המנדט הבריטי על מסופוטמיה

המנדט הבריטי על מסופוטמיה (באנגלית: British Mandate for Mesopotamia; בערבית: الانتداب البريطاني على العراق) היה הצעה למנדט חבר הלאומים מדרג A של בריטניה על אזור עיראק (המחוזות העות'מאניים לשעבר בגדאד, מוסול ובצרה). הצעת המנדט גובשה במסגרת ועידת סן רמו ב-25 באפריל 1920, על בסיס הסכם סייקס–פיקו. המנדט התקיים דה יורה מ-10 באוגוסט 1920 ועד ה-3 באוקטובר 1932, שלטון בריטי ישיר התקיים רק עד סוף 1922, ומאז הייתה עיראק מונרכיה אוטונומית דה פקטו.

מפת המנדטים במזרח התיכון של הקבינט הבריטי, 1921. גבול שטח המנדט על מסופוטמיה מסומן בקו צהוב.

התפתחות המנדט

מיד לאחר ועידת סן רמו פרצה בבגדד התקוממות נגד השלטון הבריטי, שפשטה ברחבי עיראק ונטלו בה חלק קצינים לשעבר בצבא האימפריה העות'מאנית, סוכנים צרפתים, לאומנים מן התנועה הלאומית הערבית וכן כורדים בצפון עיראק ששאפו לעצמאות. ההתקוממות דוכאה על ידי כוחות מצבא הודו הבריטית בפיקודו של ארנולד וילסון והגיעה לסיומה באוקטובר בפעולות האלימות נהרגו 2,300 חיילים בריטים וכ-8,400 ערבים מקומיים. הקושי בדיכוי המרד נבע מכך שהפרלמנט הבריטי לא העריך נכונה את גודל האיום ולא תקצב משלוח תגבורת, רק עקב לחץ שהפעיל וינסטון צ'רצ'יל תוקצבה הגדלת הכוח הבריטי באזור.^[1] ב-11 ביולי 1920 החל להתפשט בעיראק מרד אנטי-בריטי מקיף. שבטי הח'זאעל, שבאזור שאמיה, פתחו במרד, לאחר שהמושל הבריטי בנג'ף דחה "תביעה לעצמאות".^[2] בסוף נובמבר 1920 הגיע המרד לקצו עם כניעת "הממשלה המהפכנית הזמנית" בעיר נג'ף, אם כי מהומות ומרידות בודדות נמשכו עד ראשית 1921.^[3]

בדצמבר 1920 קבעו הבריטים והצרפתים את הגבול שבין עיראק לסוריה.^[3] ההצעה הבריטית, שהוגשה לחבר הלאומים בדצמבר 1920 והתבססה על שלטון בריטי ישיר, הייתה עדיין בשלב של טיוטה, כאשר החליטו הבריטים לחזור בהם במסגרת ועידת קהיר. בוועידה זו דחף שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל להמלכת מלך נאמן לבריטים מן השושלת ההאשמית על השטח, כתחליף לשלטון מנדטורי ישיר, כצעד להרגעת האזור לטווח ארוך. מאחורי היוזמה ניצבה גרטרוד בל, שגם שירטטה את גבולות הטריטוריה.^[4]

ב-23 באוגוסט 1921 הוכרז פייסל "מלך עיראק", ובספטמבר 1921 גיבש חבר הלאומים את טיוטת המנדט על עיראק. בנובמבר 1921 הודיעה ממשלת בריטניה לחבר הלאומים, כי במקום לקבל לידיה את כתב המנדט על עיראק, היא תנסה להגיע להסכם אנגלי-עיראקי.^[5] ביולי 1922 אישר חבר הלאומים את הסדרי המנדט הבריטי על עיראק,^[6] וב-10 באוקטובר 1922 נחתם ההסכם האנגלו-עיראקי אשר אושרר על ידי הפרלמנט העיראקי בשנת 1924. בריטניה הכירה בריבונות עיראק וזו, מצידה, הותירה את ניהול יחסי החוץ שלה וכלכלתה לבריטניה. במהלך תקופת השלטון הבריטי הישיר בעיראק כיהן פרסי קוקס (אנ') כנציב עליון ולאחר מכן כיהן במשרד זו ארנולד וילסון.

לאחר חתימת ההסכם אירעו מספר התפתחויות, שהעיקרית שביניהן היא גילוי שדות נפט גדולים והענקת הזיכיון להפקת הנפט לחברת הנפט העיראקית, תאגיד בשליטה בינלאומית ובריטית. הסדר המנדט, שלא בוטל במפורש על ידי ההסכם משנת 1922, נראה מיושן. הצדדים החלו בסוף שנות העשרים במשא ומתן לכריתת הסכם חדש בין הממשלה הבריטית ובין ראש הממשלה הפרו בריטי נורי סעיד.

ב-1927 הוחלף הנציב העליון הבריטי בעיראק, סר הנרי דובס (מאנשי "האסכולה ההודית" בקולוניאליזם הבריטי), בסר גילברט קלייטון (מאנשי "האסכולה המערבית").^[7]

ב-1930 נחתם ההסכם החדש, ההסכם האנגלו-עיראקי (1930). הסכם זה ביטל את המנדט, והעניק לעיראק עצמאות מלאה. על פי ההסכם היה על בריטניה לפעול לקבלת עיראק כמדינה עצמאית לחבר הלאומים, והדבר אכן בוצע בשנת 1932.

לקריאה נוספת

• חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ד 1993, ספר ב: ארצות המנדט הבריטי, יחידה 3, חלק א: עראק בשנות העשרים, עמ' 1–160.
• ג'יימס באר, קו בחול, תל אביב 2016, עמ' 118–130.

קישורים חיצוניים

• The Mandate for Mesopotamia Timeline 1916 - 1932 Part II
• הטקסט המלא של הצעת המנדט על מסופוטמיה וארץ ישראל, ארכיון האינטרנט
• המנדט הבריטי על מסופוטמיה, באנציקלופדיית מלחמת העולם הראשונה
• מירון בנבנישתי, מלחמה מראשית המאה שעברה, באתר הארץ, 27 במרץ 2003

הערות שוליים

1. באר, עמ' 127
2. ארליך, ספר ג, עמ' 473.
3. ארליך, ספר ג, עמ' 474.
4. דודו בן צור, גרטרוד בל: המלכה הלא רשמית של עיראק, באתר ynet, 12 ביוני 2007
5. ארליך, ספר ג, עמ' 475.
6. ארליך, ספר ג, עמ' 476.
7. ארליך, ספר ג, עמ' 484.