ג'ון סלסטון

ג'ון א. סלסטון (באנגלית: John E. Sulston;‏ 27 במרץ 1942 - 9 במרץ 2018) היה ביולוג בריטי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2002 (יחד עם סידני ברנר ורוברט הורביץ) על מחקריו בנושא שושלות יוחסין של תאים (cell-lineage) בתולעת ה-Caenorhabditis elegans. ייסד את מרכז סנגר^[1] בהינקסטון, בריטניה, ועמד בראשו בשנים 1992–2000, תקופת הרצפת הגנום האנושי. סלסטון היה חבר החברה המלכותית בלונדון, וכיהן כיו"ר המכון למדע, אתיקה וחדשנות^[2] באוניברסיטת מנצ'סטר.

ג'ון סלסטון
John Edward Sulston

לידה	27 במרץ 1942 פולמר, הממלכה המאוחדת
פטירה	6 במרץ 2018 (בגיל 75) פולמר, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	כימיה, ביולוגיה, גנומיקה
מקום לימודים	מכללת פמברוק (1963) Yusuf Hamied Department of Chemistry (1966) York House School בית הספר טיילור למסחר בית הספר לרפואה, אוניברסיטת מנצ'סטר
מנחה לדוקטורט	קולין ברנרד ריס
מוסדות	אוניברסיטת מנצ'סטר אוניברסיטת קיימברידג'
פרסים והוקרה	עמית כבוד (2017) מדליית ביילי (2003) Annual Review Prize Lecture (2002) פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (2002) פרס דן דוד (2002) פרס אלפרד סלואן (2002) פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2002) מדליית אדינבורו (2001) פרס נסיכת אסטוריאס למחקר טכני ומדעי (2001) Knight Bachelor (2001) פרס ג'ורג' בידל (2000) חבר ארגון הביולוגיה המולקולרית האירופאי פרס רוזנסטיל (1997) הפרס ההומינטרי ע״ש רוברט ברנס מדליית דרווין (1996) פרס ו' אלדן ספנסר (1986)

ביוגרפיה

ג'ון אדוארד סלסטון נולד באנגליה ב-27 במרץ 1942. אביו היה כומר מוסמך בכנסייה האנגליקנית ואמו מורה לאנגלית. כנער למד מדעים ב-London Merchant Taylor's School, וקיבל את התואר הראשון שלו מאוניברסיטת קיימברידג' בכימיה אורגנית בראשית שנות השישים. כתלמיד מחקר עבד בהנחייתו של קולין ריס (Reese) בקיימברידג' בנושא נוקלאוטידים, ולאחר מכן עם לסלי אורגל (Orgel) במכון סאלק בקליפורניה בנושא כימיה אורגנית מעשית. בשנת 1969 חזר לקיימברידג', למעבדה המפורסמת לביולוגיה מולקולרית, ה-LMB. בשנת 1966 נישא לדפנה (לשעבר בייט), ויש להם שני ילדים^[3]. בשנת 2001 הוכתר כאביר על תרומתו לפרויקט גנום האדם, וב-2002 חלק פרס נובל עם שותפיו למחקר התולעת, סידני ברנר (Brenner) ורוברט הורביץ (Horvitz).

מחקרי התולעת

בשנת 1969 החל לעבוד במסגרת ה-LMB עם סידני ברנר על תולעת ה-C. elegans (מין של נמטודה, תולעת עגולה), ולבסוף התמקד בחקר שושלות היוחסין של התאים בלרווה. החל משנת 1979 הוא הסתגר למשך שנה וחצי לצורך מחקרו המקיף- צפייה דרך מיקרוסקופ בכל חלקי העובר של התולעת, הם שושלת התאים העוברית השלמה^[4]. בשנת 1989 החלו סלסטון ושותפו רוברט ווטרסטון (waterston) מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס את פרויקט ריצוף גנום התולעת. הפרויקט הגיע לסיומו המוצלח ב-1998, ומהווה כיום אבן בניין בלימודי ביולוגיה.

