דרגוטין דימטרייביץ'

דרגוטין דימטרייביץ' (בסרבית: Драгутин Димитријевић‏; 17 באוגוסט 1876 - 24 ביוני 1917) היה קולונל בצבא סרביה. דימטרייביץ' היה חבר בקבוצת קצינים אשר הובילה את ההפיכה בסרביה ב-1903, אשר הדיחה מהשלטון את בית אוברנוביץ' והכתירה במקומו את בית קראג'ורג'ביץ'. דימטרייביץ' התפרסם גם כמנהיג ארגון הטרור "היד השחורה", ובין היתר היה מהמתכננים של רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד. רצח אשר הוביל למלחמת העולם הראשונה. דימטרייביץ' הוצא להורג בעקבות משפט סלוניקי.

דרגוטין דימטרייביץ'
Драгутин Димитријевић

דימטרייביץ' ב-1900
לידה	17 באוגוסט 1876 בלגרד, נסיכות סרביה, האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית
הוצאה להורג	24 ביוני 1917 (בגיל 40) סלוניקי, ממלכת יוון ממלכת יוון
מדינה	נסיכות סרביה, ממלכת סרביה
כינוי	"אפיס"
השכלה	הגימנסיה הראשונה של בלגרד
השתייכות	צבא סרביה
דרגה	קולונל
תפקידים בשירות
ראש המודיעין הסרבי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
מסדר העיט הלבן

רצח המלך אלכסנדר ורעייתו בארמונם במהלך ההפיכה

דימטרייביץ' כקצין צעיר

דימטרייביץ' (מימין) בשיחה עם קצינים נוספים חברי היד השחורה

ביוגרפיה

תחילת דרכו

דימטרייביץ' נולד ב-17 באוגוסט 1876 בבלגרד, בירת נסיכות סרביה. ב-1892 הוא נכנס לאקדמיה הצבאית של בלגרד, בגיל שש עשרה. הוא נודע כסטודנט מבריק, ומיד לאחר סיום לימודיו הועבר לשרת במטה הכללי של הצבא הסרבי. בשל ממדי גופו המרשימים, הוא כונה "אפיס", על שמו של אל מצרי אשר סמלו היה שור.

ההפיכה הצבאית

ערך מורחב – ההפיכה בסרביה ב-1903

באותה תקופה שלט בסרביה אלכסנדר הראשון, מלך סרביה מבית אוברנוביץ'. אלכסנדר היה לא-פופולרי בשל שלטונו הרודני ובשל נישואיו לדראגה מאסין, שלא הייתה ממשפחה מיוחסת וכן אלמנה, עקרה ומבוגרת ממנו ב-12 שנים. נישואים אלו גרמו לכך שהמלך נתפס במערכת הפוליטית והצבאית בסרביה כקל-דעת. כמו כן, בקרב קצינים רבים בצבא שררה אי שביעות רצון ממדיניות החוץ של בית אוברנוביץ', אשר נתפסה כמתרפסת מדי אל האימפריה האוסטרו-הונגרית. דימטרייביץ' היה אחד מאותם קצינים. הוא אמר לימים:

הכניעה העיוורת לחיבוק של אוסטריה, היתה בגידה מבישה ביותר במסורות הסרביות. הבנתי שסרביה חייבת להפוך למנהיגה בכל האמצעים, לא רק של הסרבים, כי אם של כל יוגוסלביה.

— ^[1]

ב-1901, דימטרייביץ', אשר כבר החזיק בדרגת קפטן, חבר אל קבוצה של קצינים זוטרים נוספים, אשר החלו לתכנן הפיכה צבאית לרצח המלך, ולהשבתו לשלטון של בית קראג'ורג'ביץ'. בליל ה-10 ביוני 1903 הגיעו יחידות צבא נאמנות לקושרים לבלגרד וחברו שם אל יחידות נוספות שחנו דרך קבע בעיר. ב-11 ביוני החלה ההתקוממות. בתיהם של נאמני המלך כותרו, וכוחות נוספים החלו לנוע אל הארמון אשר שעריו נפתחו בפניהם בידי מפקד המשמר המלכותי פטר ז'יבקוביץ'. הזוג המלכותי מיהר להסתתר, אולם בסמוך לעלות השחר הצליחו המורדים לאתר את מקום מחבואם. הם נדקרו ממושכות בכידוני רוביהם של המורדים ובהמשך נורו וגופותיהם הושחתו. דימטרייביץ' עצמו לא השתתף ברצח, כיוון שבמהלך ההפיכה ספג שלושה כדורים מידי אחד מנאמני המלך.^[2] הוא החלים לבסוף, אולם הכדורים מעולם לא הוסרו מגופו.

