דפקה

דָפְקָה הוא אזור הנזכר במקרא. אחת מתחנותיהם של בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר.

מפה של נדודי בני ישראל משנת 1641

דפקה נזכרת פעם אחת בתנ"ך^[1]:

וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה. וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ.

בתרגום השבעים מתורגם שם המקום כ"רפקה", מה שתואם שמות של מספר מקומות באזור כגון העיר רפיקן על הפרת.^[2] עם זאת, יש המפרשים את השם כמילה בערבית שמשמעותה לשפוך/ליצוק מים.^[2]