעית, המורכבת מסוציולוגים רוסים ידועים, חוקרי מדע המדינה, חוקרי שוק, פילוסופים והיסטוריונים. המרכז עורך תחרויות של עבודות מדעיות בקרב חוקרים צעירים.
מאז 2003 מפרסם כתב עת משלו, שנקרא ניטור דעת הקהל: שינויים כלכליים וחברתיים, היוצא לאור שש פעמים בשנה. מאז 2009 הוא זמין גם באינטרנט פתוח (הן בארכיון והן בגיליונות חדשים). מועצת העורכים כוללת סוציולוגים רוסים מובילים (צוות מהאקדמיה הרוסית למדעים, אוניברסיטת מוסקבה, האוניברסיטה הרוסית הממלכתית, בית הספר הגבוה לכלכלה, המכון לחקר שוק GFK-Rus ועוד). ישנה מחלקה לחקר דעת הקהל בבית הספר הגבוה לכלכלה הפועל מאז 2008 בחסות המרכז ומחלקה של המרכז יש גם באוניברסיטה הרוסית הממלכתית, מאז 2008.
המרכז מתכנן ומפרסם באופן קבוע מונוגרפיות וכרכים של מחקרים סוציולוגיים המוקדשים למצב דעת הקהל ברוסיה. המונוגרפיות האחרונות הן: "מילצין לפוטין: שלוש תקופות בתודעה ההיסטורית של הרוסים" (2007), "רוסיה הפוליטית: מדריך לפני הבחירות - 2007", "מילון פוליטי של ההווה" (2006), "רוסיה בצומת דרכים לקראת קדנציה שנייה" (2005)[3] מחקרי דעת הקהל המתוארכים לפני 1992 מאוחסנים בארכיון. תוצאות סקרי דעת הקהל של מכון "אקספרס" מאז 1992 נשמרים ב"מאגר הארכיונים".
המרכז חבר ברשתות מקצועיות ובינלאומיות לרבות InterSearch והמוניטור האירואסייתי. הוא פועל מכוח תקני ונוהלי ESOMAR של החברה האירופית לחוות דעת וחקר שוק.[4] ישנם יותר מ-70 מומחים המועסקים במטה המרכז במוסקבה (עם התמחות בסוציולוגיה, שיווק, מדעי המדינה, פיננסים, פסיכולוגיה וסטטיסטיקה), כמו גם עשרות במשרדיה ברחבי רוסיה.
הקמה (1987)
הצו להקמת המרכז אומץ בישיבת יולי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשנת 1987. המייסדים היו מועצת האיגודים המקצועיים המרכזיים ו-ועדת העבודה של ברית המועצות. המנהלת הראשונה הייתה טטיאנה זסלבסקאיה. זסלבסקאיה טענה כי המכון לדמוסקופיה (של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה) בראשות אליזבת נואלה-נוימן נלקח כמודל בעת הקמת המרכז.
אחרי טטיאנה מונה בוריס גרושין (Борис Грушин) למנהל המרכז והוא עשה מאמצים רבים בשנים 1987–1988 להקים רשת של מרכזים סוציולוגיים ברפובליקות ברית המועצות ובמחוזות רוסיה. הדבר התאפשר לערוך את סקרי ההמונים הראשונים על דגימות מייצגות בקרב מבוגרים בנובמבר 1988; שנה לאחר מכן הפכו הסקרים לשיטתיים.
בשנת 1988 יורי לבאדה יחד עם תלמידיו (לב גודקוב, בוריס דובין, אלכסיי לוינסון ואחרים) נסעו לעבוד במרכז (תחילה כראש מחלקת המחקר התאורטי ואחר כך - מאז 1992 כראש החברה). בראיון יורי לבאדה[5] דיבר על השנים הראשונות של המרכז, כשהוא מתייחס לטטיאנה זסלבסקאיה (Татьяна Заславская) ובוריס גרושין כמייסדי המרכז בשנת 1987 והם אלה שהזמינוהו לעבוד במרכז.
צמיחה, 1989-2003
המרכז זכה לכבוד רב בזכות האובייקטיביות והמקצועיות שלו בקרב אקדמאים ועיתונאים הן בברית המועצות והן במערב. בשנות התשעים, סקרי הסוכנות צברו מוניטין של היותם אמינים מאוד. במהלך תקופה זו ערך המרכז יותר מאלף סקרים.[6]
בהיותו המוסד הסוציולוגי הראשון בברית המועצות (ורוסיה), המרכז שימש כקרקע ליצירת מספר מרכזים שיווקיים וסוציולוגיים במדינה.
באוגוסט 1989 עזב בוריס גרושין את המרכז כדי להקים ארגון משלו החוקר את דעת הקהל בשם "Vox Populi - קול העם".[7]
בשנת 1992 הוקמה קרן חוות הדעת הציבורית (FOM) שהוקמה במקור כחטיבה של המרכז לגיוס כספי צדקה, שהופרדה מהמרכז והפכה למכון נפרד לחקר דעת הקהל. בשנת 1999 המרכז הפך למכון מדעי.
סכסוך (2003)
למרות שהמרכז לא קיבל כספי תקציב ומימן את עצו באמצעות חוזים ומענקים מהמגזר הפרטי והציבורי משנת 1992 עד 2003, יורי לבאדה (שעמד בראש המרכז) לא התייחס לעובדה שהסוכנות נותרה חברה בבעלות המדינה כגוף פדרלי.
