גרשו את השטן בחזרה לגיהנום

גרשו את השטן בחזרה לגיהנום (באנגלית: Pray the Devil Back to Hell) הוא סרט דוקומנטרי שהופק על ידי אביגיל דיסני, ובוים על ידי ג'יני רטיקר. הקרנתו הראשונה נערכה ב-2008 בפסטיבל הסרטים טרייבקה, שם זכה בפרס 'הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר'.

גרשו את השטן בחזרה לגיהנום
Pray the Devil Back to Hell

בימוי	ג'יני רטיקר
הופק בידי	אביגייל דיסני
מוזיקה	בלייק לייה
צילום	קירסטן ג'ונסון
מדינה	ארצות הברית
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	7 בנובמבר 2008
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט תיעודי
מקום התרחשות	ליבריה
הכנסות באתר מוג'ו	praythedevilbacktohell
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb

הסרט מתעד את סיפורן של תנועת נשות ליבריה במאבק להשגת שלום לארצן במהלך מלחמת האזרחים במדינתן. צ'ארלס טיילור תנועת השלום הוקמה ביוזמתן של קריסטל רו-בודווינג והעובדת הסוציאלית לימה בואי. הסרט מורכב מחלקי ראיונות שונים של נשות התנועה בהם הן מתארות את מאבקן. ב-2011, קיבלה לימה בואי פרס נובל לשלום על פועלה.

רקע

בליבריה תחת שלטונו של סמואל דו בשנים 1986–1990 הזהות השבטית קבעה את יחסי השלטונות לאזרחים. דו בחר בשבט הקראהן כשבט העליון. קביעה זו הכתיבה את התייחסות השלטונות לאזרחים המשתייכים לשבט זה, ולאלו שאינם. ילידי ליבריה זכו ליחס מפלה ומדכא. סימני המלחמה עלו במידה ניכרת, אך הילידים לא יכלו לברוח מהארץ בשל מחסור בכספים.

חלוקה שבטית זו, הובילה לתחילתה של מלחמת אזרחים ארוכה. לאחר הפיכה צבאית ב-1989 עלה הנשיא צ'ארלס טיילור ובעזרת צבאותיו שמר על השליטה במדינה. ליבריה הפכה לארץ שחולקה על ידי סיעות של מורדים. הן המורדים והן ממשלתו של טיילור אכפו את שלטונם באלימות כלפי האזרחים.

ב-2003, השנה ה-14 למלחמת האזרחים, נעקרו ליברים רבים מאדמותיהם וכ-250 אלף נפצעו כתוצאה ממלחמת האזרחים. מאחר שהגברים היו המשתתפים העיקריים במלחמה, הנשים נשאו בעול השפעת המלחמות. הן צפו בבניהם הצעירים מגויסים בכוח לצבא, ממנה חזרו מסוממים לאחר מכן, ראו את בנותיהן הצעירות משמשות כשפחות מין עבור הלוחמים וחזו במותם האכזרי של בני משפחתן על אף שהיו חפים מפשע.

קבוצה קטנה של נשים ליבריות החליטה כי אין ביכולתן לסבול עוד את המלחמה ואת הרג משפחותיהן ושחררו קמפיין שקרא להפסקת האלימות וקידום תהליכי השלום במדינה. מנהיגתן, לימה בואי, הצהירה כי  הן ייקחו את גורלה של ליבריה לידיהן. "בעבר שתקנו אך לאחר שנהרגנו, נאנסנו, ונדבקנו במחלות, לימדה אותנו המלחמה כי העתיד טמון בשלום.^[1]

האירועים המתוארים בסרט

ליבריה בשנת  2003 הייתה תחת שלטונו של הרודן צ'ארלס טיילור. במהלך השנים המתועדות בסרט התקיימה בליבריה מלחמת אזרחים קשה אשר פגעה בכלל אזרחי המדינה וגבתה קורבנות רבים.