מונתה ממשלת מעבר בראשות יובאן אבקומוביץ'. ב-15 ביוני אישר הפרלמנט הסרבי את בחירתו של פטר קראג'ורג'ביץ' לתפקיד מלך סרביה, והוא הומלך רשמית ב-21 בספטמבר 1904. הפרלמנט תיאר את דימטרייביץ' כ"מושיע המולדת", ולאות תודה על חלקו בקשר הוא מונה לפרופסור לטקטיקה באקדמיה של צבא סרביה. דימטרייביץ' ערך ביקורים ברוסיה ובגרמניה, והכין תוכניות מגירה עבור הצבא הסרבי, אשר חלקן הוכחו כיעילות במיוחד במהלך מלחמות הבלקן.

היד השחורה

ערך מורחב – היד השחורה

כפי שצוין לעיל, דימטרייביץ' היה בעל דעות לאומניות ופאן-סלאביות קנאיות. למרות שסרביה הייתה כבר מדינת עצמאית לחלוטין, הרי שהמוני סלאבים חיו תחת שלטון אוסטרו-הונגריה, ולמרות שהיוו מיעוט גדול, לא נהנו משוויון זכויות. הם רצו להסתפח אל סרביה ולהקים עמה אימפריה סלאבית עצמאית - יוגוסלביה. רבים בסרביה, ובתוכם דימטרייביץ', סברו שמחובתה של סרביה לספח את אותם סלאבים, בכל מחיר שהוא. ב-1911 הקים דימטרייביץ', שאז כבר החזיק בדרגת לוטננט קולונל, יחד עם מאיור בשם ווייסלב טנקוסיץ' את "אגודת איחוד או מוות" אשר נודעה יותר בכינוי "היד השחורה". מטרתו של הארגון הייתה לבצע התנקשויות פוליטיות ופעולות טרור בתוך אוסטרו-הונגריה, כדי לערער אותה מבפנים ולאפשר את איחודה של סרביה עם הסלאבים הדרומיים.

"היד השחורה" היה פופולרי מאוד בקרב קצינים בצבא, והשפעתו חלחלה עמוק לתוך מוסדות רבים בסרביה.^[3] הוא יצר קשרים עם ארגונים מקבילים בתוך אוסטרו-הונגריה, וסייע בהקמת הארגון "בוסניה הצעירה". היד השחורה ביצע פעולות טרור והתנקשות רבות נגד מטרות אוסטרו-הונגריות, ואף ניסה לרצוח את פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. לא היו ראיות ברורות לכך שדימטרייביץ' עומד מאחורי הטרור של היד השחורה, אולם הכל ידעו זאת.^[4] ההנהגה הסרבית, על אף שהייתה גם היא ברובה פאן-סלאבית, חששה מהנזק שעלול היד השחורה להמיט על סרביה. עם זאת, מלך סרביה החדש פשוט פחד מדימטרייביץ', וכמוהו פוליטיקאים סרבים רבים נוספים. היחיד שהיה מוכן להיאבק בו ברצינות, היה ראש הממשלה דאז, ניקולא פאשיץ', אם כי גם הוא לא נחל הצלחה יתירה. דימטרייביץ' ושותפיו אף שקלו לרצוח את פאשיץ'.^[5]

