Remove ads
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המומיה (באנגלית: The Mummy) הוא סרט הרפתקאות אמריקאי משנת 1999 שבוים ונכתב על ידי סטיבן סומרס ומככבים בו ברנדן פרייזר, רייצ'ל וייס, ג'ון האנה, וארנולד ווסלו - בתפקיד המומיה. זהו רימייק רופף על סרט בעל אותו שם משנת 1932 בכיכובו של בוריס קרלוף כהמומיה. הסרט במקור נועד להיות חלק מסדרת אימה דל תקציב, אך בסופו של דבר הפך לסרט הרפתקאות שובר קופות עם קטעי אימה קלים.
מבוסס על | המומיה (סרט, 1932) |
---|---|
בימוי | סטפן סומרס |
הופק בידי | שון דניאל, ג'יימס ג'קס |
תסריט | סטיבן סומרס |
עריכה | בוב דוקסי |
שחקנים ראשיים |
ברנדן פרייזר רייצ'ל וייס ג'ון האנה ארנולד ווסלו קווין ג'יי. או'קונור |
מוזיקה | ג'רי גולדסמית' |
צילום | אדריאן בידל |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | אמבלין אנטרטיינמנט |
חברה מפיצה | סרטי יוניברסל |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה |
7 במאי 1999 10 ביוני 1999 |
משך הקרנה | 120 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט אימה, סרט פעולה, סרט חיפוש מטמון, סרט פנטזיה, סרט קומדיה |
מקום התרחשות | קהיר, תבאי |
תקופת התרחשות | 1290 לפני הספירה, 1926 |
תקציב | $80,000,000 |
הכנסות | $415,933,406 |
הכנסות באתר מוג'ו | mummy |
סרט הבא | המומיה חוזרת |
אתר רשמי | |
דף הסרט ב־IMDb | |
"המומיה" יצא לאקרנים ב-7 במאי 1999, וגרף 43 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו בארצות הברית, ו-415 מיליון דולר ברחבי העולם. הביקורת לסרט הייתה מעורבת, עם מבקרים ששיבחו או התלוננו על האפקטים המיוחדים, אופי הסלפסטיק של הסיפור והדמויות, והרשעים הסטריאוטיפיים. ההצלחה בקופות הובילה בשנת 2001 לסרט ההמשך, "המומיה חוזרת",[1] וגם "המומיה: סדרת האנימציה", וספין אוף "מלך העקרבים". שבע שנים לאחר מכן, הפרק השלישי, "המומיה: שובו של קיסר הדרקון", יצא ב-1 באוגוסט 2008.[2]
במצרים, בשנת 1290 לפני הספירה, הכהן הגדול אמחותפ מנהל רומן עם אנך סו-נמון, פילגשו של פרעה סתי הראשון. כאשר פרעה מגלה אותם, אמחותפ ואנך סו-נמון רוצחים אותו, ואמחותפ בורח עם חבריו הכוהנים המצריים. השומרים של סתי, המדג'אים אז נכנסים לחדר, ורואים רק את אנך סו-נמון ואת פרעה המת. אנך סו-נמון אז הורגת את עצמה, מתוך כוונה שאמחותפ יחיה אותה. לאחר הקבורה של אנך סו-נמון, אמחותפ פורץ לקריפטה שלה וגונב את הגופה שלה. הוא ואנשי הדת שלו נמלטים דרך המדבר לחמונפטרה, עיר המתים, שם הם מתחילים בטקס תחיית המתים. עם זאת, הם נתפסים על ידי השומרים של סתי לפני שהטקס נשלם, והנשמה של אנך סו-נמון נשלחת בחזרה אל השאול. עבור חילול הקודש שלהם, הכוהנים של אמחותפ נחנטים בחיים, ואמחותפ עצמו נאלץ לסבול את הקללה של הום-דאי: לשונו נחתכת, והוא נקבר חי עם חרפושיות אוכלות בשר. הפולחן מאלץ את אמחותפ לסבול ייסורים מפצעיו לנצח נצחים. הוא נקבר תחת אבטחה גבוהה, סגור בסרקופג מתחת לפסל של האל המצרי אנוביס, ושמור תחת השגחה קפדנית של כמה דורות של מדג'אי, כי אם אמחותפ ישוחרר אי פעם, הכוחות שהפכו אותו לאלמוות יאפשרו לו לשחרר גל של הרס ומוות על כדור הארץ.
בשנת 1926, אוולין קרנהן, ספרנית מקהיר השואפת להיות אגיפטולוגית, מקבלת לידיה תיבת מפה מורכבת מאחיה הבכור ג'ונתן, שאומר שהוא מצא אותו בתבאי. אחרי שהצמד מגלה שהמפה מובילה לחמונפטרה, ג'ונתן מגלה שהוא בעצם גנב אותו מאמריקאי בשם ריק אוקונל, הנמצא כעת בכלא. ריק אומר להם כי הוא יודע את המיקום של העיר כי היחידה שלו של לגיון הזרים הצרפתי הגיעה לעיר האגדית לפני שלוש שנים. הוא עושה עסקה עם אוולין להביאה לחמונפטרה, בתמורה שהיא תציל אותו מתליה.
