ניחום אבלים היא מצווה לנחם את מי שמת לו קרוב מ'שבעה קרובים'[1], ובכך לעשות עמו חסד.
מילות ניחום שאומרים לאבל |
|---|
|
בני אשכנז: |
המטרה העיקרית של ניחום האבלים הוא הקלה על הכאב של האבלים באמצעות הביקור בבית האבל, ההזדהות עם צערו, ובמתן הזדמנות לאבל לבטא את יגונו[2].
מקור המצווה
הגמרא[3] לומדת מהפסוק "אַחֲרֵ֨י ה' אֱלֹקֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ"[4], שעלינו לנהוג במידותיו של הקב"ה. אחת המידות המנויות על ידי הגמרא היא ניחום אבלים, כלומר כפי שהקב"ה ניחם את יצחק בברכת ה' אחרי מות אברהם, עלינו ללמוד מכך לנחם את האבלים. עניין ניחום אבלים מוזכר גם בספר בראשית, לאחר שיעקב מתבשר שבנו יוסף נטרף בפי חיה רעה – "וַיָקֻמוּ כָל-בָנָיו וְכָל-בְנֹתָיו לְנַחֲמוֹ"[5].
רבינו יונה[6] מבאר שניחום אבלים היא מצוות התורה, שכן היא נכללת במצוות גמילות חסדים של "ואהבת לרעך כמוך".
לעומתו, הרמב"ם מבאר[7] כי המצווה המסוימת של ניחום אבלים היא מצוות חכמים: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה ... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור ... הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך', החיוב הספציפי הוא מדרבנן.
במסכת מועד קטן נאמר "בכו לאבלים ולא לאבדה, שהיא למנוחה – ואנו לאנחה", קריאה למנחמים למקד את צערם בעזרה לאבלים, ולא באבל על הנפטר. בעקבות כך, נוספו למנהגי ניחום אבלים גם הדאגה לצורכי האבלים, ובכללה סעודת הבראה שנהוג להכין לאבלים.
קיום המצווה
.jpg)
המטרה העיקרית של ניחום אבלים היא להביא נחמה, להקל על כאבם על ידי ביקור בביתם, הזדהות ועל ידי מתן הזדמנות לאבל לבטא את יגון נפשו. בשו"ת אגרות משה[8] כתב עוד כי המצווה היא "שהם טרודים מאוד בצערם, והוא מדבר על לבם לנחמם".
הרמב"ם מציין[9] שהמצווה היא "גמילות חסד עם החיים ועם המתים" – ומשום כן חידש כי "נחמת אבלים קודמת לביקור חולים", שיש בו רק טובת החי ולא טובת המת.
טובת המתים של ניחום אבלים, מקורה בגמרא במסכת שבת[10] ומבוארת בשו"ת תשובות והנהגות[11] במה שכבוד החי הוא תיקון לנשמת הנפטר, כפי שאנו מוצאים בעניין לווית המת. הוא מוסיף שיש תועלת נוספת לנפטר בכך שמספרים אודות מעשיו הטובים בביתו.
החלק השני, של דברי הרמב"ם, כלומר טובת המת, מתקיים רק כאשר המנחם מבקר פיזית בבית האבל. מכאן שיש להעדיף אם אפשר לבקר בפועל את האבל כדי לנחמו, ולא להסתפק בשיחת טלפון[12].
דיני ניחום אבלים
ישיבה או עמידה
עדיף שהבאים לנחם ישבו, יחד עם האבל, על רצפת הבית, באופן שמשדר את הזדהות המבקרים עם כאבו של האבל. כן צוין על ידי כמה ראשונים[13], וכן נפסק בשולחן ערוך[14]. מכיוון שבשנות האלפיים, אבלים אינם יושבים בדרך כלל על הרצפה[15], הרי שהם מוחלים על נוהג זה ומותר אפוא למנחמים לשבת על כיסאות[16]. עם זאת, יש שכתבו שנכון דווקא לשבת בשעת ניחום אבלים[17], ובשו"ת מנחת אשר[18] כתב שעיקר הצורה של ניחום אבלים הוא דווקא בישיבה.
יש שעומדים בעת אמירת "המקום ינחם אתכם..." (או "מן השמים תנוחמו"), מה שלעיתים מקל על אמירת הברכה לכמה אבלים היושבים אחד לצד השני. ומסתבר שלרוב הדעות הדבר מותר[19], אך יש לזכור כי כאמור אין ברכה זו חלק עיקרי של ניחום אבלים.