רצח פרנץ פרדיננד

ערך מורחב – רצח פרנץ פרדיננד

ב-1913, דימטרייביץ' מונה לראש המודיעין הסרבי, ובבד בבד המשיך בפעילותו המחתרתית. בתחילת שנת 1914, הוא תכנן יחד עם סגנו טנקוסיץ', לרצוח את פרנץ פרדיננד, יורש העצר האוסטרו-הונגרי שהיה אמור לבקר בסרייבו ביוני של אותה שנה. טנקוסיץ' הרכיב קבוצה שכללה שבעה טרוריסטים צעירים מהיד השחורה ומבוסניה הצעירה, וריכז אותה בסרייבו לקראת הביקור. הקבוצה כללה את: דנילו איליץ', גברילו פרינציפ, נדלקו צ'ברינוביץ', טריפון גרבז', מוחמד מחמדבשיץ', ואסו צ'ויברילוביץ' וצוויטקו פופוביץ'. חרף העובדה שהרצח תוכנן בצורה כושלת, הרי שפרנץ פרדיננד נורה למוות יחד עם אשתו הדוכסית סופיה. ועדת החקירה האוסטרו-הונגרית קבעה שהנשק שבו השתמשו הרוצחים הגיע מסרביה, ובעקבות כך פרץ משבר יולי אשר הוביל למלחמת העולם הראשונה.

משפט סלוניקי

דימטרייביץ' השתתף בקרבות עם הצבא הסרבי כנגד הכוחות האוסטרו-הונגריים שפלשו לסרביה. באוקטובר 1915, הצליחו האוסטרו-הונגרים, בסיוע הגרמנים והבולגרים לכבוש את סרביה, ודימטרייביץ' גלה לסלוניקי יחד עם הממשלה הסרבית. ב-1916 הוא הועלה לדרגת קולונל. עם זאת, מלך סרביה החליט לערוך טיהור בצבאו ולהיפטר מחברי היד השחורה. החלטה זו נבעה בין היתר מסיכוי שהתעורר לכרות ברית שלום נפרדת עם האוסטרים. ב-15 במרץ 1917, הועמדו דימטרייביץ' והקצינים הנאמנים לו למשפט צבאי באשמת שווא של קשירת קשר כנגד בית המלוכה. בחצות הלילה, ה-24 ביוני, הסתיים המשפט ודימטרייביץ' נמצא חייב ונגזר עליו גזר דין מוות יחד עם שמונה מחבריו. הוא סירב לחתום על טופס ערעור או בקשת חנינה מפקד כיתת היורים שהייתה אמורה להוציא לפועל את גזר הדין, היה חברו הטוב של דימטרייביץ', ולפיכך הוא הסכים לבקשתו של דימטרייביץ' לדחות את ההוצאה להורג עד הבוקר, כדי שיוכל לראות פעם אחרונה את הזריחה.^[6] במהלך הלילה האחרון שלו, התוודה דימטרייביץ' בפני המוציא להורג על חלקו בתכנון הרצח שהוביל למלחמה. במותו הוא היה בן 40. ב-1953 זיכה אותו בית המשפט הסרבי מכל אשמה.

לקריאה נוספת

• מקס הייסטינגס, פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה, הוצאת מודן, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
• מרגרט מקמילן, המלחמה ששמה קץ לשלום, הוצאת עם עובד, 2013. (הספר בקטלוג ULI)

• MacKenzie, David (1989). Apis: The Congenial Conspirator. The Life of Colonel Dragutin T. Dimitrijevic. New York: Columbia University Press. ISBN 0-88033-162-3.
• MacKenzie, David (1998). The Exoneration of the "Black Hand". Boulder, CA: East European Monographs. ISBN 0-88033-414-2.
• Pearson, Owen (2005). Albania in the Twentieth Century, A History: Volume I: Albania and King Zog, 1908-39. I.B.Tauris. ISBN 9781845110130.
• Pikul, Valentin. To Have Honor. The main character of this book was friends with Apis and helped in the murder of Aleksandar Obrenović and his wife in 1903.
• Živanović, Milan (1955). Solunski proces 1917. Beograd: Savremena administracija.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דרגוטין דימטרייביץ' בוויקישיתוף

• דרגוטין דימטרייביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. נלקח מתוך סדרת הטלוויזיה "מלחמת העולם הראשונה", פרק 1 (מתחיל ב-9:56)
2. הייסטינגס, עמ' 63.
3. הייסטינגס, עמ' 32.
4. נלקח מתוך סדרת הטלוויזיה "מלחמת העולם הראשונה", פרק 1 (מתחיל ב-11:42)
5. מקמילן, עמ' 500-501. הייסטינגס, עמ' 32-33.
6. אמיל פוירשטין, "פרנץ פרדיננד", רציחות פוליטיות במאה ה - 20 : עשרים פרשיות רצח נודעות, הספרייה הווירטואלית של מטח