ג'יימס פנטון

ג'יימס מרטין פנטון (באנגלית: James Martin Fenton; נולד ב-25 באפריל 1949) הוא משורר, עיתונאי ומבקר ספרות אנגלי.

ג'יימס פנטון

אין תמונה חופשית
לידה	25 באפריל 1949 (בן 75) לינקולן, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	מודלין קולג', בית הספר רפטון, בית ספר כוריסטר
שפות היצירה	אנגלית
פרסים והוקרה	פרס קולמונדלי (1986) פרס לזכר ג'ופרי פבר (1984) פרס אריק גרגורי (1973) פרס פינטר (2015) מדליית הזהב של המלכה לשירה עמית החברה המלכותית לספרות
jamesfenton.com

ביוגרפיה

ג'יימס פנטון נולד בלינקולן אנגליה, גדל ביורקשייר ובליצ'פילד ולמד בבית הספר הפרטי רפטון (Repton). ברפטון קרא פנטון לראשונה שירים של ויסטן יו אודן ואף פגש במשורר עצמו כשהלה הוזמן לקרוא משיריו ברפטון. שירתו של אודן הייתה עתידה להיות בעלת ההשפעה החשובה ביותר על שיריו של פנטון והמפגש בין שניהם הוליד ברבות הימים ידידות שנמשכה עד מותו של אודן ב-1973.

בשנת 1968 בזמן שלמד פילוסופיה ופסיכולוגיה לתואר ראשון במודלין קולג' באוקספורד זכה פנטון בפרס ניודיגייט שניתן לסטודנט על השיר הטוב ביותר על נושא מסוים. פנטון לא ידע דבר על הנושא שנבחר, "היפתחותה של יפן 1853-1854", לפני שהחל לכתוב, אבל בנחישות ובביטחון עצמי שאפיינו אותו בהמשך הדרך למד פנטון את ההיסטוריה היפנית לעומק והפואמה שיצר "הריהוט המערבי שלנו" הייתה שילוב יוצא דופן בין 21 סונטות ושני האיקו והציגה בעזרת מונולוגים את נקודת ההשקפה של האימפריאליזם האמריקאי והפאודליזם היפני.

לאחר קבלת התואר הראשון ב-1970 הוא החליט לעסוק בעיתונאות. ב-1971 הצטרף לצוות העיתון "ניו סטייטמן", תחילה במוסף הספרותי ואחר־כך ככתב מדיני. שנה אחר־כך פרסם את אוסף השירים הראשון שלו "מורנת קצה" (Terminal Moraine)‏^[1] וזכה בפרס גרגורי. בין השנים 1972–1976 שימש כעיתונאי פרילאנס בדרום מזרח אסיה. חוויותיו מתקופה זו שימשו בסיס לאסופת השירים "זיכרון המלחמה" (1982) כמו גם לאוסף המאמרים בספר "כל המקומות השגויים" שיצא לאור ב-1988.

פנטון חזר לבריטניה ב-1976 ושימש ככתב הפוליטי של ה"ניו סטייטמן" בבית הנבחרים האנגלי. הוא כתב טור שבועי על הפוליטיקה הבריטית במשך כשנתיים. בשנת 1978 התחלף העורך של ה"ניו סטייטמן" ופנטון עזב את העיתון והצטרף לעיתון הגארדיאן ככתב בגרמניה. פנטון לא הצליח לעמוד בדרישה לכתוב מאמר יומי על גרמניה ואחרי שנה חזר לבריטניה בהחלטה לא לעסוק יותר בעיתונאות פוליטית. עם זאת, בשהותו בגרמניה חזר פנטון לכתוב שירה. בברלין החל פנטון לכתוב טיוטה ראשונה ל"קינה", פואמה שעתידה הייתה להתפרסם בשם "רקוויאם גרמני".

באותה שנה טבע פנטון במאמר את המונח "האסכולה של בני מאדים" בהתייחסו לסוג השירה של חבריו קרייג ראין וכריסטופר רייד. אסכולה שלדבריו התאפיינה בהצגת דברים מוכרים בצורתם המוזרה ביותר. המונח מקובל כיום בעיתונות הלונדונית כשמה של תנועה ספרותית.

ב-1978 פרסם פנטון חוברת שירים תחת השם: "רכוש פנוי" (A Vacant Possession) בחוברת הציג פנטון לראשונה סוג פואמה חדש המכונה "העלילה הסודית". בהקדמה לספר "שירה בריטית מודרנית" מתארים מוריסון ומושן סגנון זה במילים אלו "לעיתים קרובות אנו פוגשים סיפורים שאינם שלמים או שנמנע מאיתנו מידע שבאופן רגיל נחשב חיוני". שלוש הפואמות בחוברת זו "רכוש ריק", "אי כלא" ו"קן ערפדים" הן מסוג זה.

לקראת סיום תפקידו ככתב בגרמניה ביקר פנטון מכר שביים הצגה בבורגתיאטר בווינה. ההתרגשות של החזרות האחרונות שפגש עשו על פנטון רושם וכשחזר לאנגליה ב-1979 החליט לחפש משרה בתחום התיאטרון, ומצא אותה כמבקר תיאטרון בעיתון "לונדון סאנדיי טיימס". הביקורות מתקופה זו נאספו בספר "היית נפלא" (You Were Marvellous)

ב-1980 פרסם המגזין "קוורטו" את הפואמה "קינה" שהייתה מבוססת על הטיוטה שהכין פנטון בברלין. שנה אחר־כך ערך פנטון את הפואמה מחדש ושינה את שמה ל"רקוויאם גרמני". הפואמה הודפסה בחוברת שהדפיס אחיו של פנטון, טום, בהוצאת סלמנדר באדינבורו, וזכתה לשבחי מבקרי הספרות. הגדיל לעשות פיטר פורטר, המבקר הספרותי של העיתון "אובזרבר", שבביקורת על הפואמה כינה את פנטון "המשורר המוכשר ביותר של דורו". הפואמה זכתה בפרס לשירה "Southern Arts Literature Award" של 1981.

