Loading AI tools
רב בגליציה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי אברהם גרשון מקיטוב[1] (נפטר בכ"ה באדר א' תקכ"א, 1761), היה רב ומקובל בברודי שבגליציה, וגיסו של הבעל שם טוב (הבעש"ט). היה תלמידו של הרב שלום שרעבי (הרש"ש הקדוש). עלייתו לארץ ישראל ב-תק"ז (1747) הגם שלא הייתה הראשונה, נחשבת באופן סמלי כנקודת ייסוד ומפנה לקראת גל עליית החסידים בשל הרושם הגדול שהיה בעצם עלייתו. וכן שימשה גשר ראשון ממוסד בין תנועת החסידות במזרח אירופה ובין ארץ ישראל.
 | |
| קבר רבי אברהם גרשון מקיטוב בהר הזיתים | |
| לידה |
1701 לבוב גליציה   |
|---|---|
| פטירה |
1761 (בגיל 60 בערך) כ"ה באדר א' ה'תקכ"א |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים ירושלים ישראל  |
| תקופת הפעילות |
?–1761 |
| רבותיו |
הבעל שם טוב, שלום שרעבי |
  | |
מקיטוב נולד כנראה בעיירה קיטוב או בברודי לעטל ורבי אפרים מברודי. מקיטוב היה מחברי הקלויז בברודי ונחשב בקרב חכמי דורו כמקובל וכגדול בתורה. הרב יחזקאל לנדא, חברו מהקלויז בברודי, מכנה אותו: "אהובי ידיד נפשי וחביבי הרבני המופלא ומופלג בתורה ובחסידות".[2] רבי יונתן אייבשיץ תיאר אותו: "הרב החסיד המפורסם מופלג בתורה ומקובל אלוהי".[3]
יחסיו עם הבעש"ט מתוארים בספר ההגיוגרפי "שבחי הבעל שם טוב". תחילה התנגד רבי גרשון מקיטוב לבעש"ט ולדרכו, ואף התנגד לנישואיו עם אחותו, חנה,[4] אולם לאחר "התגלות הבעש"ט" כצדיק וכבעל מופתים דבק בו ובדרכיו והפך לתלמידו המובהק ולידידו הקרוב. בשלב מסוים אף עבר למז'יבוז' כדי לשמש מורה ומחנך לבנו של הבעש"ט, רבי צבי. השפעתו החינוכית עליו נמשכה גם לאחר עלייתו לארץ ישראל באמצעות חילופי מכתבים.[5]
רבי גרשון מקיטוב היה ראשון העולים לארץ ישראל שהשתייכו לתנועת החסידות. עלייתו הייתה ככל הנראה על דעת הבעש"ט שקיווה להפיץ את תורתו גם בארצות המזרח, כפי שעולה מתוכן האיגרת המפורסמת ששלח אליו לארץ ישראל. אל רבי גרשון התלוו אשתו וילדיו הקטנים. שנת עלייתו המדויקת לא ברורה. יש הטוענים שעלה מתוך מטרה לפגוש את רבי חיים בן עטר בעל "אור החיים", שהבעש"ט העריכו מאוד עד כדי כך שכינה אותו "ניצוץ של משיח";[5] אולם מסתבר יותר שהגיע לארץ ישראל בערך בשנת תק"ז (1747) כארבע שנים לאחר פטירתו של רבי חיים בן עטר.