נוסח ניחום האבלים
על פי ההלכה, אין חיוב לומר נוסח מסוים בעת ניחום אבלים, אך לאורך הדורות התפתחו נוסחים שונים הנאמרים בצורה קבועה, בדרך כלל בעת פרידת המנחם מהאבל. הנוסח על פי מנהג אשכנז הוא: ”המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד”[20]. ועל פי מנהג עדות המזרח: ”מן השמים תנוחמו” או בנוסח: ”תנוחמו מן השמים”. נוסח עדות המזרח הוא קדום, ומובא כבר במסכת שמחות[21] וברמב"ם:
כיצד מנחמין את האבלים... האבלים עומדים לשמאל המנחמין וכל המנחמין באים אצל האבלים אחד אחד ואומרים להן תנוחמו מן השמים
.
בניגוד אליו, מקורו של הנוסח האשכנזי לא ברור. נוסח קדום הדומה לו במקצת מופיע בספרו של המהרי"ל: ”השם ינחמך עם שאר אבלי ציון”.[22] יש שכתבו[דרוש מקור: מי כתב זאת?] שהמקור המתעד לראשונה את הנוסח המקובל הוא הרב יעקב ריישר בספרו "שבות יעקב":
גם באתי להודיע חידוש בדין, דאם אותן המתאבלים עמהם מנחמים את אבילם, יאמרו נוסח זה בזה הלשון: המקום ינחם אתכם ואותנו עם שאר אבלי ציון וירושלים
— שבות יעקב חלק ג סימן צח
בספרי הלכה מתקופת האחרונים כגון ה'מגן אברהם' ה'פרי מגדים' ועוד, כבר נזכר נוסח זה במפורש. יש שציינו שבתלמוד הבבלי מופיע נוסח קרוב לנוסח זה, לעניין ביקור חולים: ”רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל”.[23]
שיחה עם האבלים
הגמרא[24] קובעת שבשעת ניחום אבלים על האבל לפתוח בשיחה, ולא המנחם. זה נפסק על ידי הרמב"ם[25] והשולחן ערוך[26]: "אין המנחמים רשאים לפתוח, עד שיפתח האבל תחלה".
אולם, הברכה עצמה של "המקום ינחם אתכם" אינה נחשבת כפתיחה בשיחה, ומותר למנחמים לפתוח בברכה זו.
למרות שהוראת פתיחת השיחה ברורה בש"ס ופוסקים, נראה שלא כולם נהגו כן, ויש שפותחים בשיחה גם כאשר האבל יושב בשקט. יש שהצדיקו נוהג זה בכך שבעבר רבים מן האבלים היו שותקים לגמרי, ומכאן שהיה נכון להמתין עד שיפתח בשיחה. כיום, אבלים בדרך כלל שחים עם המבקשים, ולכן מותר למנחמים לפתוח בשיחה גם כאשר האבל שקט[27]. בשו"ת ציץ אליעזר[28] הציע שלאחר שהאבל פתח בשיחה בתחילת היום, שוב מותר לכל מי שמבקר בהמשך היום לשוחח עמו, ואף לפתוח עמו בשיחה, כיוון שהאבל כבר פתח בכך בתחילת היום.
אמירת שלום וברכות אחרות
כתב השולחן ערוך: "אבל אסור בשאלת שלום"[29], היינו שאסור לברך בברכת שלום את האבל. כמו כן, אין לאבל לברך אחרים בברכה זו. משום שאין האבל בשלום עם עצמו[30]. הערוך השולחן[31] מוסיף שעל המנחמים אף להימנע משאלות שלום זה לזה בבית האבל.
הפוסקים דנים אם כן יש להימנע מברכות אחרות כגון "בוקר טוב", "ערב טוב, וכדומה[32], והמנהג הרווח הוא להחמיר.
מועד הניחום
יש הנמנעים מלהגיע לבית אבל בשלשה ימים ראשונים של אבלות, המיוחדים לבכייה על המת, ושאין סבירות שיקבל האבל תנחומים בהם[33]. אולם, המנהג הרווח הוא לא להחמיר ורבים מגיעים אף בשלושת הימים הראשונים.
מעיקר הדין מותר לנחם אבלים גם בשבת, וכן נפסק בשולחן ערוך[34]. אך המשנה ברורה מוסיף שמי שמגיע לנחם בשבת יאמר ניסוח שונה: "שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא".
המשנה ברורה[35] ואחרים[36] כתבו שהמנהג הרווח הוא להימנע מביקורי ניחומים בשבת, אלא אם יודע שהביקור יביא נחמה וירגיע את האבל, אזי מצווה לבקרו בשבת, ואף בחג.
קישורים חיצוניים
- הרב שלמה אבינר, "ניחום אבלים - כיצד?".
- סעודת הבראה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אהרן קלרמן, נוסחים של תנחומי אבלים, אורשת ז (תשע"ז), עמ' 187–200.
- מאמרים בנושא ניחום אבלים, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
