ג'ון פרנץ', הוויקונט הראשון מאיפר

פילדמרשל ג'ון דנטון פינקסטון פרנץ', הוויקונט הראשון מאיפר (באנגלית: John Denton Pinkstone French, 1st Earl of Ypres; ‏28 בספטמבר 1852 – 22 במאי 1925) היה גנרל בצבא הבריטי וראש המטה הכללי הקיסרי של בריטניה. הוא ידוע במיוחד בשל פיקודו על חיל המשלוח הבריטי בצרפת ובלגיה בשנתיים הראשונות למלחמת העולם הראשונה.

ג'ון פרנץ', הוויקונט הראשון מאיפר
John Denton Pinkstone French, 1st Earl of

לידה	28 בספטמבר 1852 ריפל, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
פטירה	22 במאי 1925 (בגיל 72) דיל, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
השכלה	Eastman's Royal Naval Academy
בן או בת זוג	Eleanora Anna Selby-Lowndes (19 באוגוסט 1880–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	John French, 2nd Earl of Ypres, Gerald French
מספר צאצאים	3
השתייכות	צבא בריטניה
תקופת הפעילות	1870–1921 (כ־51 שנים)
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
מפקד דיוויזיית פרשים מפקד הקורפוס ה-1 המפקח הכללי על הצבא הבריטי ראש המטה הכללי הקיסרי מפקד חיל המשלוח הבריטי לאירופה מושל אירלנד
פעולות ומבצעים
המלחמה המהדית מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט מסדר ההצטיינות אביר מסדר פטריק הקדוש חבר המועצה המלכותית אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי

ראשית חייו

פרנץ' היה בנו של קצין בצי הבריטי. בגיל שנתיים התייתם מאביו ובגיל 15 גם מאמו. הוא למד במכללה הימית איסטמן בפורטסמות' והצטרף לצי המלכותי ב-1866 בהיותו בן 14. הוא שירת בצי עד 1869 וב-1870 עבר לצבא היבשה ושירת ביחידות שונות של חיל הפרשים. הוא הוסמך לקצונה וב-1883 קודם לדרגת רב-סרן. הוא השתתף במערכה בסודאן נגד צבאו של המהדי. ב-1885 היה לסגן-אלוף וב-1888 קיבל פיקוד על רגימנט הוסרים ה-19 בהודו. ב-1893 היה לעוזר שליש חיל הפרשים במטה צבא היבשה. ב-1897 מונה למפקד חטיבת הפרשים הראשונה בבריטניה. בעת שהותו בהודו כמעט הודח מהצבא בעוון ניאוף עם אשת קצין אחר, ולבסוף רק הוטל עליו קנס כספי משמעתי. כמו כן, בהמשך כמעט הגיע לפשיטת רגל, שהייתה מחייבת אותו לפרוש משירות צבאי, בשל השקעה שגויה במניות.

פרנץ' השתתף במלחמת הבורים כמפקד דיוויזיית פרשים, שאותה הוביל לניצחון במספר קרבות. הוא הפך לגיבור בעיתונות, ובשנת 1900 קודם לדרגת מייג'ור גנרל והוענקו לו תוארי כבוד. הוא מונה למפקד מחוז יוהנסבורג ומושבת הכף וב-1902 קודם לדרגת לוטננט גנרל. שירותו בדרום אפריקה הקנה לו את הערכתו של הלורד הוריישו קיצ'נר, מפקד הכוחות הבריטיים שם.

ב-1902 מונה פרנץ' למפקד הקורפוס ה-1 במחנה אלדרשוט שבבריטניה. ב-1907 קודם לדרגת גנרל ובהמשך השנה מונה למפקח הכללי על הצבא. ב-1911 היה לשליש צבאי למלך (Aide-de-camp). במרץ 1912 מונה לראש המטה הכללי הקיסרי, אף שלא היה לו ניסיון משמעותי בתפקידי מטה. בתפקידו זה הוביל שינוי שנוי במחלוקת במבנה גדודי חיל הרגלים הבריטיים. ב-1913 הועלה לדרגת פילדמרשל.