בדרכו לארץ ישראל שהה רבי גרשון תקופה מסוימת בעיר קושטא. למדנותו ומעמדו קירבו אותו אל חכמיה הספרדים של קושטא שעם חלקם הפליג מאוחר יותר בספינה לארץ ישראל ועם אחרים המשיך לשמור על קשר באמצעות חילופי מכתבים. מאותה תקופה נשמרה התכתבות בין הרב יחזקאל לנדא, חברו של רבי גרשון מהקלויז בברודי, לבין רבי יצחק בכר דוד מחכמי קושטא, כאשר רבי גרשון עצמו משמש כמתווך ביניהם.[6]
לדעת אברהם יערי ההפלגה מקושטא הייתה בחודש אלול תק"ו (1746).[7] לעומתו סבורה חיה שטימן-כ"ץ שהיציאה מקושטא הייתה רק בסוף חודש אייר של שנת תק"ז (1747).[8] הוא הגיע תחילה לעכו[9] ונראה שנסע גם לצפת שם פגש את רבה של העיר אותו הכיר מקושטא.[10] מהגליל נסע דרומה וההשתקע בחברון. סמוך לעלייתו ארצה ביקר גם בירושלים.[11]
בחברון שהה מספר שנים ואף שזכה שם לכבוד ולהערכה מצד החכמים הספרדים חש בודד. היישוב היהודי בחברון היה אז קטן והיה מורכב כולו מיהודים ספרדים שגרו בחצר אחת, ומשום הדוחק לא הניחו ליהודים נוספים להצטרף אליהם (מלבד לרבי גרשון עצמו). במכתבו הוא מתאר את בדידותו הרבה: "כי אני יושב בכאן יחיד כלוא בביהמ"ד שלי יחידי כל הימים עם בני הקטן ואין יוצא ואין בא ואיש אשר כלבבי לא מצאתי, הגם שהחכמים השלימים אוהבים אותי אהבה עזה ונוהגים בי כבוד גדול ועושים לי את כל השירות ואין אני יוצא מפתח החצר ולחוץ, אפ"ה [אפילו הכי] אין הטבעים שוות ואין הלשונות שוות ואיש אשר כלבבי לא מצאתי".[5]
בכ"ט באלול תק"ט (1749) נסע לבקר בירושלים ושהה שם כשבועיים.[12] תיאור הביקור מופיע ב'איגרת חברון' שם מספר רבי גרשון על ה"הפצרות הרבות" שהפצירו בו תושבי ירושלים האשכנזים משרידי עליית רבי יהודה החסיד שיהיה להם "לרב ולנשיא", וכבר שכרו עבורו דירה ובית מדרש, אולם הוא סירב באמרו בליבו: "כל ימי ברחתי מן הכבוד, בוודאי שעכשיו הוא מעשה פלוני [היצר הרע], הוא צד אותי במצודות הגאוה"[5]
בשנת תקי"ג או בראשית תקי"ד עבר לירושלים ומאז היה פעיל בציבור האשכנזי בעיר שמנה כחמישים נפשות. הוא הצטרף לישיבת המקובלים בית אל שם למד אצל גדול המקובלים וראש הישיבה רבי שלום שרעבי (הרש"ש). ברשימת החכמים של הישיבה, שכללה 15 שמות, רבי גרשון הוא השישי במניין, עובדה המשקפת את מעמדו בקרב חכמי ירושלים.[13] גם ב"שבחי הבעש"ט" הובא סיפור על מקרה אחד בו בחר רבי שלום שרעבי את רבי גרשון לעבור לפני התיבה כשליח ציבור באחת התעניות.[14]
לאחר פטירת אשתו בצום גדליה תקי"ז כתב רבי גרשון אל גיסו, הבעש"ט, כי החליט לצאת סמוך לפסח "אל ארץ בני מדינתנו" לשאת אישה. אמנם הוא עצמו כבר החליט שלא לשאת אישה עוד, אך הרבנים "רבו עליו מצד התורה", "ואי אפשר לשאת אישה ספרדית שאין דעתינו ומנהגינו וטבעינו שווין". עם זאת, באותה איגרת עצמה הוא מספר על חתונתה הקרובה של בתו אסתר, שעשה עמה "שידוך הגון עם בן הרב מרדכי רבינו (רוביו) מאיזמיר, והוא מתושבי חברון כט"ז שנים והחתן חכם וחשוב ומובלע בין אנשים".[15] נראה שתוכניתו לשאת אישה שנייה לא יצאה אל הפועל.
רבי גרשון נפטר בירושלים בשנת תקכ"א (1761) ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.[16] לאחר מלחמת ששת הימים התגלה מצבתו עליה נכתב: "מצבת מהר"ר אברהם גרשון אשכנזי זלה"ה כ"ה לח' אדר א' שנת התקכ"א". על שמו רחוב "כי טוב" בירושלים (סמוך לרחוב בר-אילן).[17]
אל רבי גרשון התלוו אשתו בלומא ושניים מילדיו הקטנים, אפרים ויהודה ליב. שני בניו הבוגרים, רבי יקר ורבי חיים אהרן, עלו ארצה מאוחר יותר עם משפחותיהם. בנים ובנות נוספים שכבר היו נשואים נשארו בחוץ לארץ והם מוזכרים במכתביו של רבי גרשון.
