Loading AI tools
מאייר וסופר אמריקאי, בעיקר של ספרים לצעירים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האוורד פייל (באנגלית: Howard Pyle; 5 במרץ 1853 – 9 בנובמבר 1911) היה מאייר וסופר אמריקאי, בעיקר של ספרים לצעירים. לימד תלמידים רבים שהפכו לציירים ומאיירי ספרים ידועים. הפרסום הקלאסי שלו משנת 1883 "הרפתקאותיו העליזות של רובין הוד" שמודפס גם בימינו. הוא ידוע גם בזכות האיורים שלו לספרי פיראטים, ויצירתו קיבעה את הסריוטיפ המודרני של לבוש הפיראטים. [1]
 | |
| לידה |
5 במרץ 1853 וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בנובמבר 1911 (בגיל 58) פירנצה, איטליה |
| מקום קבורה |
Cimitero Evangelico agli Allori |
| מקום לימודים |
ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק |
| הושפע על ידי |
F.A. Van Der Wielen |
| יצירות ידועות |
The Autocrat of the Breakfast-Table, The Merry Adventures of Robin Hood |
  | |
פייל נולד בווילמינגטון, דלאוור, בנם של ויליאם פייל ומרגרט צ'רצ'מן פיינטר. בילדותו למד בבתי ספר פרטיים והתעניין בציור וכתיבה מגיל צעיר מאוד.[2] הוא היה תלמיד חלש, אך הוריו עודדו אותו ללמוד אמנות, בעיקר אמו. הוא למד שלוש שנים בסטודיו של פ. ואן דר וילן בפילדלפיה, וזה היווה את כל הכשרתו האמנותית, מלבד כמה שיעורים בליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק.
בשנת 1876 הוא ביקר באי צ'ינקוטג מחוץ לווירג'יניה וקיבל השראה ממה שראה. הוא כתב ואייר מאמר על האי והגיש אותו לשבועון של סקריבנר. אחד מבעלי המגזין היה רוזוול סמית, שעודד אותו לעבור לניו יורק ולהפוך את האיור למקצוע תחילה נאבק פייל בניו יורק. הוא היה חסר ניסיון מקצועי, מה שהקשה עליו לתרגם את רעיונותיו לצורות לפרסום. עם זאת, עודדו אותו כמה אמנים.
לבסוף פרסם איור בגיליון "הארפר'ס ויקלי" של 9 במארס 1878 ושולמו לו 75 דולר - פי חמישה ממה שציפה. הוא הצליח והפך לאמן מבוסס עד שחזר לוילמינגטון בשנת 1880. פייל המשיך לאייר במגזינים השונים. הוא גם שיתף פעולה בכמה ספרים, במיוחד בהיסטוריה האמריקאית. הוא כתב ואייר את סיפוריו שלו, החל מ"ההרפתקאותיו העליזים של רובין הוד" בשנת 1883. ספר זה זכה לתשומת לב בינלאומית מצד מבקרים כמו ויליאם מוריס. [5] במהלך העשורים שלאחר מכן פרסם יצירות מאוירות רבות לילדים, שחלקן עדיין בדפוס.[3]
פייל התחתן עם הזמרת אן פול ב־12 באפריל 1881, ולזוג נולדו שבעה ילדים. בשנת 1889 הפליגו הוא ואשתו לג'מייקה והשאירו את ילדיהם בטיפול בידי קרובי משפחה. בזמן שהותם מעבר לים, בנם סלרס נפטר במפתיע. אובדן זה ככל הנראה היווה השראה לספר ילדים "הגן מאחורי הירח", העוסק במוות ונושא את ההקדשה: "לילד הקטן בגן הירח. ספר זה מוקדש על ידי אביו." [4]
בשנים 1894 - 1900 לימד איור במכון דרקסל. בין תלמידיו היו: אלנור אבוט, ג'סי וילקוקס סמית, אליזבת שיפן גרין, ויולט אוקלי בשנת 1900 הוא הקים בית ספר משלו בוילמינגטון, שם לימד מספר קטן של תלמידים. בשנת 1903, צייר פייל את ציורי הקיר הראשונים שלו למוזיאון האמנות של דלאוור. בשנת 1906 הוא לקח את ציורי הקיר ברצינות רבה יותר וצייר את קרב נאשוויל בבירת המדינה של מינסוטה, כמו גם שני ציורי קיר נוספים לבתי משפט בניו ג'רזי .
פייל פיתח רעיונות משלו להמחשת לבוש הפיראטים, מכיוון שנותרו מעט דוגמאות לתלבושות פיראטיות אותנטיות ונשמרו מעט ציורים, אם בכלל. הוא יצר סגנון ראוותני הכולל אלמנטים של לבוש צועני. עבודתו השפיעה על עיצוב התלבושות לשודדים בקולנוע מארול פלין ועד ג'וני דפ. הלבוש צוין כלא מעשי עבור מלחים עובדים.
