המערך הלוגיסטי בלחימה

המערך הלוגיסטי (או לוגיסטיקה צבאית) הוא מונח המתאר את המעטפת הצבאית הרב זרועית, התומכת בצבא וביחידותיו מבחינה לוגיסטית בשגרה ובחירום. המערך הלוגיסטי נבחן בעת מלחמה, בה נדרש לספק את המרכיבים הלוגיסטיים הנדרשים באמצעות פתיחת נתיב יבשתי, אווירי או ימי המגיע עד לעומק שטח האויב, באופן המוכוון לכוחות הלוחמים ומותאם לצרכיהם. המערך הלוגיסטי במלחמה מורכב מתחומי הספקה (דלק, תחמושת, מים, מזון, ציוד וסוללות), רפואה (טיפול רפואי, פינוי נפגעים ותברואה), טכנולוגיה ואחזקה (תיקון אמצעי לחימה, גרירה וחילוץ), בינוי ותשתיות, והיסעים.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

היסטוריה

משחר ההיסטוריה הצבאית האנושית המתועדת מנהלים צבאות שונים מאמצי לחימה ממושכים, הנמשכים מפרקי זמן של ימי קרב בודדים ועד לשנות מלחמה ארוכות. קרבות רבים לאורך ההיסטוריה הוכרעו בהתאם ליכולתו של צבא לאפשר אספקה סדירה לכוחות הלוחמים – מזון, מים ואמצעי לחימה. היו מקרים בהם הביאו צבאות לוחמים את כלי נשקם ומזונם מהבית, על מנת להתמודד עם אתגרי הלוגיסטיקה בקרב ובמקומות בהם לא היה ניתן להעביר אספקה סדירה. הלוחמים בעת העתיקה הלכו רגלית לשדה הקרב, והיו מוצאים את מזונם בדרך או לוקחים אותו כשלל וביזה. עדות לכך אנו מוצאים בדברי הרמב"ם בהלכות מלחמה (המאה ה-12):

ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו, כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו, אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן שנאמר 'ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם, הטובים ייקח ונתן לעבדיו

— רבי משה בן מימון (הרמב"ם), משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד'

הצבא האשורי היה הראשון שעשה שימוש במערך לוגיסטי צבאי.^{[דרוש מקור][מפני ש...]} בשל גודלו הרב, עשרות אלפי חיילים רגלים, אלפי מרכבות ואלפי פרשים, נדרשו האשורים לתחזק את מערכי הלחימה על ידי יצירת קווי הובלה לוגיסטיים, בימי מלחמה ובעת שלום. מאוחר יותר - צבא מוקדון, שהתפרסם בעיקר על-ידי אלכסנדר הגדול, ערך מסע כיבושים גדול מאוד שהגיע עד להודו, ונדרש לוודא רציפות אספקתית לאורך כל מסעו על מנת לצלוח את הקרבות שבדרך. המילה 'לוגיסטיקה' המוכרת כיום, הגיעה כנראה מצבא זה, במקור 'לוגיסטיקוס'  - λογιστικός .

קפיצת המדרגה הגדולה ביותר בלוגיסטיקה הצבאית התרחשה רק לאחר כ-1,500 שנים על-ידי הגרנד ארמה של המצביא נפוליאון בונפרטה, שהכיר במרכזיותם של נשק חם ותותחים אשר דרשו התארגנות לוגיסטית מיוחדת. נפוליאון רכש סוסים ופרשים רבים כדי להוביל תחמושת ולגרור את התותחים אל עומק שדה המערכה. בנוסף, הקים מצבורי אספקה קדמיים בסמוך לשדה הקרב על מנת לאפשר את רציפות הלחימה. קצין שווייצרי ששירת בצבא נפוליאון, אנטואן-אנרי ז'ומיני, כתב ספר חשוב בנושא הלוגיסטיקה הצבאית - "אמנות המלחמה". בספרו הוא הגדיר את הלוגיסטיקה הצבאית: האמנות המעשית של הנעת צבאות.

ראו גם

• המערך הלוגיסטי של צה"ל בעת לחימה

לקריאה נוספת

• מרטין ון קרפלד, מלחמה ותחזוקה: הלוגיסטיקה מוואלנשטיין עד פטון, הוצאת מערכות, 1983