חיים אהרן נשלח כשד"ר מטעם עדת הספרדים.[דרוש מקור]
העדה האשכנזית בירושלים שלחה את רבי חיים אהרן לאירופה כדי לדאוג לכך שתרומות יהודי אשכנז יגיעו לקהילה האשכנזית כיוון שטענו לקיפוח על ידי הספרדים. בחודש אייר ה'תקכ"ח הוא יצא לשליחותו, הוא חזר כפי הנראה בשנת ה'תקל"ב. בשנים הראשונות לשליחותו נחל הצלחה רבה, אך פעילותו נתקלה בהתנגדות של 'פקידי קושטא' שטענו כי אין קיפוח כלל ו"יד כולם שוה" בחלוקת המעות. גם חברו של אביו, הרב יחזקאל לנדא, ששימש כ'נשיא ארץ ישראל' דחה את טענותיו.[18] רבי חיים אהרן נפטר בכ"ג בניסן תקל"ג ונטמן בבית העלמין בטבריה.
רבי יקר היה מחכמי ישיבת "דמשק אליעזר" בירושלים. הוא נשלח פעמיים בשליחות 'כוללות ירושלים' בשנת תקכ"ו-תקכ"ז ובשנת תקל"ד כשד"ר. משליחות זו נראה כי האשכנזים בירושלים ויתרו על פעילות עצמאית. הוא נפטר בירושלים בו' בכסלו תקל"ט. איגרת ממנו לחותנו רבי משה אוסטרר נדפסה על ידי גרשם שלום.[19]
מקור: מהספר "מחקרי החסידות" של ד"ר יצחק אלפסי (עמוד 104) באתר אוצר החכמה.
רבי גרשון הרבה לשלוח מכתבים לבעש"ט, לבני משפחתו ולחבריו והפציר גם בהם שיכתבו לו בחזרה "ואל יקצרו דבריהם כי צמאה נפשי לשתות דבריהם הנעימים כמים קרים על נפש עיפה, ושמועה טובה מארץ מרחקים". נראה שמצא בכך נחמה ועידוד עקב בדידותו הרבה כיהודי אשכנזי יחיד בקרב הקהילה הספרדית.[5]
בין האגרות שהשתמרו:
איגרת הבעל שם טוב |
|---|
|
"ושאלתי פי משיח: אימת אתי מר? (= אימתי יבוא אדוני) והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם הם לעשות ייחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך: מתי אפשר זה להיות. אך מה שלמדתי בהיותי שם, שלושה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים. והם בנקל ללמוד ולפרש. ונתקרר דעתי, וחשבתי: אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי". |
ביקורו הראשון בירושלים סמוך לעלייתו ארצה הותיר בו רושם עז. הוא בכה והצטער עמוקות בראותו את כל המבנים הרבים והמפוארים שהקימו המוסלמים והנוצרים בעוד בית המקדש חרב. את הרגשתו תיאר במכתב ששלח לגיסו, הבעש"ט (תוכנו של המכתב פורסם על ידי רבי מאיר תאומים):
"כי ראיתי כתב מארץ הקדושה מ"ש [מה שכתב] החסיד מוה"ר גרשון נ"י לגיסו המפורסם בעל שם טוב מוה"ר ישראל ה"י וז"ל [וזה לשונו]: ואני בבואי לעיר הקדש ירושלים, וראיתי שמבונה מכל טוב, נפלתי על אפי ובכיתי ואמרתי, את ירושלים נמשלת כאלמנה, היאך לבשת בגדי אלמנותך, בגדים נאים, הלואי שראיתי בחורבנה"
— מאירת עיניים, הפטרת נח, דף כ"ט ע"ב
גם בנו, רבי יוסף תאומים בעל ה"פרי מגדים", מזכיר את האיגרת בפירושו על השולחן ערוך ומבאר אותה:
ושמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר' גרשון קוטובר ז"ל שבא לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותו כל עיר [ירושלים של מטה] על תלה בנויה ועיר ה' מושפלת ירושלים של מעלה כו' שם ניכר החורבן ודוממים"
צערו ואבלו על חורבן הבית נחרתו בזכרונם של תושבי ירושלים. רבי חיים הורוויץ, שהתיישב בירושלים בשנת תקפ"ו (1826), מספר מפי השמועה על ר' גרשון קוטובר שאמר קינות בתשעה באב מול מקום המקדש "ונתעלף כמה פעמים מהמרירות עד שבקושי הקיצו אותו כדרך המתעלפים".[22]
לאחר שנים שלא ידעו את מיקומה המדויק של קברו נמצאה על ידי יעקב שלום גפנר, שופצה שנית בשנת תשע"ז על ידי 'קרן שטרן' בהשתדלות ארגון 'ישועות בקיטוב' נהפכה לאבן שואבת, ביום ההילולא כ"ה אדר ישנה עליה המונית במקום את פניהם של העולים מקדמים ארגון 'ישועות בקיטוב'[23]
אברהם גרשון בן אפרים (נפטר 1761), מקיטוב, דף שער בספרייה הלאומית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
