האלשטאט

האלשטאט (כפר)
**Hallstatt**
	סמל האלשטאט סמל האלשטאט
	מרכז האלשטאט
	מרכז האלשטאט
מדינה	אוסטריה
מדינה	אוסטריה עילית
מחוז	גמונדן
ראש העיר	שיץ אלכסנדר
שפה רשמית	גרמנית
על שם	Hallstatt
שטח	59.80 קמ"ר
גובה	511 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	778 (1 בינואר 2018)
קואורדינטות	47°33′21″N 13°38′48″E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.hallstatt.at
אתר מורשת עולמית
	הנוף התרבותי בהאלשטאט-דאכשטיין זאלצקמרגוט
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 3, 4
שטח האתר	284.5 קמ"ר
שטח אזור החיץ	200.14 קמ"ר
חלק מתוך	Dachstein Salzkammergut
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוסטריה רגילה) וינה זלצבורג גראץ אינסברוק לינץ קלגנפורט שווייץ ל גרמניה צ'כיה ס. איטליה סלובניה הונ. האלשטאט

האלשטאט (Hallstatt) הוא כפר באזור הדאכשטיין במדינת אוסטריה עילית באוסטריה. הכפר כלוא בין חופי אגם האלשטאט (Hallstätter See) שרוחבו 2 ק"מ בלבד לבין מורדותיו התלולים של רכס דאכשטיין, הממשיכים לעומק של 135 מטר במעמקי האגם הצר. בשנת 2001 מנתה אוכלוסיית הכפר 946 תושבים.

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

מעבר ליופיו, הכפר מפורסם משתי סיבות: תרבות האלשטאט אשר הייתה תרבות קלטית מתקופת הברזל המוקדמת, ואשר העניק לה את שמו; ומכרה המלח הראשון בעולם הנמצא בהר המלח (Salzberg)‏^[1]. כל אלה הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז על הכפר כעל אתר מורשת עולמית בשנת 2001. בשנת 2011 פורסם כי לאחר שאספו במשך שנים מידע על הכפר, החלו הסינים להקים העתק שלו (אנ') במחוז גואנגדונג^[2].

בשל עושרו של האזור במלח היו האלשטאט וסביבתה מיושבים כבר לפני אלפי שנים, על ידי אוכלוסייה אשר כרתה את המלח, ארזה אותו בצורת לבבות וסחרה בו. הממצאים המוקדמים ביותר שנמצאו במקום מתוארכים לשנת 5000 לפנה"ס לערך.

עושרו של המקום במלח והסחר בו הביא להתפתחותה של תרבות מתקדמת במשך האלף הראשון לפנה"ס, אשר זכתה לשם "תרבות האלשטאט" (Hallstattzeit). תרבות זו אשר השתרעה על פני כל מרכזה של אירופה מיוחסת לקלטים או לאבותיהם, והיא פרחה בתקופת הברזל המוקדמת באירופה, דהיינו, בין 800 ל-450 לפנה"ס. בשנת 1846 התגלה ליד הכפר על ידי רמזאואר בית קברות פרהיסטורי ובו 4,000 קברים^[3] וכן התגלה בסמוך לו בית מלאכה מוקדם לנפחות. שני אלה מיוחסים לתרבות האלשטאט.

תרבות האלשטאט התחלפה בתרבות לה טן (La Tène) אשר התקיימה עד לכיבוש הרומי, ומתקופות אלה, כמו גם מימי הביניים המוקדמים, לא התגלו בכפר ממצאים מיוחדים. ידוע, עם זאת, כי הכפר שמר על חשיבות מסחרית והתקיים בו שוק לפחות משנת 1311. בנוסף, כריית המלח נמשכה גם בימי הביניים ומ-1595 הוא הועבר בצורת מי מלח בצינור שנבנה מ-13,000 גזעי עצים חלולים ואשר הוביל לאורך 40 ק"מ עד לאבנזה (Ebensee).

עד לסוף המאה ה-19 ניתן היה להגיע אל האלשטאט רק באמצעות שיט על האגם או באמצעות שבילים צרים. האדמה המעטה בין ההרים וגדות האגם נוצלה לבנייה, ואפילו התנועה בין בתי הכפר נעשתה בסירות או בשביל שעבר על המורדות התלולים שמעליו. מצוקת השטח בכפר הביאה לכך שעצמות המתים הוצאו מקבריהם אחת לעשר עד 15 שנים שנים והועברו לאחסון בגלוסקמא, ובמוזיאון העצמות בכפר (Beinhaus) שהוקם במאה ה-12 מוחזק אוסף של יותר מ-1,200 גולגולות, חלקן צבוע ומעוטר בדוגמאות פרחים^[4].

הדרך הראשונה להאלשטאט נסללה לאורך חופו המערבי של האגם בשנת 1875, והיא פולסה בחלקה באמצעות פיצוץ המסלע שלאורך החוף. רק ב-1966 נסלל כביש מודרני דרך מנהרות שנחפרו בהר שממערב לכפר. כריית המלח נמשכת, אך עיקר כלכלת הכפר נשען כעת על ענף התיירות, ומוזיאון מורשת מקומי (Heimatmuseum) מתאר את ההיסטוריה הארוכה של המקום.