דמיאן ולצ'ב

דָמִיָאן דָמִיָאנוֹב וֶלְצֶ'ב (בבולגרית: Дамян Велчев Дамянов;‏ 4 במרץ 1883, גברובו, נסיכות בולגריה – 25 בינואר 1954, פריז, צרפת) היה גנרל בולגרי, מראשי הליגה הצבאית של בולגריה וחוג זוונו אשר נטל חלק פעיל בשלוש הפיכות בבולגריה, ובין 1944 ל-1946 כיהן כשר המלחמה הבולגרי.

דָמִיָאן דָמִיָאנוֹב וֶלְצֶ'ב
Дамян Велчев Дамянов

לידה	4 במרץ 1883 גברובו, נסיכות בולגריה בולגריה
פטירה	25 בינואר 1954 (בגיל 70) פריז, צרפת צרפת
מקום קבורה	ווה
מדינה	בולגריה
השכלה	אוניברסיטת סופיה האוניברסיטה הצבאית הלאומית ע"ש וסיל לבסקי
השתייכות	בולגריה צבא ממלכת בולגריה
תקופת הפעילות	1903–1920, 1923 – 1928, 1944 – 1946
דרגה	קולונל-גנרל[1]
פעולות ומבצעים
מלחמת הבלקן הראשונה, מלחמת הבלקן השנייה, החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה
עיטורים
מסדר סובורוב, דרגה 1 מסדר אלכסנדר הקדוש של בולגריה מסדר הגבורה
תפקידים אזרחיים
שר המלחמה של בולגריה (1944 – 1946)

ביוגרפיה

דמיאן ולצ'ב נולד בגברובו וב-1903 סיים את האקדמיה הצבאית בסופיה והוצב כקצין רגלים באוגדת הרגלים ה-7 "רילה". ולצ'ב לחם במלחמת הבלקן הראשונה והשנייה ובמלחמת העולם הראשונה. לאחר חתימת חוזה ניי במסגרתו צומצם הצבא הבולגרי לכדי ז'נדרמריה שוחרר מהצבא.

הוא הצטרף לליגה הצבאית ובהמשך נמנה עם ראשיה. ב-1923 השתתף ולצ'ב בהפיכה שהובילה להדחתו ולרציחתו של ראש הממשלה אלכסנדר סטמבוליסקי. בהמשך, הצטרף ולצ'ב לחוג זוונו ויחד עם קימון גאורגייב הוביל את הליגה הצבאית. ב-19 במאי 1934 חוללה הליגה הצבאית הפיכה בבולגריה. הפרלמנט פוזר, נאסרה פעילות פוליטית וכן פעילותם של איגודים מקצועיים. כדי לשמור על כסאו אולץ המלך בוריס השלישי להסכים למשטר החדש ולמנות את קימון גאורגייב לראש הממשלה. מאוחר יותר הודח גאורגייב ובמקומו מונה הגנרל פנצ'ו זלאטב שהיה איש אמונו של המלך. בהדרגה עלה בידי בוריס השלישי להשתלט על הליגה הצבאית והוא פעל לניטרולה. ולצ'ב עזב את בולגריה ליוגוסלביה, אך בשלהי 1935 שב לממלכה. הוא פעל לביצוע הפיכה נוספת אך נלכד, הועמד לדין ונדון למוות. שר המשפטים דימיטר פשב סירב לחתום על גזר הדין ולבסוף הומתק עונשו של ולצ'ב למאסר עולם. ב-1940 זכה לחנינה ושוחרר מכלאו.^[2][3]

במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הצטרפות בולגריה להסכם התלת-צדדי נמנה ולצ'ב עם "קבוצת ה-63" של פוליטיקאים, אנשי רוח ואקדמיה שנאבקו נגד כוונת בוריס השלישי, מלך בולגריה וממשלתו, לגרש את יהודי בולגריה למחנה ההשמדה טרבלינקה. ולצ'ב וקימון גאורגייב חָבְרוּ לחזית המולדת ונאבקו נגד המשטר המלוכני. ב-9 בספטמבר 1944 חוללה חזית המולדת הפיכה בבולגריה והממשלה הפרו-מלוכנית הודחה. קימון גאורגייב מונה לראש הממשלה ודמיאן ולצ'ב לשר המלחמה. הוא הועלה לדרגת קולונל-גנרל. בהמשך, החל תהליך השתלטותה האלים של המפלגה הקומוניסטית על בולגריה. ב-25 בספטמבר 1946 התפטר ולצ'ב מתפקידו כשר המלחמה, מונה לשגריר בולגריה בשווייץ וביקש בה מקלט מדיני.^[4]

הוא הלך לעולמו בפריז ב-1954 והוא בן 70 שנים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דמיאן ולצ'ב בוויקישיתוף

• דמיאן ולצ'ב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. קולונל-גנרל היא דרגת ביניים בין גנרל לפילדמרשל. דהיינו, בכירה יותר מגנרל וזוטרה יותר מפילדמרשל.
2. מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 29-28.
3. ניר ברוך, הכֹּפֶר, בולגריה ויהודיה במשך הדורות, הוצאת שבילים, תל אביב, 1990, עמודים 59-58.
4. חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 314-305.