Loading AI tools
האומץ לחולין היא מסה שפרסמה לאה גולדברג במרץ 1938 בגיליון הראשון של כתב העת "טורים"[1]. גולדברג, שעד אותם ימים הוכרה כמשוררת וסופרת בתחילת דרכה, חתמה לראשונה בשמה המלא, ולא בשם העט "לוג" בו חתמה קודם לכן.
במסה זו בקשה גולדברג להגיב על ענייני השעה, לחשוף את מצבה התרבותי של אירופה בשנות השלושים ולהתריע בפני איום קריסתה של המורשת ההומניסטית בה. גולדברג ביקשה לעורר את תשומת לבם של האינטלקטואלים העבריים דאז. כמו כן גולדברג מעמידה את חובתו של האמן ואיש הרוח לעבודת החולין, העיסוק התמידי בקיום היום יומי של האדם, ומבקשת מקוראיה להפוך לבני בריתה כחלק מאותה 'מערכת החולין'.
המאמר הצליח ליצר עניין רב בקרב דורות של קוראי ספרות וכותרתו הפכה למושג עצמאי המעסיק את חקר הספרות העברית.
חוקרי הספרות העברית הרבו לעסוק במסה ו"באומץ לחולין" כהתפתחותו של מושג[2]. "עבודת הלבורטוריה", עבודת החולין הקשה שדורש עולם הרוח מהקורא, שעל אודותיה והכרחיותה למען מציאת "השלמות" גולדברג כותבת במסה, היא שנדרשת גם בעת קריאתה, היינו פירוקה לאין סוף חלקים הבונים את אחדותה ותורמים להבנתה באספקטים שונים.
המסה כתובה בארבעה חלקים וכתיבתה הדיאלקטית של גולדברג, השוזרת צמדי ניגודים ואינטר-טקסטואליות לכל אורכה, היא שמחברת ביניהם. למסה, בעלת האופי הדיאספורי, ארבעה חלקים. המסה קושרת בין הכללי, כמו המסורת והתרבות האירופית כחלק ממסורת הספרות העברית, לבין הפרטי, כמו זיכרונה האישי מגרמניה לפני שעלתה ארצה, כשלראשונה, כאמור, היא כותבת ומפרסמת תחת שמה האמיתי.
גולדברג בוחנת את הרומנטיקה מול הריאליזם. בעוד חוקרי ספרות בתקופתה ראו ביניהם דיכוטומיה מוחלטת, ותפסו את הרומנטיקה כזאת המרוחקת מן המציאות[3], גולדברג מבקשת לקרב את הרומנטיקה אל החולין. היא פותחת את המסה בציטוט מתוך רומן "השקפות החיים של החתול מור" מאת ארנסט תיאדור אמדיאוס הופמן, "רוח אדירה נושבת אדוני", ומיד קובעת כי "לפי מהותו יכול פסוק קצר זה לשמש פתיחתא מוזיקלית לכל הזרם הרומנטי באמנות"[4]. בחלק זה היא מציגה את היצירה הרומנטית כ"אור הנאצל מן הקרניים האולטרה-נפשיות של הזמן"[5] ומראה כי גם עבור הרומנטיקנים יש מקום בעל חשיבות להופעתו של החולין וכי "היוצר האמיתי לא יברח לעולם מן מציאות זמנו"[6].
בחלקה השני של המסה, גולדברג מעמידה את "ההומו אוניברסאלה"( האדם האוניברסלי) למול טיפוסו של האדם המודרני, ה"הומו דיפרנציאלה"(האדם המפרק/מפורק ). היא מתארת כיצד עולם המדעים המדויקים, שמפרק כל ערך קטן עד אין סוף ובו לכל חלקיק כזה ישנו ערך חשוב כשלעצמו, הגיע גם כן ליצירה הספרותית בהופעתו של "האדם הקטן" במרכז העלילה. תוך סקירה של יצירות ספרות מספרות העולם, גולדברג מתארת את רוחה של הספרות האנליטית, המציגה דרך עדשת המיקרוסקופ את האדם הפשוט, המנוגד ל"אישיות הגדולה". גולדברג מבקשת לבחון את השלמות כזו שיכולה להכיל את סך חלקיה. בכך היא מעמידה לקוראיה את תפקידם, הן של הקורא הפשוט והן של איש הרוח והיוצר, בעבודת החולין, אותה היא רואה כ"עבודת הלבורטוריה", המחייבת ריכוז ודיוק וללא כל חגיגה של אידיאלים, לעבר יצירת האדם החדש.
למול מצבה של אירופה באותם הימים, גולדברג מסיימת את חלקה השני של המסה בתנאי הראשון הדרוש לעבודת החולין: אומץ וסבלנות. אך היא מוסיפה "אולם האנושות העייפה ממלחמות, מלחץ סוציאלי, ממהפכות, אינה מוכנה עדיין לעבודת רוח קשה זו"[7].
חלקה השלישי של המסה נכתב בגוף ראשון, כביטויה הפרטי של גולדברג, וזה מעמיד את הזיכרון כגורם המחבר בין הכללי והפרטי. הזיכרון האישי של גולדברג מגרמניה של שנת 1932, מתאר את "העייפות ההמונית ממלאכת החולין של הרוח"[8] והחיפוש, הכמיהה והדרישה סביבה ל"אישיות" שתבטל את ההומו דיפרנציאלה, המורכב ממספר רב של תכונות.
גם את חלקה האחרון של המסה פותחת גולדברג בזיכרון מ"אותו חורף בגרמניה": הרצאתו של קרל יונג בה הוא דיבר על אותה ה"אישיות". הרצאתו של יונג, בה גולדברג נכחה, אמנם מציגה מקרה בודד. "לא הרצאתו היא שגרמה להפיכה הנאצית"[9] היא כותבת, אך הוא מצטרף למניין של אנשי רוח שברחו מ"מציאות החולין" וחושף את המחיר שהדבר גבה מהם.
גולדברג מסיימת בקריאה ובאזהרה נוספת, המשאירה את טעם המניפסט שישנו למסה, ומעמידה את הניגוד בין עבודת החולין לחגיגת האידיאלים, בקריאה לשותפיה "אשר יקר להם עד היום גורל האדם ועתידו, כל אלה שלא איבדו מתוך קוצר רוח את כושר המחשבה, ילכו אחריהם ויברכום ברכה אחת, ברכת תקופתנו: - אומץ לחולין!"[10]
לקריאת המסה האומץ לחולין:
- גולדברג, לאה. יומן ספרותי: מבחר רשימות עיתונות. עורכים: טיקוצקי, גדעון; בר יוסף, חמוטל. ספרית פועלים. 2016. עמודים: 207-199.
עוד על האומץ לחולין ועל התפתחותו של מושג ראו:
- גורדינסקי, נטשה. בשלושה נופים: יצירתה המוקדמת של לאה גולדברג. הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס - האוניברסיטה העברית. 2016. עמודים: 122-102.
- ויסמן, ענת. מהו 'אומץ לחולין'? לאה גולדברג וטעמו של מושג. בתוך: ביקורת ופרשנות: כתב עת בין תחומי לחקר ספרות ותרבות: חוברת 45. הוצאת בר-אילן. 2017. עמודים: 167-132.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
