הבחירות למלכות פולין

הבחירות למלכות פולין, הידועות בפולנית בשם "Wolna elekcja" ובלטינית בשם "Electio Regis libera", כלומר "בחירות חופשיות", היו הליך של בחירת מלכי פולין (שנשאו אחרי 1386 גם את תואר הדוכס הגדול של ליטא) על בסיס אינדיבידואלי, במקום הורשה במסגרת שושלת. השיטה התבססה על מסורות מראשיתה של פולין כמדינה, התחזקה בימי השושלות פיאסט ובית יגיילו וקיבלה את צורתה הסופית בתקופת האיחוד הפולני-ליטאי בשנים 1572–1791. ה"בחירה החופשית" בוטלה רשמית בחוקה מ-3 במאי 1791 הבחירות נקראו גם wolna elekcija viritim, כלומר "בחירות חופשיות כלליות", כשהמילה הלטינית viritim ("כל אחד ואחד") ציינה את זכות ההצבעה של כל אציל שחפץ בכך.(unusquisque qui vellet).

ערך מחפש מקורות

היסטוריה

עוד בראשיתה של פולין כמדינה הייתה קיימת מסורת של בחירת שליט במקרים שלא הסתמן יורש בעל זכויות ברורות לכתר או על מנת לאשר את מינוי היורש הלגיטימי. אגדות מספרות על בחירתו במאה התשיעית של השליט המייסד של השושלת המלכותית הראשונה של פולין, פיאסט "העגלן", ועל בחירה דומה של בנו, שמוביט, מה שממקם את בחירות השליטים הפולנים מאה שנה מוקדם יותר מהמוקדמות שבבחירות שליטי איסלנד על ידי האלת'ינגי. עם זאת המקורות מאותה תקופה הם מועטים מאוד וקשה לקבוע אם אותן הבחירות אכן היו יותר מהליך פורמלי. הזכות לבחור במלך שמומשה באספות הידועות כ"וייץ" (wiec) הייתה נחלתם של המגנאטים או האצילים הבכירים, כלומר נציגים של המשפחות החזקות ביותר בקרב האצולה הפולנית. בשנים בהן פולין הייתה מפוצלת היו מסורות פוליטיות אלה שונות מאזור לאזור. בדוכסות מזוביה שלט עקרון הירושה, בעוד שבדוכסות קרקוב, הידועה כ"פרובינציה הסניוראלית" עקרון הבחירות נעשה יותר ויותר חשוב. אולם בשתי הפרובינציות היה קיים ערבוב של שתי השיטות - ירושה ובחירה. עד למאות ה-12 וה-13 מוסד הווייץ הגביל את ההשתתפות בהצבעה לאצילים הגדולים ובעלי התפקידים הבכירים בלבד. אספות הווייץ הלאומיות של אנשי החצר הבכירים בשנת 1306 ו-1310 בישרו את הסיים הכללי העתידי.

הבחירות חיזקו את כוחה של האצולה הבוחרת, כשהמועמד לכתר נאלץ להבטיח לה הבטחות למקרה שייבחר. וצלב השני הצ'כי, היה הראשון להתחייב כך ב"פריבילגיות ליטומישל" בשנת 1291. עם זאת במרבית תקופת השושלת פיאסט, תמכו הבוחרים בשליטים בני אותה השושלת, בהתאם לכללי ההורשה. השלטון של בית פיאסט קם לקיצו בשנת 1370 עם מותו של קז'ימייז' הגדול שלא השאיר צאצאים זכרים. בהליך שהפך לאבן דרך בתופעת "הבחירות החופשיות", אחיינו של קז'ימייז', לאיוש הראשון, מלך הונגריה נבחר למלך אחרי הסכם בינו, בין קז'ימייז' הגדול המנוח ולאצולה הפולנית ("הפריבילגיה מבודה"). גם לאיוש לא הוליד בנים, דבר שיצר תסבוכת חדשה בירושת הכתר הפולני. מתוך ניסיון להבטיח למשפחתו את המשך השליטה בפולין, הוא כינס את האצילים וביקש את הסכמתם להכתרת אחת מבנותיו כמלכת פולין שלטת לכל דבר בתמורה לזכויות מיוחדות הידועות כ"פריבילגיות מקושיצה".

