דניאל ובסטר (באנגלית: Daniel Webster; 18 בינואר 1782 - 24 באוקטובר 1852) היה עורך דין, סנטור, ומזכיר המדינה של ארצות הברית.
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
18 בינואר 1782 סולסברי, ניו המפשייר, ארצות הברית   | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 1852 (בגיל 70) מרשלפילד, מסצ'וסטס, ארצות הברית  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות וינסלו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מפלגה |
המפלגה הוויגית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Caroline LeRoy (דצמבר 1829–24 באוקטובר 1852) Grace Fletcher (1808–21 בינואר 1828) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ובסטר היה מהפוליטיקאים האמריקאים הבולטים של המחצית הראשונה של המאה ה-19, ונודע במיוחד בזכות כישרונו הרטורי כנואם מזהיר, כפטריוט מובהק, וכאחד מסמלי המאבק על עיצובה של ארצות הברית כמדינה פדרלית מאוחדת. זאת על רקע השאלות המרכזיות שהטרידו ופילגו את אמריקה באותם ימים, בהן שאלת העבדות ושאלת גבולות סמכותו של השלטון הפדרלי כנגד שאיפות המדינות המקומיות לניהול עצמאי של מדינותיהם.
ילדות, לימודים וקריירה מוקדמת
ובסטר נולד בסולסברי שבניו המפשייר למשפחת חוואים ענייה. הוריו העניקו לו חינוך מעולה באמצעות מורים פרטיים, ואף שלחו אותו לפנימיית הלימודים הנחשבת "פיליפס אקסטר" שבניו המפשייר. ובסטר עזב את הפנימייה כעבור תשעה חודשים בלבד, כנראה מכיוון שהוריו לא עמדו בתשלום שכר הלימוד הגבוה בבית הספר היוקרתי, והשהייה בו הייתה עבור ובסטר חוויה טראומטית. כילד הייתה בו "אימת קהל" שלא יכול היה לכבוש כשהיה צריך לשאת דברים בפני בוחניו, מטלה שהייתה חובה בשיטת החינוך שהייתה נהוגה באותם ימים. עניין זה הוא אירוני למדי, בהינתן העובדה שבהמשך נחשב ובסטר כאחד מגדולי הנואמים האמריקנים.
בהמשך, למד ובסטר משפטים בדארטמות' קולג' בהנובר שבניו המפשייר, וסיים בהצטיינות בשנת 1801. בשלב זה של חייו כבר התגבר על פחדיו לדבר בפני ציבור, ונעזר בזכרונו יוצא הדופן ובכישרון כתיבת הנאומים שלו. הוא הצטרף לאגודת הסטודנטים באוניברסיטה, בה שכלל את כושרו הרטורי. ובסטר הצליח עד כדי כך, עד שזמן קצר לאחר שסיים את לימודיו הזמינו אותו פרנסי הנובר לשאת את נאום יום העצמאות - מה שנחשב לכבוד גדול והכרה ציבורית בכישרונו. את הסטאז' בעריכת דין עשה ובסטר אצל שניים מהידועים במשפטנים שבניו המפשייר, וב-1805 פתח משרד פרטי מצליח.
ב-1808 נישא ובסטר לגרייס פלטשר, שמתה 20 שנים אחר כך, ונולדו להם חמישה ילדים בין השנים 1810–1822.
קריירה מוקדמת כפוליטיקאי
ובסטר החל להתפרסם כעורך דין מוכשר, והפך למנהיג במפלגה הפדרליסטית בניו המפשייר. ב-1812 נבחר ובסטר לבית הנבחרים האמריקני, והיה ממתנגדיה המובהקים של מלחמת 1812 שהתנהלה בין ארצות הברית לבריטניה. ב-1816, לאחר שתי קדנציות, עזב ובסטר את הקונגרס והעתיק את מגוריו לבוסטון.
בשנת 1818 התבקש ובסטר לייצג משפטית את דארטמות' קולג' שבו למד, כנגד הניסיון להלאמתו על ידי שלטונות ניו המפשייר בראשות אנשי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, אשר הוסיפו את אנשיהם להנהלת הקולג' ושינו את חוקתו. ובסטר סייע במאבק בהלאמה שהגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית. בנאום הסיכום שלו בפני בית המשפט,[1] הביא ובסטר טיעונים רגשיים ולוגיים, ובית המשפט פסק בזכותו לטובת הבעלים החוקיים של האוניברסיטה.
ב-1823 נבחר ובסטר שוב לקונגרס והפעם כנציג בוסטון, וב-1827 נבחר לסנאט כנציג מסצ'וסטס. זמן קצר אחר כך מתה אשתו, גרייס, ומספר שנים אחר כך נישא ובסטר לקרוליין לירוי.