ריק מוביל את אוולין וג'ונתן לעיר, שם הקבוצה פוגשת חבורה של אמריקאים מחפשי אוצרות; בארנס, דניאלס והנדרסון, בראשות האגיפטולוג הבריטי המפורסם ד"ר אלן צ'מברלין ובהדרכת בני גאבור, חייל לגיון פחדן וחבר לשעבר של ריק. זמן קצר לאחר שהגיעו לחמונפטרה, שתי הקבוצות מותקפות על ידי המדג'אים, בהנהגת לוחם בשם ארדת ביי. ארדת מזהיר אותם מן הרע הקבור בעיר, אבל במקום לשמוע בקולו, שתי הקבוצות ממשיכות לחפור בחלקים שונים של העיר. אוולין מחפשת אחר הספר אמון-רא, ספר מזהב טהור המסוגל כביכול לקחת חיים, אבל במקום זאת מוצאת את שרידיו של אמחותפ. הצוות של האמריקאים לעומת זאת, מגלה קופסה ובה ספר המתים השחור, מלווה בצנצנות הנושאים את האיברים המשומרים של אנך סו-נמון; צ'מברלין לוקח את ספר המתים בזמן שכל אחד מהאמריקאים לוקח צנצנת כשלל. לפני שפותחים את הקופסה, צ'מברלין קורא חריטה האומרת שכל מי שיפתח את התיבה מקולל להשחתה של בשרם אם אמחותפ יתעורר. הגברים מתעלמים מהאזהרות, אבל בני מסרב לסייע להם ובורח.
בלילה, אוולין לוקחת את ספר המתים מצ'מברלין הישן וקוראת בקול דף ובטעות מעוררת את אמחותפ. תחייתו מעוררת מהומה במחנה. בארנס נמצא על ידי אמחותפ ועיניו ולשונו נלקחים ממנו לשימושו של אמחותפ. למרות ששתי הקבוצות שבות לקהיר, אמחותפ בסופו של דבר מוצא אותם בעזרת בני, המתמקח עם אמחותפ בתמורה להון וחייו. אמחותפ מסיים לספוג את בארנס ובסופו של דבר סופג גם את צ'מברלין והנדרסון.
ריק, אוולין, ג'ונתן, ודניאלס הולכים למוזיאון בחיפוש אחר רמזים להביס את אמחותפ, ומגלים את ארדת עם מנהל המוזיאון, טרנס ביי, שמתברר שגם הוא מדג'אי. אחרי שאוולין מגלה כי אמחותפ התייחס אליה כאל אנך סו-נמון בפירמידה ארדת וטרנס משערים כי אמחותפ מחפש להחיות את אהובתו פעם נוספת ובחר את הקורבן שלו שבגופה נשמתה של אנך סו-נמון תשכון: אוולין. אוולין משערת שאם ספר המתים הביא את אמחותפ לחיים, הספר אמון-רא יכול להורגו פעם נוספת. זמן קצר לאחר שגילה את מיקום הספר, אמחותפ, עכשיו עם צבא של עבדים שטופי מוח, רודף ולוכד את הקבוצה וסופג את דניאלס ומשחזר את מלוא כוחו. אוולין מסכימה להתלוות לאמחותפ אם הוא יחוס על חייהם של שאר הקבוצה. אמחותפ מסכים, אך לאחר מכן חוזר בו ומורה לעבדיו להרוג אותם. ריק מגלה כניסה לביוב והם בורחים. טרנס נשאר מאחור להדוף את העבדים כדי לאפשר לשאר לברוח תוך שהוא מקריב את חייו.
אמחותפ, יחד עם אוולין ובני, חוזר לחמונפטרה, אך נרדף על ידי ריק, ג'ונתן, וארדת. אוולין ניצלת לאחר מאבק אינטנסיבי עם הכמרים החנוטים של אמחותפ, והיא קוראת מתוך ספר של אמון-רע. צללית של אנוביס פורצת עם מרכבה והופכת את אמחותפ לבן תמותה. ריק דוקר אותו, והוא נכנס לנהר המוות. בעודו נרקב במהירות, אמחותפ נשבע לנקום באותן מילים שהוא חצב בסרקופג שלו, "המוות הוא רק ההתחלה". בינתיים בני לוקח את האוצר שהובטח לו מהפירמידה, ובטעות מפעיל מלכודת עתיקה ונלכד על ידי נחיל של חרפושיות אוכלות בשר כשחמונפטרה מתחילה להתמוטט אל תוך החול. ריק, אוולין, וג'ונתן בורחים, אם כי הם מאבדים את הספר של אמון-רע בתהליך, ורוכבים לעבר השקיעה על זוג גמלים עמוסי אוצר שבני לקח מקודם.
