Loading AI tools
דיולה לוקאץ', (במקור ליכטשיין או לוי לפי מקור אחר,[1] בהונגרית: Lukács Gyula; נירג'האזה, 4 בינואר 1890[2] – בודפשט, 24 בנובמבר 1854) היה עיתונאי, סופר, עורך עיתון ומשפטן יהודי-הונגרי. מהבולטים בבקורת חיי התיאטרון בממלכת הונגריה, הוא כתב את הרביו הבמה ההונגרי הראשון והיה מהיוזמים והמארגן של הבחירות למלכת היופי מיס הונגריה שנערכו מדי שנה החל מ-1929. כל יצירתו נכללת בצו סופרים אסורים (הונגריה 1944) שהוצא ב-1944 על ידי ממשלת הונגריה הימנית קיצונית הפרו-גרמנית והיא יועדה להשמדה.
 | |
| לידה |
4 בינואר 1890 נירג'האזה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
24 בנובמבר 1954 (בגיל 64) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Lichtschein Gyula |
| מדינה |
הונגריה |
  | |
דיולה ליכטשיין נולד במשפחה יהודית כבנם של הסוחר מיקשה ליכטשיין ושל תרזיה וייס. הוא השלים את לימודיו בבית הספר התיכון הלותרני בעיר הולדתו ובגימנסיה הראשית ברחוב דמיאניץ' בבודפשט. ב-1906 שינה ליכטשיין את שם משפחתו ללוקאץ'.[3] לאחר סיום הלימודים הוא נרשם ללימודי משפטים, אך כבר כסטודנט שנה א' כתב ביקורות תיאטרון לעיתונו של שאנדור בראון "היום" (A Nap). משנת 1920 הפך לכתב קבוע ובכיר של כתב העת "חיי תיאטרון" (Színházi Élet), הוא עמד בראש מדור התיאטרון וככזה השתתף בכל תנועות הצדקה שאורגנו על ידי השחקנים.[4] משנת 1933 היה עורך העיתון. בינתיים הועלו כמה ממחזותיו החד-מערכתיים (אחד כבר ב-1916 בשם "קברט באנג'לפלד" (Kabaré az Angyalföldön).[5] הוא כתב ב-1921 את רביו הבמה ההונגרי הראשון לתיאטרון של אימרה נאג' בשם "הכנר הוא הסיבה לכל".[6] יחד עם ז'ולט הרשאני, הוא היה מארגן הבחירות למלכת היופי מיס הונגריה שנערכו מדי שנה מ-1929 במסגרת כתב העת חיי התיאטרון.[7]
ב-31 באוגוסט 1925, בבודפשט, נישא לאיבויה ברגר, שהייתה צעירה ממנו ב-12 שנים, בתם של יוז'ף ברגר ושל אולגה בלונדר.[8] אמנם ב-1938 המיר את דתו לקתולית בשל האנטישמיות הגואה והחוקים ה (אנטי)יהודיים בממלכת הונגריה,[9] אך זה לא עזר לו במאומה והוא לא יכול היה להמשיך את הקריירה העיתונאית שלו משנת 1939 בשל אותם החוקים היהודיים (במיוחד החוק היהודי השני ואחריו החוק היהודי השלישי), אך הוא המשיך לפרסם כתבות בעיתונים שונים. הוא תרם באופן משמעותי לכתיבת ספרה של רוז'ה ג. היינוצי "אש בנגלית". ב-1944 גורש לטרזיינשטט עם משפחתו, ובמהלך הגירוש הרגו בדרך את אשתו ואת בתו ז'וז'י (כתיבתו הלירית המנציחה זאת נכללה באנתולוגיה "קדושי העט" (A toll martírjai) ב־1947).
לאחר המלחמה, יחד עם בלה ז'ולט היה עורך השבועון הרדיקלי הבורגני "קידמה" (Haladás) עד שנאסר (1949).[10] לאחר מכן לא הועסק במשך זמן מה. מאוחר יותר עבד עבור "העיתון הספרותי" (Irodalmi Újság) (בעריכת בלה אילש). בנוסף לכך מאמרים קצרים שלו על דיג פורסמו בכתב העת של איגוד הדייג ופורסמו גם ברדיו ההונגרי. בשנת 1947, הוא התחתן בפעם השנייה עם אלמנתו של פאל ברנואר, ארז'בט ורמן.
- קברט באנג'לפלד (Kabaré az Angyalföldön)
- הכנר הוא הסיבה לכל (1921).
- עשר דקות (1912)
- אורפאום
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
- Magyar Színművészeti Lexikon, szerk. - Erődi Jenő és Kürthy Emil összegyűjtött anyagának felhasználásával, a szerkesztőbizottság közreműködésével - Schöpflin Aladár. [Bp.], Országos Színészegyesület és Nyugdíjintézete, [1929-1931] (לקסיקון לאמנויות הבמה ההונגריות, עורך. אלדאר שפפלין, איגוד השחקנים הלאומי ומכון הפנסיה, [1929-1931])
- Reményi Gyenes István: Ismerjük őket?, Budapest, Ex Libris kiadó, 1995. (האם אנו מכירים אותם?)
- Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במאגר המוזיאון הספרותי פטפי)
- Mester Sándor [szerk.]: A toll mártírjai, Budapest, 1947. (נתוניו במאגרי הספרייה הספרותית פטפי)
- Szerdahelyi István: A Germanus-titok, Remény, 3. évfolyam, 5. szám, 2000. 4. negyedév, 97-104. (אישטוואן סרדהיאי: סוד הגרמנוס. הוצאת "תקוונ"")
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