לאחר פירוקה של המפלגה הפדרלית, הצטרף למפלגה הרפובליקנית הלאומית (מפלגה שהתקיימה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, והפכה אחר כך למפלגה הוויגית). הוא חבר למזכיר המדינה הנרי קליי, ושניהם פעלו נמרצות לקידום יוזמות פיתוח תשתיות תחבורה באזורי מערב ארצות הברית (בשטחי לואיזיאנה הצרפתית לשעבר). ב-1828, כמענה לתמורות הכלכליות שהתחוללו במזרח ארצות הברית, כמו המעבר המואץ לכלכלה מתועשת, תמך ובסטר בחוק מכסי המגן הגבוהים, שנועד לעודד את התעשייה המקומית אל מול היבוא הזול מבריטניה. מאבקו קומם נגדו את מדינות דרום מזרח ארצות הברית, ובמיוחד את דרום קרוליינה, שהחליטה שלא לכבד חוק זה. בדיון בסנאט ב-1830, הגן ובסטר על ההחלטה בנאום שבו השמיע את המשפט המפורסם "חרות ואיחוד, עכשיו ולתמיד, יחיד ובלתי ניתן לחלוקה" ("Liberty and Union, now and forever, one and inseparable"), שהפך בהמשך למוטו של מדינת דקוטה הצפונית. נאום זה נחשב לאחד מהנאומים החשובים שנישאו אי פעם בסנאט ארצות הברית.
ב-1833 הצטרף ובסטר לנשיא אנדרו ג'קסון במאבקו נגד ניסיונות חוזרים ונשנים של דרום קרוליינה לעקר את חוק המכס, כמו גם את הסמכות הפדרלית. במקביל נאבקו ובסטר וחבריו במפלגה הוויגית בנשיא בעניינים אחרים, כגון בניסיונותיו להצר את צעדיו של הבנק השני של ארצות הברית (שקדם לבנק הפדרלי). ב-1836 היה ובסטר אחד משלושת המועמדים של המפלגה הוויגית לנשיאות ארצות הברית, אך קיבל רק את תמיכתה של מסצ'וסטס. היה זה הראשון מבין מספר ניסיונותיו להיבחר לנשיא.
מזכיר המדינה
בשנת 1841 מינה הנשיא ויליאם הנרי הריסון את ובסטר למזכיר המדינה. האריסון מת כחודש בלבד לאחר היבחרו, אך ובסטר המשיך להחזיק במשרה גם תחת הנשיא הבא ג'ון טיילר.
בשנת 1842 התערב ובסטר ביישוב הסכסוך עם קנדה (אז בשליטת בריטניה), כתוצאה ממה שכונה "פרשיית הספינה קרוליין". קרוליין הייתה ספינה אמריקנית קטנה ששייטה בנהר הניאגרה, בתחום הגבול שבין ארצות הברית לקנדה, וסיפקה סיוע צבאי לקבוצות קנדיות (בראשות ראש עיריית טורונטו) שמרדו בשלטון הבריטי, כבשו את בסיס הצי האמריקאי באי שבנהר וביקשו לעצמם עצמאות. בתגובה, תקפו כוחות קנדיים-בריטיים את הספינה והעלו אותה באש. ובסטר ניהל משא ומתן עם הלורד אשברטון - נציג בית המלוכה הבריטי, והביא לחתימת "הסכם ובסטר-אשברטון", שבו הוגדרו באופן מוסכם הגבולות בין ארצות הברית לקנדה. הסכם זה חתם באופן סופי את הסכסוך המתמשך שבין ארצות הברית לבריטניה.
למרות הצלחה זו, נאלץ ובסטר להתפטר מתפקיד מזכיר המדינה ומהקבינט של הנשיא טיילר במאי 1842, עקב חילוקי דעות עם מפלגתו הוויגית בשאלת הבנק המרכזי.
בשנת 1845 נבחר ובסטר שוב לסנאט. בקדנציה זו הוא התנגד להשתלטות על טקסס ולמלחמת ארצות הברית–מקסיקו. אלא שבתקופה זו הבעיה המרכזית הייתה בשאלת העבדות. למרות התנגדותו הנחרצת להתרחבות ארצות הברית לשטחי טקסס, מצא ובסטר את עצמו מתרכז בסכנה הנשקפת של פירוק האיחוד בשאלת העבדות. ב-7 במרץ 1850 נשא את אחד מנאומיו החשובים ביותר בסנאט, בו תמך בפשרת 1850, כשהדף את איומי מדינות הדרום לפרישה מהאיחוד, ולחץ על מדינות הצפון להעביר חוק חד-משמעי ונחוש בעניין עבדים שברחו וערקו מבעליהם. ביולי 1850 מונה ובסטר שוב למזכיר המדינה תחת הנשיא מילרד פילמור, ופיקח באופן הדוק על אכיפתו של חוק העבד הנמלט. פעולתו זו הפכה אותו לבלתי פופולרי עד מאוד בלובי של מתנגדי העבדות. בכל מקרה, פעולתו הנמרצת למניעת פרישת המדינות הדרומיות מהאיחוד נחשבת כאחת הפעולות האפקטיביות ביותר ששמרו על האיחוד ומנעו, בשלב זה, את פירוקו.