בעקבות אירוע של סף-מרד בקרב קציני הצבא הבריטי באירלנד במרץ 1914 (Curragh Mutiny), על רקע כוונת הממשלה הבריטית להעניק "שלטון בית" (אוטונומיה) לאירלנד, שיגר פרנץ' לממשלה מסמך בחתימתו, שקבע כי הצבא הבריטי לא יאכוף באלסטר החלטה על מתן שלטון בית. הקבינט הבריטי דחה את המסמך ובעקבות זאת התפטר פרנץ' מתפקידו ב-6 באפריל 1914. ב-1 באוגוסט מונה שוב למפקח הכללי על הצבא.

מלחמת העולם הראשונה

לאחר פרוץ המלחמה היה פרנץ' מועמד טבעי לפיקוד על חיל המשלוח הבריטי לאירופה. הוא חלק על דעתם של שר המלחמה קיצ'נר וגנרל דאגלס הייג וטען כי יש להציב את חיל המשלוח בבלגיה, ולא בצפון צרפת, אך דעתו לא נתקבלה. בעקבות תחילת המתקפה הגרמנית והתבוסה המהירה של הצבא הבלגי, נתקף פרנץ' זהירות והיסוס, בניגוד לנוהגו עד אז. הוא היסס להכניס את חיל המשלוח שבפיקודו לקרב ונתן תשובות שונות ביחס למועד בו הדבר ייעשה, דבר שהביא לחיכוכים קשים עם מפקדי הכוחות הצרפתיים שבשכנות לו.

המגע הראשון שלו עם הגרמנים בקרב מונס ב-23 באוגוסט אילץ את חיל המשלוח בפיקודו לסגת לבל יכותר על ידי הגרמנים. פרנץ' נתן אז פקודות בהולות לסגת במהירות ולנטוש ציוד מאחור, אך גנרל הוראס סמית'-דוריאן, מפקד הקורפוס הבריטי השני שהיה כפוף לפרנץ', התעלם מהפקודות וניהל ב-26 באוגוסט את קרב לה קאטו, שייצב את המצב ואפשר ליחידות הבריטיות לנהל נסיגה מסודרת.

פרנץ', שנצטווה על ידי קיצ'נר לשתף פעולה עם הצבא הצרפתי, הוסיף לפקוד על נסיגה ללא התחשבות במצבן של היחידות הצרפתיות שבאגפיו, וזאת במטרה להציל מהשמדה את הכוח הבריטי שבפיקודו. מפקד הצבא הצרפתי, גנרל ז'וזף ז'ופר, התמודד בטאקט עם התנהגותו של פרנץ', הגם שבאותה עת ממש הדיח עשרות מן המפקדים הבכירים בצבאו שלו. גם שר המלחמה קיצ'נר נחלץ לעזרה וערך ביקור חירום אצל פרנץ' בצרפת ב-2 בספטמבר. אף על פי שפרנץ' התרעם על התנהגותו של קיצ'נר כלפיו, הובטחה בעקבות זאת תמיכת חיל המשלוח הבריטי והשתתפותו בקרב הראשון על המארן, שהוביל לבלימת ההתקדמות הגרמנית בצרפת.

