Loading AI tools
שחקנית אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלן הייז (באנגלית: Helen Hayes; 10 באוקטובר 1900 – 17 במרץ 1993) הייתה שחקנית אמריקאית שהקריירה שלה התפרשה על פני 70 שנה. נודעה בכינוי "הגברת הראשונה של התיאטרון האמריקאי", והיא אחת מ-19 האנשים שזכו בארבעת הפרסים החשובים: אמי, גראמי, אוסקר וטוני. בשנת 1986 קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא רונלד רייגן.[1]
 | |
| הייז מתוך הסרט "Stage Door Canteen" (1943) | |
| לידה |
10 באוקטובר 1900 וושינגטון די. סי. שבארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1993 (בגיל 92) נייאק שבניו יורק |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות |
מ-1905 |
| בן או בת זוג |
צ'ארלס מקארתור (1928–1956) |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
2 פרסי אוסקר פרס אמי פרס גראמי 4 פרסי טוני |
| http://www.helenhayes.org | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הייז נולדה בוושינגטון די. סי. לקתרין אסטל הייז שעבדה בחברת תיירות,[2][3] ולפרנסיס ואן אמום בראון, אשר עבד במספר עבודות.[3][4] היא הייתה קתולית[5] ותומכת של המפלגה הרפובליקנית, אם כי היא לא הביעה דעתה בנושאי פוליטיקה, כמו אנשים אחרים בקהילה ההוליוודית באותה תקופה.
הייז כתבה שלוש אוטוביוגרפיות: "A Gift of Joy", "On Reflection" ו-"My Life in Three Acts". בחלקם היא עוסקת בחזרתה לנצרות הקתולית (לאורך נישואיה עם מק'ארתור היא הכחישה את שייכותה לזרם, עקב היותו פרוטסטנטי וגרוש) ובמותה של בתה היחידה שנפטרה בגיל 19 ממחלת שיתוק ילדים. הייז ובעלה אימצו בן, ג'יימס מקארתור, אשר אף הוא עסק במשחק וכיכב בסדרת הטלוויזיה "הוואי חמש-אפס".
הייז אושפזה מספר פעמים עקב מחלת האסתמה ממנה סבלה, אשר החמירה בעקבות האבק שהיה על הבמה. לבסוף סיבה זו הביאה אותה לפרוש מהתיאטרון. בשנותיה האחרונות הקדישה זמן רב לכתיבה ולגיוס תרומות לארגונים הנלחמים באסתמה.
ב-17 במרץ 1993, יום פטריק הקדוש, נפטרה הייז מאי ספיקת לב בנייאק, ניו יורק.
הייז החלה את קריירת התיאטרון בשנת 1905 (בהיותה בת 5), במחזה "Miss Hawke's May Ball". מאז הופיעה במחזות רבים: בגיל 10 היא שיחקה בסרט הקצר "Jean and the Calico Doll", ועברה להוליווד רק כשבעלה המחזאי, צ'ארלס מק'ארתור, החל להיות מועסק שם. בשנת 1931 שיחקה בסרט הקולנוע הראשון שלה: "The Sin of Madelon Claudet", עליו גם זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, ובהמשך שיחקה בסרטים: "Arrowsmith", "הקץ לנשק" ו"Vanessa: Her Love Story".
ב-1935 היא חזרה לברודוויי, והופיעה במחזה "Victoria Regina" לצידו של וינסנט פרייס. ב-1953 הייתה הראשונה שזכתה בפרס ע"ש שרה סידונס, וב-1969 זכתה בו בשנית. הייס שבה להוליווד בשנות ה-50, ושיחקה בסרטים כדוגמת "My Son John" ו"אנסטסיה" - עליו קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב. ב-1970 זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט האסונות "נמל תעופה". עוד שיחקה במספר סרטים של וולט דיסני, ביניהם "החיפושית דוהרת שוב" - עליו קיבלה מועמדות שנייה לפרס גלובוס הזהב, "שוד הדינוזאורים הגדול" ו-"Candleshoe".