בסופו של דבר, בחירת המלך הבא של פולין התרחשה בשנת 1386, כשנבחר יוגאילה, הדוכס הגדול של ליטא כמלך ראשון מהשושלת השנייה של פולין, בית יגיילו. הוא שינה את שמו לוולדיסלאב השני ונשא לאישה בת של המלך לאיוש, ידוויגה. הוא לא קיבל מהאצולה הבטחה להמשך שליטת שושלתו בממלכה ונאלץ לאורך שנות שלטונו לאשר פריבילגיות שונות לאצילים כדי לערב לבנו את כס המלכות אחריו. המועמדים למלכות נבחרו על ידי מועצה מלכותית ונציגי האצולה והערים אשרו את בחירתם בכינוס הסיים. עקרין הבחירה המשיך לפעול לאורך כמעט מאתיים שנות השלטון של בית יגיילו. גם במקרה זה כמו אצל בני שושלת פיאסט, התהליך הצטמצם לבסוף באישור הכתרת היורש. המונרכיה הפולנית יכלה אז להצטייר כ"מונכריה תורשתית עם פרלמנט בוחר". סיבה חשובה לכך הייתה רצונם של חלק מהאצילים לשמר את האיחוד הפולני-ליטאי בעוד בני יגיילו היו היורשים התורשתיים של הדוכסות הגדולה של ליטא. עם זאת, האצולה שמרה לעצמה את הזכות לבחור וכאשר ב-1530 וב-1538 ניסה המלך זיגמונט הראשון להבטיח את הכתר לבנו בן ה-10, נוצר משבר פוליטי והפלרמנט הפולני-ליטאי, הסיים הכללי, חוקק חוק לפיו המלך הבא יוכל להיבחר עוד בימי חייו של קודמו.(עקרון vivente rege)

"הבחירה החופשית" הראשונה למלכות פולין:בחירת הנסיך הצרפתי אנרי לבית ולואה ב-1573

העמוד בוולה, על יד ורשה, לזכר הבחירות החופשיות הכלליות למלכות פולין

בחירתו למלך של מיכאל קוריבוט וישנובייצקי בכינוס בוולה בשנת 1669

ב-1572 נפטר המלך זיגמונט השני אוגוסט ללא יורש. בימי אינטרגנום, החרדה לביטחונה של הממלכה הובילה להסכמים בין המעמדות הפוליטיים, לפיהם הקרדינל פרימאט של פולין יוכר כסמכות עליונה ויפעל כ"מלך ביניים" "interrex" עד לבחירת המלך החדש. באותו זמן קבוצות של אצילים הקרויות "קונפדרציות" הידועות גם בכינוי "קונפדרציות של קפוצ'ונים" ינהלו את כל אחד מאזורי הממלכה. בנוסף החליטו לבחור במלך הבא בהליך בחירות על ידי סיים מיוחד - סיים חירום - שיכונס לשם כך (sejm konwokacyjny)בשנת 1573. מיוזמת פיוטר זבורובסקי ואצילים מדרום פולין, שנתמכו בהמשך על ידי יאן זמויסקי, הטמן ולימים קנצלר של כתר פולין, כל האצילים הקתוליים מן השלאכטה ממין זכר (העיקרון viritim) ישתתפו בבחירות כחברי הסיים הבוחר. כל אציל קתולי יוכל להגיש את טענתו לכתר אך רוב הסיכויים האמיתיים יעמדו לזכותם של דמויות עשירות ומשפיעות משושלות זרות או של מגנטים מקומיים. עם בחירת המלך הראשון לפי שיטה זאת, שנקראה "בחירה חופשית", התחיל יישומה בפולין והיא נשמרה למשך כמעט מאתיים שנה.