דניאל ובסטר מת ב-24 באוקטובר 1852 משטף דם מוחי, לאחר שנפל מסוסו וקיבל חבטה קטלנית בראשו.
ובסטר בספרות ובפולקלור האמריקאי
"השטן ודניאל ובסטר"
ערך מורחב – השטן ודניאל ובסטר
כושרו הרטורי של דניאל ובסטר כנואם וכעורך דין, הפך לאגדה ולחלק מהפולקלור האמריקאי. על בסיס זה כתב הסופר והמשורר האמריקאי סטיבן וינסנט בנה (Stephen Vincent Benét) את הסיפור הקצר השטן ודניאל ובסטר, אחד מהסיפורים המפורסמים בפולקלור האמריקאי.
הסיפור, המתרחש בתחילת המאה ה-19, מתאר חוואי עני מניו המפשייר, בשם יעבץ סטון, שנקלע למצוקה כלכלית קשה ולחוסר מזל בכל מעשיו, ומצהיר שיהיה מוכן למכור את נשמתו תמורת חיי רווחה. לא יבשו המילים על שפתיו, ומופיע בביתו השטן בדמות מיסטר סקראץ', והשניים מגיעים להסכם לתקופה של שבע שנים. האיכר נהנה בכל תקופת ההסכם מחיי שפע ותהילה, אלא שבתום התקופה מגיע השטן לגבות את חובו. האיכר מבקש לבטל את רוע הגזירה, ומגייס להגנתו את הטוב בעורכי הדין - דניאל ובסטר. ובסטר דורש מן השטן כי סטון יובא בפני חבר מושבעים שיחרוץ את דינו. השטן נענה לדרישה, ומגייס את הגרועים שבבני הבליעל מן ההיסטוריה של ארצות הברית שישמשו בדיון כשופט וכחבר מושבעים, אותם שלף, לצורך העניין, מירכתי הגיהנום.
עיקר הסיפור מתרכז בדיון המשפטי המבריק שבין השטן ודניאל ובסטר, ובדילמה המוסרית הכרוכה בסיטואציה (המזכירה את סיפור פאוסט של גתה). העוקץ המתגלה הוא כי השטן אינו חפץ רק בנשמתו של סטון, אלא ברצונו לשעבד אף את נשמתו של ובסטר, וובסטר נתון בסיכון אישי, ותלוי בכוחו הרטורי לעצם קיומו ולנצחיות נשמתו.
במהלך הדיון מבטא ובסטר בדבריו את "הרוח האמריקאית" הפטריוטית, וגובר על השטן, המגלם בסיפור את הרוע ה"זר". חבר המושבעים נשבה בקסמו של ובסטר, שהוליד בהם מחדש את הרוח הפטריוטית, ולמרות זאת פסיקתם לטובת החוואי אינה מצילה אותם מאש "הגיהנום", אליו משיב אותם השטן.
על בסיס הסיפור הופקו בארצות הברית שני סרטים, האחד ב-1941 שזכה באוסקר על הפסקול המוזיקלי, והשני בשנת 2002 בבימויו של אלק בולדווין ובכיכובו של אנתוני הופקינס.
הסיפור תורגם לעברית בשנות ה-60, ויצא ב"ספריית תרמיל" (סדרת סיפרונים בהוצאת משרד הביטחון ובהם מבחר הספרות העולמית, עבור חיילי צה"ל).
היבטים אקטואליים של משנתו
במהלך "פרשיית הספינה קרוליין" משנת 1842 המתוארת לעיל, טענו הבריטים שתקיפת הספינה על ידם הייתה פעולת "הגנה עצמית מניעתית" לגיטימית. ובסטר, במהלך הדיונים עם הבריטים, הביע את עמדתו, והגדיר את הגבולות והסייגים למה שיכול להיכלל בהגדרה של "הגנה עצמית מניעתית", כלהלן:
- רמת הנחיצות - חייבת להיות נחיצות מיידית, כנגד סכנה מהותית, וכשאין זמן לפעול באופן אפקטיבי באמצעים אלטרנטיביים אחרים.
- מידתיות ויחסיות - פעולת ההגנה העצמית חייבת להתאים מבחינת היקפה לפעולה אותה רוצים למנוע.
הגדרות אלה הן ההגדרות המודרניות הראשונות לסייגים במושג "הגנה עצמית", ומשמשים עד היום כבסיס וכנקודת ייחוס, בכל מה שקשור להגדרת הלגיטימיות של "התקפת מנע" (וראו גם קישור חיצוני).
קישורים חיצוניים
- נאום הסיכום בפני ביהמ"ש העליון(הקישור אינו פעיל, 17.1.2023) - פרשת דארטמות' קולג'
- נוסח נאומו "חרות ואיחוד..." (1830)
- "פרשיית הספינה קרוליין" - תנאים מקדימים להגנה עצמית בחוק הבינלאומי המודרני
- "השטן ודניאל ובסטר" הנוסח המלא של הסיפור
- דניאל ובסטר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- דניאל ובסטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דניאל ובסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי דניאל ובסטר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
