האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה

האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
Universität für Musik und darstellende Kunst Wien
אוניברסיטה ציבורית
תקופת הפעילות	1819–הווה (כ־205 שנים)
מייסדים	Gesellschaft der Musikfreunde
בעלי תפקידים
רקטור	Ulrike Sych
סטודנטים
	3,026 (נכון ל־28 בפברואר 2017)
מיקום
מדינה	אוסטריה
קואורדינטות	48°12′07″N 16°23′05″E
	www.mdw.ac.at
	(למפת וינה רגילה) האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה

האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה (בגרמנית: Universität für Musik und darstellende Kunst Wien) היא אוניברסיטה אוסטרית, שנוסדה בשנת 1819 ושוכנת בווינה.

עובדות מהירות אוניברסיטה ציבורית, תקופת הפעילות ...

סגירה

Thumb — כיכר אנטון וברן, קמפוס האוניברסיטה למוזיקה בווינה

מספר הלומדים באוניברסיטה, למעלה משלושת-אלפים סטודנטים, עושה אותה למוסד הגדול בסוגו באוסטריה ואחד הגדולים בעולם.

את האוניברסיטה ייסדה בשנת 1819 "אגודת ידידי המוזיקה". בשנת 1909 הייתה למוסד לאומי ונקראה "האקדמיה הקיסרית למוזיקה ואמנויות הבמה". בשנת 1998 אימצה לה האוניברסיטה את שמה הנוכחי, המשקף את מעמדה האוניברסיטאי, תוצאה של רפורמה רחבת-היקף באקדמיות האוסטריות לאמנויות בשנת 1970.

האוניברסיטה, הגדולה מסוגה באוסטריה ומהגדולות בעולם, מורכבת מ-24 מכונים, בהם הסמינר ע"ש מקס ריינהרדט, האקדמיה לקולנוע של וינה ומכוני ה-Klangstil (סגנון הצליל) הווינאיים.

מבני האוניברסיטה כוללים את תיאטרון ארמון שנברון, חדר אנטוניו ויוואלדי, המנזר הסאלזי, כנסיית אורסולה הקדושה, רחוב לותרינגר (חדר פרנץ ליסט) וכיכר אנטון וברן (הקמפוס העיקרי של האוניברסיטה). בניית אולפני הסרטה מודרניים בקמפוס האוניברסיטה הושלמה בשנת 2004 וזיכתה את האקדמיה לקולנוע של וינה בציוד מתקדם ממדרגה ראשונה.

האוניברסיטה מארגנת כעשר תחרויות, בהן תחרות הפסנתר הבינלאומית ע"ש בטהובן. כמו כן, מדי שנתיים היא מציגה פסטיבל של סרטי סטודנטים מצטיינים.

האוניברסיטה למוזיקה של וינה עשויה להיחשב ל"צינור הזנה" לכל התזמורות החשובות באוסטריה, עם קשר מיוחד לפילהרמונית של וינה.

הביקוש לקונסרבטוריון למוזיקה בווינה החל בשנת 1808. ב-1811 פורסם "מתווה למוסד לחינוך מוזיקלי" לווינה. כעבור שנה נוצרה "אגודת ידידי המוזיקה", שמטרתה הראשונה במעלה הייתה ייסוד קונסרבטוריון. הקונסרבטוריון הווינאי נוסד בשנת 1817. הכוונה הייתה לעצבו לפי הדגם של הקונסרבטואר של פריז, אבל עקב מחסור במימון, החל את דרכו רק כבית ספר לשירה. אנטוניו סליירי היה מנהלו הראשון של הקונסרבטוריון. בשנת 1819 שכר המוסד את הכנר יוזף בהם ועד 1827 כבר כללה תוכנית הלימודים קורסים ברוב כלי התזמורת.

ענייני הכספים של הקונסרבטוריון היו רעועים מאוד. גביית שכר לימוד החלה בשנת 1829, אבל בשנת 1837 הגיע המוסד לפשיטת רגל. בסופו של דבר מימנה המדינה את הקונסרבטוריון משנת 1841 עד 1844 ומ-1846 עד 1848. בשנת 1848 גרם אי-שקט פוליטי להפסקת התמיכה, והלימודים בקונסרבטוריון הופסקו עד 1851. בתמיכת המדינה והעירייה, חזר המצב הפיננסי והתייצב לאחר 1851. על אף הגידול בתמיכה הממשלתית, נשארה השליטה במוסד בידי אגודת ידידי המוזיקה, מייסדת הקונסרבטוריון, עד להלאמתו בתוקף החלטה קיסרית מ-1 בינואר 1909 והפיכתו לאקדמיה הקיסרית למוזיקה ולאמנויות הבמה (k.k. Akademie für Musik und darstellende Kunst). עד אז נקרא המוסד Konservatorium der Gesellschaft der Musikfreunde.

עד 1844, אז התמנה גוטפריד פרייר, פרופסור להרמוניה ולהלחנה למנהל הקונסרבטוריון, לא היה המנהל חבר בסגל המורים אלא באגודת ידידי המוזיקה. יוזף הלמסברגר האב היה המנהל משנת 1851 עד 1893.

משנת 1907 היה וילהלם בופ מנהל הקונסרבטוריון. הקונסרבטוריון היה עדיין בשליטת רוברט פוקס והרמן גרדנר הקשישים. בופ ראה את שניהם, ובעיקר את פוקס, כאנכרוניסטיים ותלושים מזמנם. ב-1912, בניסיון לחדש את נעורי הקונסרבטוריון, הציע בופ משרות הוראה לפרנץ שרקר וארנולד שנברג. שנברג דחה את ההצעה, אבל שרקר נענה בחיוב. שיעוריו זכו להצלחה רבה ובינואר 1913 ניתן לו תואר פרופסור מן המניין.

לבופ היה חלק גם בהלאמת הקונסרבטוריון בשנת 1909. ניהול האקדמיה נמסר מעתה לנשיא מטעם המדינה, מנהל אמנותי ומועצת נאמנים.

עם תום מלחמת העולם הראשונה, עברה האקדמיה עוד ארגון מחדש. הנשיא קרל ריטר פון וינר התפטר והמורים בחרו למנהל את המנצח פרדיננד לווה. בשנת 1922 תפס יוזף מרקס את מקומו. מרקס רצה להשיג לאקדמיה מעמד של אוניברסיטה.

אחרי הסיפוח, סולקו מורים ותלמידים רבים על רקע גזעני. בשנת 1941 הייתה האקדמיה לאוניברסיטה של הרייך השלישי (Reichshochschule). אחרי מלחמת העולם השנייה, חזר המוסד להיות אקדמיה ממשלתית. בתהליך של דה-נאציפיקציה, פוטרו חמישים ותשעה מורים; בנובמבר 1945, הוחזרו שישה-עשר מהם למשרותיהם. רק חמישה מן המורים שפוטרו בשנת 1938 הוחזרו לתפקידיהם.

בתוקף חוקים שהתקבלו בשנים 1948 ו-1949 קיבל המכון מעמד של "אקדמיה לאמנות". ב-1970 העניק למעשה "חוק ההתארגנות של מכללות לאמנות" לכל האקדמיות לאמנות מעמד של אוניברסיטאות וב-1998 שונה השם "אקדמיה לאמנות" ל"אוניברסיטה לאמנות".