ביחוד במאות ה-17 וה-18 חוסר היציבות שנוצר בעקבות שיטת בחירות זו שכנע כמה הוגים פוליטיים להציע שינויים משמעותיים בה, במיוחד בכיוון הגבלת הבחירה למועמדים פולנים בלבד (מגבלה שנודעה בשם "בחירת פיאסט"). עם זאת אף אחת מתוכניות רפורמה אלה לא הגיעה לידי מימוש. מאוחר, באמצעות חוקת 3 במאי 1791 בוטלו בחירות אלה למלכות.

הפרוצדורה

תוכנית מחנה הבחירות בוולה, על יד ורשה

בחירתו של סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי בשנת 1764, צילום מאת ברנדו בלוטו

בתקופת ה"אינטרגנום" היו מעורבים שלושה סיימים מיוחדים בתהליך בחירת המלך.

• סיים החירום - Sejm konwokacyjny - המכונס במקרה של מוות או התפטרות של המלך, בהוראת הפרימאט של פולין. חבריו אמורים להתמקד בקביעת תאריכים וכללים לבחירות - במיוחד הכנת ה "pacta conventa" - התחייבויות עתידיות של המלך הבא לפריבילגיות האצילים ומיון המועמדים. דיוני הסיים הזה אמורים להימשך כשבועיים.
• הסיים הבוחר (Sejm elekcyjny) - המצביע בעד המועמדים לכתר. סיים זה פתוח לכל חברי האצולה הרוצים להשתתף, ומשום כך יכול לכלול מספר גדול בהרבה מסיימים רגילים.לא ידועים המספרים המדויקים של המשתתפים בהם, הם מוערכים בין 100,000-10,000. המספרים השכיחים נטו לכיוון למטה - כלומר לערך 20,000-15,000. ההצבעה יכלה להימשך מספר ימים. ב-1573 היא נמשכה 4 ימים. כל פעילות הסיים נמשכה שישה שבועות.

על מנת להכיל את המספרים הגדולים של הנציגים סיימים אלה התכנסו בוולה - כפר על יד ורשה. לטוענים לכתר עצמם נאסר להגיע, אך יכלו לשלוח נציגים. האצילים שבאו לסיים יכלו לדון מקודם בהעדפותיהם במסגרות כינוסים קטנים - "סיימיק" - ולא פעם תוך כדי הדיונים הרוחות התלהמו והביאו להתארכותם למשך ימים ולעיתים אף להוביל לקרבות ותגרות. כפי שמציין נורמן דייוויס, בבחירות בשנת 1764 נספרו רק 13 הרוגים בין הנציגים הבוחרים, מה שאפיין את אותן הבחירות כ"שקטות" מבדרך הרגיל.

• הסיים המכתיר -(Sejm koronacyjny) שבנוכחותו התקיים בעיר קרקוב טקס הכתרת המלך בניהול הפרימאט של פולין, שהעביר בהזדמנות זו את הסמכויות למלך הנבחר. סיים זה נמשך כשבועיים. במהלכו השתתף המלך הנבחר בטקסים ובהליכים שונים, כמו טקס השבועה לקיים את ה-pacta conventa ואת "הסעיפים ההנריקיאניים" ( מזמן שבועתו של אנרי דה ולואה). טקס ההכתרה התנהל בקתדרלת ואוול. בשני מקרים יוצאים מן הכלל הוכתרו המלכים בוורשה - אלו של סטניסלאב לשצ'ינסקי ושל סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי, ששלט בשם סטניסלאב השני אוגוסט.

ההשלכות

הבחירות מילאו תפקיד חשוב בסירוס סמכויות המונרך והיוו גורם משמעותי במניעת הקמת מונרכיה אבסולוטית (כלומר בעלת סמכויות אקזקוטיביות גדולות) בממלכה. כדוגמה, ניתן להביא אחד הסעיפים של ה pacta conventa שהעניק לאצולה את הזכות להתמרד (rokosz) במקרה שהמלך הפר את חוקי המדינה. בעוד הייתה השיטה לכאורה דמוקרטית מאוד, בפועל תרמו "הבחירות החופשיות" למלכות לחוסר תפקודו של שלטון האיחוד הפולני-ליטאי. פתיחת הבחירות בפני לכל האצולה נתנה אפשרות למגנטים להפעיל פיקוח משמעותי על המוני האצילים הקטנים ולהשפיע בדרך זו על ההצבעה. הבחירות עודדו את מעורבותן של שושלות זרות בפוליטיקה הפנימית של פולין. בכמה מקרים, כשלא הגיעו המגנטים להסכמה, שני טוענים לכתר הכריזו עצמם כמלכים ופרצה ביניהם מלחמת ירושה. כך בשנים 1587–1588 ובשנים 1733–1738, וגם סכסוכים בממדים קטנים יותר בשנת 1576 ו-1697. בשנותיו האחרונות של האיחוד הפולני-הליטאי, הבחירות למלכות הפכו יותר ויותר למקור של סכסוכים וחוסר יציבות. לרסקי מתאר אותן כ"סמל של אנרכיה".