פרנץ' הוסיף לפקד על חיל המשלוח בצרפת עם תחילת מלחמת החפירות שם, ובעת המרוץ אל הים ניהל את הלחימה סביב העיר איפר שבבלגיה בסתיו 1914. הוא ביקש כי צבא המתנדבים שהחל קיצ'נר להקים בבריטניה יישלח לחזית המערבית, לא במסגרת דיוויזיות חדשות אלא כגדודי תגבור ליחידות הבריטיות הקיימות. הוא הרע עוד יותר את יחסיו עם קיצ'נר כאשר עקף אותו ופנה ישירות לראש הממשלה, הרברט אסקווית', לשווא. לאחר כישלונות צבאיים בחזית המערבית באביב 1915 ניסה פרנץ' להאשים את קיצ'נר במחסור ששרר אז בתחמושת ארטילרית, ופעולה זו הרחיקה מפרנץ' רבים מתומכיו. לאחר הכישלון בקרב לוס בסתיו 1915 הועבר פרנץ' מתפקידו כמפקד חיל המשלוח הבריטי באירופה, ובדצמבר 1915 בא תחתיו גנרל דאגלס הייג.

פרנץ' שב לבריטניה ומונה למפקד כוחות המולדת. בתפקידו זה פיקד על דיכוי מרידת חג הפסחא באירלנד באפריל 1916. באותה שנה הוענק לו התואר הוויקאונט מאיפר ומהאגם הגבוה במחוז רוסקומון (High Lake in the County of Roscommon).

פרנץ' היה נמוך קומה, חם מזג, נלהב ובומבסטי ורודף נשים. הוא היה אהוד על אנשיו בחזית המערבית באופן שגנרל הייג לא זכה לו מעולם. הדעות חלוקות אודות יכולתו הצבאית. רבים דיברו בשבחו ורבים בגנותו. היו שראו בו אדם אמיץ, ששמר על קור רוחו ולא נרתע מהתמודדות עם אתגרים. אחרים ראו בו אדם בור, יהיר ונקמני.^{[דרוש מקור]}

לאחר המלחמה

במאי 1918 מונה פרנץ' למשנה למלך ומושל אירלנד (Lord Lieutenant of Ireland) ולמפקד הכוחות הבריטיים בה. בתפקידו זה חיזק את המשטרה המקומית, ניסה להנהיג בארץ משטר צבאי ושאף להרוס את שין פיין. בדצמבר 1919 ניצל מניסיון התנקשות בחייו, כאשר השיירה שבה נסע הותקפה על ידי אנשי הצבא האירי הרפובליקני.

באפריל 1921 פרש פרנץ' מתפקידו באירלנד ומן השירות הצבאי. הוא היה לנשיא ליגת איפר, ארגון ותיקי מלחמה ששירתו במבלט איפר שבבלגיה. הוא סבל ממחלת הסרטן ונפטר ב-22 במאי 1925, בגיל 72. הוא נקבר בכפר הולדתו, ריפל (Ripple), שבמחוז קנט.

השחקן לורנס אוליבייה גילם את דמותו של פרנץ' בסרט הסאטירי "הו! איזו מלחמה נהדרת" (Oh! What a Lovely War) משנת 1969.

משפחתו

ב-1875 התחתן פרנץ', וב-1880, לאחר שהתגרש בחשאי, משום שהגירושים היו עלולים להרוס את הקריירה שלו, התחתן בשנית. לו ולאשתו השנייה נולדו שני בנים ושתי בנות. משפחתו לא ידעה על נישואיו הראשונים.

אחותו שארלוט דספרד נודעה כסופרג'יסטית, מתנגדת למלחמה, ופעילה בשין פיין האירי.

עיטורים ותארים בהם זכה

• אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש (1902)
• אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט (1909)
• מסדר ההצטיינות (1914)
• אביר מסדר פטריק הקדוש (1917)
• חבר המועצה המלכותית (1918)
• אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ון פרנץ', הוויקאונט הראשון מאיפר

• ג'ון פרנץ' באתר גלריית הדיוקנאות הלאומית של בריטניה
• ג'ון פרנץ', הוויקונט הראשון מאיפר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ון פרנץ', הוויקונט הראשון מאיפר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ג'ון פרנץ', הוויקונט הראשון מאיפר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ג'ון פרנץ', הוויקונט הראשון מאיפר, באתר Discogs (באנגלית)