בשנת 2003 המשרד לניהול רכוש המדינה החליט להפוך את המרכז לחברת מניות, אשר 100% ממנו היו אמורים להיות מוחזקים על ידי המדינה. עדיין לא הוקצה לה תקציב מהמדינה והחברה הייתה אמורה להמשיך בעבודתה על בסיס מימון מצד מוסדות פרטיים וציבוריים כאחד. עם זאת, שינוי זה נלקח על ידי יורי לבאדה כניסיון של הממשלה להשפיע על התוצאות של מחקרי המרכז. כתוצאה מכך, עובדיו הקודמים של המרכז עזבו את החברה והצטרפו למרכז לבאדה שיורי לבאדה הקים כמרכז חדש לחקר דעת הקהל.[1]
ולרי פיודורוב, שהיה חוקר למדע המדינה וכמה מקורות ציינו אותו כמקורב לממשל ולנשיא רוסיה, מונה לעמוד בראש המרכז.
המרכז המשיך בתוכניות מחקר ובשנת 2003 החלו חברי מערכת לשעבר לפרסם כתב עת חדש בשם The Public Opinion Herald.
בשנת 2003 פורסמו נתונים סותרים על סקרי סוציולוגים רוסים מהמרכז וממרכז לבאדה החדש אף השתמש במותג WCIOM של מרכז הרוסי לחקר דעת הקהל, מה שגרם לסכסוך בין שני המרכזים.[8] בשנת 2004 השירות הפדרלי למלחמה במונופולים החליט להעניק למרכז הרוסי לחקר דעת הקהל את זכות השימוש המלאה במותג "WCIOM" ואסר על מרכז לבאדה להשתמש בו.
כשנשאל על שינוי הנהלת המרכז במהלך ביקורו באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית בספטמבר 2003, פוטין תמך בשינוי ההנהלה.
כמרכז המחקר הסוציולוגי העיקרי במדינה
סדרי העדיפויות במחקרים של המרכז כיום הם דירוגים פוליטיים, מדדי מצב רוח חברתי, תוכניות ממשלתיות ורפורמות. המרכז עדיין מבצע מחקר עבור המוסדות הפרטיים והציבוריים הרוסים המשמעותיים ביותר.[9]
המיקוד החדש של תוכניות המחקר מתבטא בשינוי המוטו - "מידע להצלחה!" במקום המוטו הקודם "מתוך דעה - לקראת הבנה".
לעיתים נמתחת ביקורת על שיטות המחקר של המרכז. גנאדי זיוגאנוב (מנהיג המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית) מתח ביקורת על האובייקטיביות שלו בבחינת תוצאות בקשות התקשורת בנושא המאוזוליאום של לנין. הוא טען ש"שזה מחקר לא מקצועי", בתגובה לנתוני המרכז לפיהן, מרבית הרוסים תמכו בקבורת לנין בבית עלמין במקום להמשיך להחזיק את גופתו במוזוליאום.[10]
המרכז הואשם גם בקשר מיוחד עם הקרמלין. מגזין "הניו טיימס" פרסם סדרת כתבות בשם "שחיתות ברוסיה" על מניפולציות בהן משתמש המרכז לטובת הממשל הנשיאותי.[11] המרכז פתח תביעה נגד הניו טיימס וניצח לאחר משפט בן עשרה חודשים שבסיכומו בית המשפט הודה השחומר שפורסם אינו תואם את המציאות. בית המשפט גרם למגזין לפרסם הפרכה והכתב שכתב את המאמרים נקנס.
המרכז מבצע מחקר הן ברמה האזורית והן הפדרלית, כמו גם במרחב הפוסט-סובייטי (יחד עם עמיתים מדינות ברית המועצות לשעבר וחברי הסוכנות "הניטור האירואסייתי") ומדינות אחרות.
נושאי העניין כוללים:
- פוליטיקה: בחירות, דירוג פוליטיקאי, פוטנציאל מחאה
- תחום חברתי: חינוך, שירותי בריאות, משפחה, מגורים, שחיתות
- עסקים: מימון וביטוח, פיתוח מותג ומוצר ארגוני, מוניטין של חברות, סימני מסחר, טכנולוגיית מידע ומדיה, מגזר רכב, נדל"ן, ענף ספורט
שיטות
נעשה שימוש במגוון רחב של טכניקות מחקר, כמו ראיונות אישיים, קבוצות מיקוד, קניות סמויות, מבחני אולמות, סקרים, סקרי מומחים, ראיונות טלפוניים ואחרים. השיטות כוללות ניתוח סטטיסטי תיאורי ותוכניות לבניית מדגמים. סקרים המבוססים על דגימה מייצגת נערכים מדי שבוע על 1,600 איש מ-140 מקומות ברחבי 42 אזורי רוסיה.
המרכז מתאם ומיישם באופן קבוע פרויקטים מחקריים בינלאומיים עבור לקוחות זרים ורוסיים כמו UNDP, מחלקת המדינה האמריקאית, לשכת נאט"ו במוסקבה ואחרים. מאז 2004 השתתף המרכז בפעילות בעיצוב מערכת המחקר הסוציולוגי הסדירה במרחב הפוסט-סובייטי.[12]
אתר האינטרנט הרשמי של המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל (ברוסית)- אתר האינטרנט הרשמי של המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל (באנגלית)
המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל, ברשת החברתית פייסבוק
המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל, ביישום טלגרם
המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל, ברשת החברתית VK- בלוג רשמי באתר LiveJournal
- ספריית המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל (אורכב 20.12.2008 בארכיון Wayback Machine)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
