Remove ads
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הומוציסטאין (Homocysteine) היא חומצת אמינו הדומה במבנה שלה לחומצת האמינו ציסטאין. הומוציסטאין מכיל קבוצת מתילן (-CH2-) נוספת לפני קבוצת התיול (-SH).
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חוסר מקורות שיבססו את הכתוב בערך וצורך בויקיזציה. | |
נוסחה כימית | C₄H₉NO₂S | ||
---|---|---|---|
| |||
מספר CAS | 454-29-5 | ||
הומוציסטאין משמש בתא כחומר מוצא לסינתזה של חומצות האמינו מתיונין וציסטאין, המשמשות כאבני בניין לחלבונים ולכן חיוניות לייצור רקמות החיבור, השלד, העור, השיער והציפורניים, לצמיחה ולהתפתחות תקינה. תהליך הייצור של הציסטאין והמתיונין מחייב פעילות משולבת של שלושה ויטמינים ממשפחת ה-B: חומצה פולית, ויטמין B12 (ציאנוקובלמין) וויטמין B6 (פירידוקסין). במצב של חסר באחד מהם, התהליך נעצר ורמת ההומוציסטאין בדם עולה.
רמות גבוהות של הומוציסטאין נקשרו במשך השנים למספר מחלות, אלא שלא נמצאה הוכחה מספקת לתועלת בהורדת הרמות הגבוהות. זה כולל העדר הוכחה במניעת מחלות לב[1], גם לא אלה שכוללות מחלות כליה[2][3]. הוכחה אפשרית, אך לא החלטית באוטם שריר הלב[4]. ובריאות העצם[5]. רמה גבוהה בדם של הומוציסטאין מהווה גורם סיכון עצמאי למחלות לב וכלי דם, בהן: מחלת לב כלילית (תעוקת לב, התקף לב), שבץ מוחי פגיעה בכלי דם הקפיים ומחלות של קרישיות ורידית. אלא שמסתבר שאיננה גורם סיכון חשוב כמו גורמי סיכון אחרים כמו יתר כולסטרול, עישון, סוכרת ויתר לחץ דם, ולכן אין המלצה קלינית להוריד רמות הומוציסטאין כדי למנוע מחלות לב.
ברמות גבוהות, ההומוציסטאין הוא בעל תכונות רעילות ופוגע בתאי האנדותל – התאים היוצרים את השכבה הפנימית של כלי הדם, שלהם תפקיד חשוב בהגנה על כלי הדם. תאים אלה מפרישים חומרים האחראים ליכולת של כלי הדם להתרחב, מונעים תהליך של דלקת בתוך דפנות כלי הדם, מונעים התגבשות של טסיות הדם ויצירת קרישי דם ומשפרים את זרימת הדם.
פגיעה בתפקוד תאי האנדותל גורמת לעלייה בקרישיות הדם ולהאצת תהליך הדלקת בדפנות כלי הדם, שהוא השלב הראשון בתהליך טרשת העורקים, המוביל בסופו של דבר לחסימת כלי הדם ולמחלות לב. בנוסף, עודף בהומוציסטאין מגביר את תהליך החמצון של הכולסטרול "הרע" (LDL) ושל שומנים אחרים, וכתוצאה מכך הופך אותם למזיקים. כל זה גורם להרס של תאים, ובטווח הארוך, להתהוות מחלות כגון סוכרת, מחלות כלי דם, לב ואירועים מוחיים, מחלות אוטואימוניות כגון קוליטיס כיבית וקרוהן, מחלת אלצהיימר, סרטן ועוד.
במחקרים אפידמיולוגים נמצא שגם עלייה מתונה ברמת ההומוציסטאין בדם קשורה לפגיעה בתפקוד האנדותל, למחלות לב וכלי דם ולמחלות נוספות (מקורות 1–5). המחקרים הראו שאנשים שרמות ההומוציסטאין שלהם גבוהות מ-15 מיקרומולר נמצאים בסיכון גבוה למחלת לב. מחקרים נוספים הראו שיתר הומוציסטאין הוא גורם עצמאי לתמותה (מקורות 6), ובעיקר בקרב חולים בסוכרת מסוג 2.