רשימת הבחירות

בתקופת האיחוד הפולני-ליטאי התקיימו בפולין 10 "בחירות חופשיות למלכות" שכללו התכנסות הסיימים של חירום, של בחירות ושל הכתרה. בעקבותיהן נבחרו 11 מלכים.

סיים חירום	סיים בוחר	סיים מכתיר	המלך הנבחר (מוצא, שלטון)	הערות
ינואר 1573	אפריל 1573	פברואר 1574	אנרי לבית ולואה (צרפתי, 1574–1573)	המלך הנבחר הראשון של האיחוד. התפטר ונמלט כדי לעלות על כס המלכות של צרפת
אוגוסט 1574	נובמבר 1575	מרץ 1576	סטפאן באטורי (הונגרי, 1576–1586)	גם נסיך טרנסילבניה.
פברואר 1587	יוני 1587	דצמבר 1588	זיגמונט השלישי ואזה (1587–1632)	שוודי ופולני.
יוני 1632	8 בנובמבר 1632 - 3543 קולות	פברואר 1633	ולדיסלאב הרביעי (1632–1648)	בן של זיגמונט השלישי ואזה
יולי 1648	20 בנובמבר 1648 - 4,352 קולות	ינואר 1649	יאן השני קז'ימייז' (1648–1668)	בן של זיגמונט השלישי ואח של ולדיסלאב הרביעי. התפטר.
נובמבר 1668	19 מאי 1669 -11,271 קולות	אוקטובר 1669	מיכל קוריבוט וישנובייצקי מיכל הראשון I (1669–1673)
ינואר 1674	21 במאי 1674 - 3450 קולות	פברואר 1676	יאן השני סובייסקי (1674–1696)
אוגוסט 1696	27 ביוני 1697 - 13,641 קולות	נובמבר 1697	אוגוסט השני "החזק" (גרמני מסקסוניה, מבית וטין 1697–1706; 1709–1733)	הוחלף זמנית ב-סטניסלאב לשצ'ינסקי (1704–1709)
אפריל 1733	12 ספטמבר 1733 - 11,697 קולות	ינואר 1734	סטניסלאב לשצ'ינסקי (1733–1736)	בחירה שנויה במחלוקת הובילה למלחמת אזרחים, שבה ניצח אוגוסט (גרמני מסקסוניה, 1733–1763), בנו של אוגוסט השני.
	5 באוקטובר 1733 - 906 קולות	1733	אוגוסט השלישי, מלך פולין (1763-1733) גרמני מסקסוניה, מבית וטין, בנו של אוגוסט השני. הוכר שוב כמלך על ידי סיים משנת 1736
מאי 1764	12 בספטמבר 1764 - 5230 קולות	דצמבר 1764	סטניבסלאב אוגוסט פוניאטובסקי סטניסלאב אוגוסט השני (1764–1795)	המלך האחרון של האיחוד הפולני-ליטאי. התפטר

מקורות

• George Lerski,Halina Lerski Historical dictionary of Poland Greenwood Press 1996,

לקריאה נוספת

• Gloger Z. Elekcyjność i elekcje królyw. В кн.: Gloger Z. Encyklopedia Staropolska, t. 1–2. Warzawa, 1958
• Elecja wolnа viritem Maly slownik historii - .Polski. Warzawa,1964

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות למלכות פולין בוויקישיתוף