בשנת 1910 נסעו פייל ומשפחתו לאיטליה שם תכנן ללמוד את עבודת המאסטרים הישנים. הוא סבל מבריאות לקויה, הוא חש בדיכאון ומרוקן מאנרגיה. לאחר שנה אחת במדינה, הוא סבל מדלקת בכליות ומת בפירנצה בגיל 58.
פייל כתב ואייר מספר ספרים, בנוסף לאיורים רבים שצייר עבור "הארפר'ס ויקלי", פרסומים תקופתיים אחרים ויצירות ספרותיות שונות לילדים.
פייל סינתז הרבה אגדות ובלדות מסורתיות על רובין הוד בעבודה זו, תוך שהוא מעדן אותן כדי שיתאימו לילדים. לדוגמה, הוא שינה את הבלדה מסוף המאה ה-17 "התקדמות רובין הוד לנוטינגהאם", שעל פיה רובין הרג ארבעה עשר אנשים. אצל פייל רובין הרג רק שני גברים - אחד מהם ירה בו עוד בילדותו, והשני היה מתנקש שנוא בשם גאי מגיסבורן אותו שלח השריף כדי להרוג את רובין הוד.
לפייל לא הייתה דאגה רבה לדיוק ההיסטורי, אך כך הוא שינה את שם המלכה בסיפור "רובין הוד והמלכה קתרין" בתור אלינור. השינוי הפך אותה לתואמת מבחינה היסטורית את המלך ריצ'רד לב ארי, איתו רובין עושה שלום בסופו של דבר.
רבים מהסיפורים בספר רובין הוד מתוארכים לסוף ימי הביניים. הישגו היה לשלב אותם לסיפור אחיד.
"אנשי הברזל" הוא רומן משנת 1891 העוסק במיילס פלוורת', שמקווה להפוך לאביר, ובכך יגאל את כבוד משפחתו. אביו היה מעורב בתוכנית להרוג את המלך הנרי הרביעי. סיפור ההרפתקאות עוקב אחר מיילס דרך אימוניו האינטנסיביים לאבירות ומסתיים בכך שהוא הופך לאביר ומאתגר את לורד ברוקורסט אלבן הרשע למשפט בלחימה.
הרומן עובד לסרט "המגן השחור של פאלוורת " משנת 1954 בכיכובם של טוני קרטיס וג'נט לי.
פייל כתב ספרים וקובצי סיפורים נוספים.
לאחר מותו אסף מו"ל מספר מסיפורי הפיראטים והאיורים שלו ופרסם אותם כספר שודדי הים של הווארד פייל (1921).
פייל זכה להערכה רבה במהלך חייו וממשיך להיות מוערך היטב על ידי מאיירים ואמנים. בן זמנו וינסנט ואן גוך כתב במכתב לאחיו תיאו כי עבודתו של פייל "הכתה אותי בתדהמה מהערצה."[5]
המוניטין של פייל נובע מחדשנותו בכתיבה ובאיורים, ביצירת אסכולה אמריקאית לאיור האמנותי למען תחיית ספרי ילדים.
ביקורת ספרותית של המאה העשרים מציינת:
ככל שחלף הזמן, אפשר להיווכח, בחשיבותו של פייל כמייסד אסכולה אמריקאית מובהקת לאיור אמנותי, שהייתה חדשנית והנהיגה את הגישה העיצובית הטוטאלית, המחדשת הגדולה של ספרי ילדים. מורשת זו עולה על כל יצירה יחידה שהוא עשה. הוא זכור פחות עבור פרויקט אחד מאשר תרומתו הכוללת.
הייתה לו השפעה מתמשכת על מספר אמנים שהפכו בולטים בזכות עצמם. על פי רוברט ויץ, בית הספר לאמנות באוניברסיטת הווארד, פייל פיתח מערך נושאים משותף בעבודתו - תשומת לב לריאליזם וביטוי לאופטימיות ואמונה בטוב שבאמריקה. עבודתו המשיכה לעורר השראה גם לאחר מותו. לדוגמה, אמן ספרי הקומיקס טוני האריס (יליד 1969) ציין את פייל כהשפעה גדולה על עבודתו.
פייל זכור בעיקר כמאייר, אך ספריו נותחו גם בגלל תכונותיהם הספרותיות, במיוחד הרפתקאות העליזים של רובין הוד. על ספרו Otto of the Silver Hand, 1888 נכתב:
"יש לו את כל הסימנים של רומן היסטורי טוב: יש לו עלילה מרגשת, עם קונפליקט שופע ודמויות אמינות; הוא משתמש בשפה ובדיאלקט המתאימים להגדרתו ולדמויות; יש לו נושא אוניברסלי משמעותי, והוא מציג את פרטי חיי היום-יום בגרמניה של המאה השלוש-עשרה במדויק ולא מתבלט, מה שהופך את התקופה לאמיתית וחיה."[6]
האוורד פייל, ברשת החברתית Goodreads
הווארד פייל (1853-1911), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