פרויקט גנוֹם האדם

בשנת 1990 יצא לדרך פרויקט גנום האדם, שהקיף מדענים מכל העולם, שביקשו לרצף את 3 מיליארדי זוגות הבסיסים שמרכיבים את החומר הגנטי שבתא: ה-DNA. בראש הקונסורציום הציבורי עמד ג'יימס ווטסון, שהוחלף מאוחר יותר על ידי פרנסיס קולינס (היום מנהל ה-NIH האמריקאי). המעבדות של סלסטון וווטרסטון היו המרצפות העיקריות וסיפקו את הרצף של מעל למחצית מהגנום. מעבדות מרכזיות נוספות היו אלו של אריק לנדר במכון וויטהאד, ריצ'רד גיבס בקולג' ביילור לרפואה ומרכזים נוספים בארצות הברית, צרפת, יפן וגרמניה. ההון שהושקע בפרויקט (שכלל גם פרויקטים נוספים של ריצוף, עיסוק באתיקה של השימוש במידע גנומי ועוד) הוערך בכ-3 מיליארד דולרים שהגיעו ממכוני הבריאות במדינות השונות ומקרנות פרטיות ללא מטרת רווח, ובראשן קרן ולקם^[5] הבריטית. שנת היעד לסיום הריצוף נקבעה ל-2005, ומדיניות הקונסורציום הייתה שחרור מיידי ללא רווח של הנתונים: בסופו של כל יום פורסם כל המידע הגולמי (הרצף) שהושג באותו יום, ולכל מדען או אדם מהשורה הייתה אפשרות לגשת אל המידע ולעשות בו שימוש.

בשנת 1998 הכריז מדען אמריקאי, קרייג ונטר, שהחברה הפרטית-מסחרית שלו, סלרה ג'נומיקס (Celera Genomics), מתכננת להתחיל ולסיים את ריצוף הגנום האנושי עד 2001, ושהמימון לכך יגיע ממקורות פרטיים ולא מהציבור (מאוחר יותר הוא יטען שהקונסורציום הציבורי מיותר ומבזבז את כספי הציבור). בשל האופי המסחרי של הפרויקט, מדיניות שחרור הנתונים של סלרה הייתה שונה מהותית מזו של הקונסורציום הציבורי. בנוסף, סלרה הודיעה על כוונתה לתבוע פטנטים על חלקים משמעותיים (אתרי גנים) ברצף הגולמי. סלסטון עסק רבות בניסיון להזהיר את הציבור מההשלכות של ריכוז הידע על הגנום בידיה של חברה מסחרית, שיכולה לחסום את הגישה אליו באמצעות תביעת פטנטים. במילותיו:

כשהחברה המסחרית, שהפכה לימים לסלרה ג'נומיקס, נוסדה במאי 1998 במטרה המוצהרת להיות "המקור הבלעדי לגנום ולאינפורמציה רפואית נלווה", היה כל עתיד הביולוגיה בסכנה. זאת משום שחברה אחת ניסתה להשיג מונופול על הגישה למידע הבסיסי ביותר על האנושות, מידע שהוא - או שכך הוא צריך להיות - מורשת משותפת לכולם

— החוט המשותף: סיפור על מדע, פוליטיקה ומוסר, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2008, עמ' 16

ב-26 ביוני 2001 הכריזו נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, וראש ממשלת אנגליה, טוני בלייר, על השלמת הטיוטה של גנום האדם. קלינטון אמר אז: "היום אנו לומדים את השפה שבה ברא אלהים את החיים"^[6]. בשעת ההכרזה עמדו משני צדיו של הנשיא האמריקאי פרנסיס קולינס וקרייג ונטר, שהגיעו לפשרה שבה הסכימו הקונסורציום הציבורי וסלרה לפרסם את מאמרי הסיכום שלהם באותה עת. בשנת 2003, בדיוק 50 שנים לאחר גילוי מבנה ה-DNA על ידי פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון, הושלם המפעל ופרויקט גנום האדם הסתיים, עם ריצוף המטען הגנטי שב-23 זוגות הכרומוזומים.

פרסים

• 1996 מדליית דרווין
• 2002 פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה

ראו גם

• ביולוגיה מולקולרית
• גנום האדם

לקריאה נוספת

• ג'ון סלסטון וג'ורג'ינה פרי, החוט המשותף: סיפור על מדע, פוליטיקה ומוסר, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2008.
• אוטוביוגרפיה באתר פרס נובל
• The Public Servant (מאמר של ה-BBC)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון סלסטון בוויקישיתוף

• ג'ון סלסטון, באתר פרס נובל (באנגלית)
• HGP (אתר פרויקט הגנום האנושי)
• LMB (אתר המעבדה לביולוגיה מולקולרית, קיימברידג')
• ג'ון סלסטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון סלסטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Home page - Wellcome Trust Sanger Institute
2. Institute for Science, Ethics and Innovation (The University of Manchester)
3. מתוך: ג'ון סלסטון וג'ורג'ינה פרי, החוט המשותף: סיפור על מדע, פוליטיקה ומוסר, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2008, עמ' 39-46
4. שם, עמ' 47-60
5. Wellcome Trust
6. מתוך: קווין דייוויס, פיצוח הגנום: המרוץ לפענוח הדנ"א של האדם, עם עובד, 2002, עמ' 203