למספר נשים ליבריות נוצריות ממעמדות שונים נמאס מהאלימות הרבה המופנית כלפי כלל אזרחי ליבריה וממראות הזוועה שחוו על בשרן במהלך המלחמה. לכן, הן התאחדו עם הנשים המוסלמיות וקיימו מחאות שלום בכנסיות ובמסגדים. לאחר שהחליטו שיש לנקוט בצעדים משמעותיים יותר הן פתחו בישיבה ממושכת בשוק הדגים המרכזי כאשר הן לבושות בבגדים לבנים ומצוידות בשלטים הקוראים לשלום. בנוסף, הן החליטו למנוע מהגברים יחסי אישות עד שיצטרפו למאבקן ובכך פתחו בשביתת מין. מאבק זה, אשר פורסם במקומות רבים הוביל לפגישה עם הנשיא צ'ארלס טיילור ורעייתו, במהלכה הבטיח להשתתף בשיחות השלום בגנאה כדי לשאת ולתת עם המורדים למען פיוס ודמוקרטיה. לאחר גיוס כספים ממושך ומוצלח, נסעה משלחת של נשים מטעם הארגון לגאנה כדי להמשיך להפעיל לחץ על הפלגים הלוחמים במהלך תהליך השלום. לאחר שראו כי שיחות השלום מתקדמות בעצלתיים וכי אין רצון אמיתי להגיע לפתרון, 200 נשים הקיפו את החדר בו התרחש המשא ומתן וסירבו לעזוב את המעבר, כך שלא תתאפשר יציאה עד לפתרון הסכסוך. בכל פעם שאחד מן הגברים ניסה לעזוב, איימו הנשים להתפשט ובכך להשפילו. הגברים בחדר המשא ומתן ניסו לקפוץ מהחלונות כדי להימלט מהשיחה אך הנשים התעקשו והקיפו גם את ארמון הנשיאות, חסמו את כל הדלתות והחלונות וביצרו בחדר את הגברים. נשות ליבריה נהפכו לכוח פוליטי חזק נגד אלימות ונגד ממשלתן, מעשיהן הביאו להסכם במהלך שיחות השלום ולאחר מכן הביאו את ראש הממשלה הראשונה של המדינה הלן ג'ונסון סירליף, שהעמידה את זכויות הנשים בליבריה בראש סדר העדיפויות שלה.

מלחמת האזרחים נמשכה כ-14 שנים, והתנהלה בין הדיקטטורה של נשיא ליבריה לבין המורדים שקראו לעצמם הלורד (LURD). הלורד רצו להפיל את הממשלה ובשביל לעשות זאת השתמשו באמצעים אלימים כמו פירוק בתים, אונס והריגה על מנת להטיל אימה על האזרחים.

שם הסרט

מקורו של שם הסרט בציטוט של לימה בואי בעת שתיארה את המורדים ואת הרודן טיילור. שני צדי המאבק האלים, המורדים וטיילור הרודן הציגו את עצמם כדתיים. המורדים ביקרו לעיתים קרובות במסגדים ואילו טיילור הגדיר את עצמו כנוצרי מסור שלפי בואי, היה יכול "לגרש את השטן בחזרה לגיהנום". משם נלקח שם הסרט, משום שהנשים ראו את עצמן כמי שעליהן לגרש את שטן המלחמה מארצן בחזרה לגיהנום.^[2]

הסרט בשימוש התנועה הישראלית נשים עושות שלום

התנועה "נשים עושות שלום" היא תנועה בלתי מפלגתית בהובלה נשית, אשר הוקמה בשנת 2014 בישראל בעקבות מבצע צוק איתן. פעילות מקדמות חזון להגיע להסכם מדיני במטרה לסיים את הסכסוך בין הישראלים לפלסטינים ועושות שימוש נרחב בסרט 'גרשו את השטן בחזרה לגיהנום' .^[3] בחוגי הבית שהתנועה מקיימת, צפו בסרט מעל 7000  נשים, גברים ובני נוער, בלמעלה מ-160 הקרנות שונות ברחבי הארץ. באוקטובר 2016 השתתפה לימה בואי ב"צעדת התקווה" מראש הנקרה לירושלים, שארגנה התנועה.^[3]

לקריאה נוספת

• מלחמת האזרחים הליברית השנייה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של גרשו את השטן בחזרה לגיהנום
• "גרשו את השטן בחזרה לגיהנום", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "גרשו את השטן בחזרה לגיהנום", באתר AllMovie (באנגלית)
• "גרשו את השטן בחזרה לגיהנום", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "גרשו את השטן בחזרה לגיהנום", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "גרשו את השטן בחזרה לגיהנום", באתר Metacritic (באנגלית)
• "גרשו את השטן בחזרה לגיהנום", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• - עקיבא ביגמן, "נשים עושות שלום" - מקדמת הסכם מדיני במימון אירופי, באתר ישראל היום, 4 באוקטובר 2017

הערות שוליים

1. Gbowee, Leymah. “Women and Peacebuilding in Liberia: Excerpts from a talk by Leymah Gbowee at the ELCA's Global Mission Event in Milwaukee, WI.” Evangelical Lutheran Church in America.
2. האתר הרשמי של הסרט באנגלית, באתר fork films
3. עקרונות התנועה - נשים עושות שלום