ב-1955 שונה שמו של תיאטרון פולטן, והוא נקרא על שמה של הייז. בשנות ה-80 חברה עסקית רצתה להרוס תיאטרון זה וארבעה נוספים, תוך כוונה לבנות במקומם בית מלון. הייז הסכימה לכך אף על פי שלא הייתה לה בעלות על המקום. בעקבות כך תיאטרון קטן בניו יורק נקרא על שמה - תיאטרון הלן הייז.
ב-1982, יחד עם חברתה ליידי בירד ג'ונסון, הקימה באוסטין, טקסס את המכון הלאומי לחקר פרחי הבר שכיום נקרא מכון פרחי הבר ליידי ברד ג'ונסון.
"פרס הלן הייז" מחולק בוושינגטון די. סי. על ביצועים משובחים בתיאטרון. להייז כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד בשדרה ה-6220.
| שנה | סרט | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1917 | The Weavers of Life | פגי | |
| 1931 | The Sin of Madelon Claudet | מדאלון קלואדט | פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר |
| Arrowsmith | לאורה ארוסמית' | ||
| 1932 | הקץ לנשק | קתרין ברקליי | |
| 1933 | The White Sister | אנג'לה צ'ארמונט | |
| Night Flight | מאדאם פאביאן | ||
| 1934 | What Every Woman Knows | מגי וייל | |
| 1935 | Vanessa: Her Love Story | ונסה פאריס | |
| 1943 | Stage Door Canteen | עצמה | |
| 1952 | My Son John | לווסילי ג'פרסון | |
| 1953 | Main Street to Broadway | עצמה | |
| 1956 | אנסטסיה | דאגמאר, נסיכת דנמרק (מריה פיודורובנה) | מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה |
| 1970 | נמל תעופה (1970) | אדה קוואנסט | פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר |
| 1972 | הארוי | וייט לואיז סימונס | |
| 1974 | החיפושית דוהרת שוב | גב' שטיינמץ' | מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסרט מוזיקלי או קומדיה |
| 1975 | שוד הדינוזאורים הגדול | האטי | |
| 1976 | ניצחון באנטבה | אטה גרוסמן-וויס | |
| 1977 | Candleshoe | גב' סט. אדמונד |
| שנה | סדרה | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1951 | Pulitzer Prize Playhouse | מרי, מלכת הסקוטים | |
| Schlitz Playhouse of Stars | |||
| רוברט מונטגומרי מגיש | המלכה ויקטוריה | ||
| מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר (לא על תפקיד מסוים) | |||
| 1952 | Omnibus | ||
| מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר (לא על תפקיד מסוים) | |||
| 1953 | Christmas with the Stars | ||
| Medallion Theatre | הרייט ביצ'ר סטואו | ||
| פרס אמי לשחקנית הטובה ביותר (לא על תפקיד מסוים) | |||
| 1954 | The United States Steel Hour | גב' אוסטין | |
| The Motorola Television Hour | פרנסס פארי | ||
| 1955 | Producers' Showcase | גב' אנטרובוס | |
| 1957 | The Alcoa Hour | מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה או סרט | |
| 1958 | The United States Steel Hour | האם סראפים | מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה או סרט |
| 1959 | Hallmark Hall of Fame | אסי | |
| 1960 | The Bell Telephone Hour | הברונית פון מק | |
| 1967 | טרזן | גב' וילסון | |
| 1971 | Do Not Fold, Spindle, or Mutilate | סופיה טייט קורטיס | מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה או סרט |
| 1973 | The Snoop Sisters | ארנסטה סנופ | מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר בסדרה מוגבלת. |
| 1974 | Black Day for Bluebeard | ארנסטה סנופ | |
| 1975 | הוואי חמש-אפס | דודה קלרה | מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר בהופעה יחידה בסדרת דרמה או קומדיה |
| 1978 | A Family Upside Down | אמה לונג | מועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה או סרט |
| 1980 | ספינת האהבה | אגאתה וינסלו | פרק 1 |
| 1984 | Highway to Heaven | אסטל ויקס |
אתר האינטרנט הרשמי של הלן הייז
הלן הייז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הלן הייז, באתר AllMovie (באנגלית)
הלן הייז, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
הלן הייז, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית).svg){kind=logo}
הלן הייז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הלן הייז, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