ב-1982 התפרסם אוסף שיריו בעל הגוון הפוליטי "זיכרון מלחמה" (The Memory of War) וזכה להצלחה רבה. שירי פנטון הופיעו גם באנתולוגיה "שירה בריטית מודרנית" שיצאה בהוצאת פינגווין זמן קצר אחר־כך. ב-1983 התפרסמה אסופה קצרה של שמונה שירים "ילדים בגלות" (Children in Exile) הדנים בנושאים שונים. השיר שעל שמו קרוי האוסף מספר על משפחה קמבודית (אם שני בנים ובת) הנמלטת משלטון הדמים של פול פוט ומאומצת על ידי זוג אמריקני עשיר באיטליה. ב-1984 התפרסמו שני האוספים בארצות הברית תחת הכותרת "ילדים בגלות: שירים 1968-1984" וזכו לתשבחות של מבקרי הספרות החשובים ואף של משוררים כדוגמת סטיבן ספנדר ושימוס היני. השבועון ניוזוויק אף טען כי פנטון מועמד לקבל את התפקיד המכובד של "משורר החצר" (Poet Laureate) שאותו קיבל לבסוף טד יוז. באותה שנה התחרה פנטון על המשרה היוקרתית של פרופסור לשירה באוניברסיטת אוקספורד אך הפסיד לפיטר לוי. ערב הבחירות למשרה זכה פנטון בפרס ג'ופרי פאבר. בפעם הבאה שהתחרה על משרה זו זכה ושימש בתפקיד בין 1994 ל-1999.

בשנים שבאו אחר כך כתב פנטון בעיקר לאופרה. גרסתו מעוררת המחלוקת לריגולטו של ורדי שמיקמה את העלילה במאפיה של ניו יורק של שנות ה-50 הוצגה משני צדי האוקיינוס. כמו כן תרגם פנטון מחדש את סימון בוקנגרה. הוא כתב ליברית לאופרה לילדים "הרון וים הסיפורים" המבוסס על ספרו של סלמאן רושדי. האופרה הולחנה על ידי צ'ארלס וורין והועלתה על ידי האופרה של ניו יורק.

מאמרים מפרי עטו של פנטון התפרסמו בגארדיאן, ב-The Independent וב-The New York Review of Books.

לדבריו של פנטון "כתיבת שיר היא כמו ילד המשליך אבנים לבור של מכרה. אתה מחבר תחילה ואז אתה מאזין להדהודים"

בשנת 2007 מנה העיתון "The Independent" את פנטון ברשימת "100 ההומוסקסואלים והלסביות בעלי ההשפעה הרבה ביותר בבריטניה". לדברי העיתון מתגורר פנטון עם בן זוגו, הסופר, המחזאי והמסאי האמריקני עטור הפרסים דריל פיקני (Darryl Pinckney).^[2]

רשימת יצירות חלקית

• "הריהוט המערבי שלנו" (1968 Our Western Furniture)
• "הזל את דמעותיך לתוך בקבוקי" (1969 Put Thou Thy Tears Into My Bottle)
• "מורנת קצה" (1972 Terminal Moraine)
• "רקוויאם גרמני" (1980)
• "זיכרון המלחמה" (1982 The Memory of War)
• "ילדים בגלות: שירים 1968-1984" (1985 Children in Exile: Poems 1968-1984)
• "המהפכה בחטף" (1986 The Snap Revolution)
• "כל המקומות השגויים: נסחף בפוליטיקה של שולי האוקיינוס השקט" (1988 All the Wrong Places: Adrift in the Politics of the Pacific Rim)
• "מחוץ לסכנה" (1994 Out of Danger)
• "אחיינו של לאונרדו" (1999 Leonardo's Nephew)
• "כוחה של השירה" (2001 The Strength of Poetry)
• "הקדמה לשירה אנגלית" (2002 An Introduction to English Poetry)
• "שירים נבחרים" (2006 Selected poems)

הוקרות וכיבודים

• מדליית הזהב לשירה מטעם המלכה (Queen's Gold Medal for Poetry)‏ - 2007^[3]
• פרס פינטר ( PEN Pinter Prize) מטעם הסניף האנגלי של ארגון הסופרים הבינלאומי - 2015^[4]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'יימס פנטון

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'יימס פנטון (באנגלית)
• עלייתו המטאורית של ג'יימס פנטון קורות חיים והערכת יצירתו (אנגלית - מקור רוב המידע לערך זה)
• David Jenkins, ‏James Fenton: 21st century renaissance man, The Telegraph, 18 November 2007
• JAMES FENTON EARLY AND LATE ביקורת על שיריו של ג'יימס פנטון
• השיר "ירושלים". פנטון קורא את השיר בתוספת מילות הפואמה.
• ג'יימס פנטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. מורנה (או סחופת קרחונים) היא מונח בגאוגרפיה ובגאולוגיה - גלי האבנים שנשארו בעמק קרחוני שעוצב על ידי תנועת קרחון ושחיקתו את העמק. מורנת קצה היא רכס הסלעים שנשאר בראש הקרחון, במיקום המרבי שאליו הוא התפשט וממנו החל לסגת.
2. The pink list 2007: The IoS annual celebration of the great and the gay
3. The Queen's Gold Medal for Poetry 2007
4. James Fenton awarded 2015 PEN Pinter Prize