הדרך הטובה ביותר למניעה היא באמצעות אכילת ירקות ופירות טריים, דגנים מלאים[דרוש מקור], דגים ובשר טריים[דרוש מקור], והימנעות ככל האפשר ממזונות מעובדים, משומרים וקפואים[דרוש מקור], וכאלה המבוססים על קמח לבן, אורז לבן, סוכר ושמני טרנס. במדינות כמו צרפת, ספרד ויפן [דרוש מקור], שבהן התזונה בריאה יותר – התזונה הים תיכונית או היפנית [דרוש מקור], רמות ההומוציסטאין נמוכות יחסית ועומדות על 7–8 מיקרומולר ושיעור התמותה ממחלות כלי דם ולב נמוך. לעומת זאת, במדינות כפינלנד, סקוטלנד, נורווגיה וגרמניה, שבהן לא צורכים די פירות וירקות טריים ודגנים מלאים, רמות ההומוציסטאין הממוצעות עומדות על 10–11 ושיעור תמותה ממחלות לב וכלי דם גבוה.
טיפול מתן שילוב של חומצה פולית, ויטמין B12 וויטמין B6 כתוספי תזונה מפחית את רמות ההומוציסטאין בדם (מקורות 7–9). ואולם, שני מחקרים גדולים שפורסמו ב-2006[6] מצאו כי למרות שמתן תוספים אלו הפחית משמעותית את רמות ההומוציסטאין, הסיכון להתקף לב חוזר לא פחת (מקורות 7–8). עדויות מחקריות אלו מעידות כי הפחתת רמות ההומוציסטאין אינה מתקנת במהירות נזקים מבניים לעורקים שכבר קיימים. עם זאת, במחקר ה-HOPE- 2 נמצאה הפחתה יחסית של 24% בסיכון לשבץ מוחי אפילו בקרב חולים שכבר סבלו מפגיעה בעורקים (מקורות 8). סקירת מחקרים שהתפרסמה ב-Lancet) 2007 - מקורות 9) הראתה אף היא כי נטילת חומצה פולית מפחיתה משמעותית את הסיכון לשבץ באמצעות הפחתת רמות ההומוציסטאין. על פי הסקירה, שכללה שמונה מחקרים, תוספת של חומצה פולית מפחיתה את הסיכון לשבץ ב-18%. עוד נמצא, כי היתרון בצריכת החומצה הפולית גדל במשך הזמן, ובתוך שלוש שנים, שיעור ההפחתה בסיכון לשבץ הגיע ל-29%. המחקר אף הראה כי הפחתת הרמות של ההומוציסטאין בגוף ביותר מ-20% מובילה להפחתה של 23% בסיכון לשבץ.
החוסר בהומוציסטאין נובע משלושה גורמים: תזונה, תורשה ומחלות הגורמות לליקויים בספיגת הוויטמינים. תהליכי עיבוד המזון גורמים להרס של הוויטמינים, וכתוצאה מכך לחסר גבולי אצל רבים באוכלוסייה. גם לא מעט מחלות הגורמות לליקויי ספיגה, כגון קרוהן, צליאק ואולקוס, עלולות להוביל לחסר משמעותי בוויטמינים ולעודף בהומוציסטאין. בנוסף, קיימים לא מעט גורמים תורשתיים המובילים לרמות מוגברות של הומוציסטאין. השכיח ביותר מביניהם הוא הפגם בגן של האנזים MTHFR. פגם זה הוא המוטציה הגנטית השכיחה ביותר הידועה, והוא מתרחש בכ-15% מן האוכלוסייה.
הרמות התקינות של ההומציסטאין שונות בגילאים שונים. אצל ילדים, הרמות התקינות הן 4–6 מיקרומולר (מיקרו מול לליטר – יחידת ריכוז למדידת חומרים שונים בדם). אצל מתבגרים ומבוגרים בני 20–40, הרמות התקינות עומדות על 6–8 מיקרומולר, ובגיל 40 לערך הן עומדות על 10–12 מיקרומולר ועולות בשיעור של 1 מיקרומולר לעשור. אצל נשים רמות ההומוציסטאין נמוכות יותר באופן יחסי לגברים בגיל זהה עד לגיל המעבר, ואז הרמות עולות והופכות זהות לאלה של הגברים באותו גיל.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.