בשנת 1992, החליט המפיק ג'יימס ג'קס לעדכן את הסרט "המומיה" המקורי לשנות ה-90.[3] אולפני יוניברסל ו"אמבלין אנטרטיינמנט" נתנו לו אישור, אבל רק אם הוא ישמור את התקציב סביב 10 מיליון דולר.[4] המפיק זוכר שהאולפן "בעצם רצה זיכיון האימה דל תקציב", בתגובה, ג'קס גיס את במאי/כותב האימה קלייב בארקר לביים. גרסתו של בארקר היה סרט אלים, והסיפור על מוזיאון לאמנות אשר מתברר כפולחן המנסה להחזיר לחיים מומיות.[3][5] ג'קס נזכר שהגרסה של בארקר היה "אפל, מיני ומלא עם מיסטיקה",[4] וכי "זה היה יכול להיות סרט דל תקציב גדול".[5] לאחר מספר פגישות, איבדו בארקר ויוניברסל עניין ונפרדו. הבמאי ג'ורג' א. רומרו הובא עם גרסה של סרט זומבים בסגנון אימה דומה ל"ליל המתים החיים", אבל זה נחשב מפחיד מדי בעיני ג'קס והאולפן, שרצו סרט יותר נגיש.[4]
ג'ו דנטה היה הבחירה הבאה, והגדיל את התקציב לרעיון שלו לדניאל דיי-לואיס כמומיה מהרהרת.[4] גרסה זו (שנכתב במשותף על ידי ג'ון סיילס) מתרחש בימינו ומתמקד בגלגול נשמות עם אלמנטים של סיפור אהבה.[5] זה היה קרוב לביצוע עם גורמים מסוימים, כמו זבליתיים אוכלי בשר, שהגיע לביצוע הסופי.[3] עם זאת, בשלב זה, האולפן רוצה סרט עם תקציב של 15 מיליון דולר ודחה את גרסתו של דנטה. זמן קצר לאחר מכן, מיק גאריס נבחר לביים אבל בסופו של דבר עזב את הפרויקט,[6] והסרט הוצע לוס קרייבן אך הוא דחה אותו.[5] לאחר מכן, סטיבן סומרס התקשר לג'קס בשנת 1997 עם חזונו ל"המומיה" כ"מין סוג של אינדיאנה ג'ונס או "ג'ייסון והארגונאוטים" עם המומיה כיצור שעושה לגיבור חיים קשים".[4] סומרס ראה את הסרט המקורי כשהיה בן שמונה, ורצה לשחזר את הדברים שהוא אהב את בקנה מידה גדול.[7] הוא רצה לעשות סרט מומיה מאז 1993, אבל סופרים אחרים או במאים היו מחוברים תמיד. לבסוף, קיבל סומרס חלון הזדמנויות והציג את הרעיון שלו ליוניברסל עם תסריט בן 18 עמודים.[3] באותו זמן, הנהלת יוניברסל השתנה בעקבות הכישלון של "בייב בעיר הגדולה", וההפסד גרם לאולפן לחדש את הזיכיון המצליח משנות ה-30.[8] יוניברסל אהבו את הרעיון הזה עד כדי כך שהם אישרו את הקונספט והגדילו את התקציב מ-15 מיליון דולר ל-80 מיליון דולר.[9]
הצילום הראשי החל ב-4 במאי 1998, ונמשך 17 שבועות.[10] הצוות לא הצליח לצלם במצרים עקב תנאים פוליטיים לא יציבים ולכן הצילומים החלו בכרמל, ישראל.[11]בנוסף חלק מהסרט צולם גם במרקש, מרוקו.[12] למרקש היה יתרון נוסף שהיא מדינה הרבה פחות מודרנית מקהיר, מה שהקל על הלבוש והתאמתו לשנות ה-20. ההפקה הוקמה שבועיים לפני הצילומים, וכללה הורדת חוטי טלפון וכבלים, וביבוא גמלים ומכוניות המתאימות לתקופה.[11]
לאחר הצילומים במרקש, הצילומים עברו ל - ערבה, ישראל מחוץ לעיירה הקטנה באר שבע. המפיק אלן קמרון מצא מאפינים גאולוגיים מעניינים ששולבו בחלק החצוני של מקדש ה-"Hamunaptra"[13]
כדי למנוע התיבשות בחום הלוהט של ישראל, הצוות הרפואי של ההפקה יצר משקה שהצוות והשחקנים נאלצו לצרוך כל שעתיים. ההפקה זכתה לתמיכה רשמית של הצבא הישראלי ולסגל ההפקה נערך ביטוח חטיפה.[14]
לאחר הצילומים בצפון אפריקה, הצילום עבר לבריטניה לפני השלמתו ב-29 באוגוסט 1998.[15]
הסרט זכה בפרס סאטורן בקטגוריית המשנה "איפור", לשנת 1999. כמו כן היה מועמד בתחום שחקן ראשי, שחקנית ראשית, במאי, אפקטים ומוזיקה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.