גרנט היל

גרנט הנרי היל (באנגלית: Grant Henry Hill; נולד ב-5 באוקטובר 1972 בדאלאס שבטקסס) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדת סמול פורוורד, חבר היכל התהילה של הכדורסל.

גרנט היל
Grant Hill

היל בשנת 2007
לידה	5 באוקטובר 1972 (בן 52) דאלאס שבטקסס
עמדה	סמול פורוורד
גובה	2.03 מטרים
מספר	33
מכללה	אוניברסיטת דיוק
דראפט	בחירה שלישית, 1994 דטרויט פיסטונס
היכל התהילה	נבחר כשחקן ב-2018
קבוצות כשחקן
1994–2000 2000–2007 2007–2012 2012–2013	דטרויט פיסטונס אורלנדו מג'יק פיניקס סאנס לוס אנג'לס קליפרס
הישגים כשחקן
7 הופעות במשחק האולסטאר (1995–1998, 2000, 2001, 2005) בחירה לחמישייה הראשונה של העונה (1997) 4 בחירות לחמישייה השנייה של העונה (1996, 1998–2000) רוקי השנה (1995) 3 זכיות בפרס הספורטיביות (2005, 2008, 2010) 2 זכיות באליפות המכללות (1991, 1992)
מאזן מדליות המשחקים האולימפיים מתחרה עבור ארצות הברית ארצות הברית זהב אטלנטה 1996 כדורסל גברים

היל נחשב לאחד משחקני ה-NBA הטובים בדורו, והוביל את קבוצתו לעיתים קרובות בנקודות, בריבאונדים ובאסיסטים. הוא סבל ממספר פציעות במהלך הקריירה, שאף השביתו אותו לתקופות ממושכות (כמו בעונת 2000/2001 בה שיחק 4 משחקים בלבד ועונת 2003/2004 בה לא שיחק כלל).

ביוגרפיה ומכללה

גרנט היל נולד וגדל בדאלאס שבטקסס. אביו, קלווין היל, היה שחקן בדאלאס קאובויס מליגת הפוטבול המקצוענית, ה-NFL. לאחר סיום קריירת הפוטבול של אביו קלווין עברה משפחת היל לווירג'יניה שם כיכב גרנט בנבחרת הכדורסל של התיכון בו למד, ואף נבחר לאחד משחקני התיכונים הטובים ביותר בארצות הברית. לאחר סיום התיכון בחר היל לשחק עבור אוניברסיטת דיוק, ובארבע שנותיו הצעיד את נבחרת הכדורסל של האוניברסיטה לשני תוארי אליפות ה-NCAA ולגמר נוסף אחד.

קריירה מקצוענית

דטרויט פיסטונס

היל נבחר במקום בשלישי בדראפט ב-1994 על ידי הדטרויט פיסטונס. בהיותו רוקי העמיד ממוצעים של 19.9 נקודות, 6.4 ריבאונדים ו-5 אסיסטים למשחק וכן ממוצע של 1.77 חטיפות למשחק. על הישגיו אלו זכה בתואר רוקי השנה במשותף עם ג'ייסון קיד.

היל נבחר שבע פעמים למשחקי האולסטאר, כאשר עשה היסטוריה בשנתו הראשונה ב-NBA כשנבחר במספר הקולות הגבוה ביותר (1,289,585) עבור שחקן שנה ראשונה ועקף את שאקיל אוניל במעט, ולמעשה היה הרוקי הראשון בכל ענפי הספורט העיקריים שנבחר במספר הקולות הגבוה ביותר למשחק אולסטאר^{[דרוש מקור]}.

בעונתו השנייה, שגם בה נבחר למשחק האולסטאר, עקף במספר הקולות את מייקל ג'ורדן, שחזר מפרישה מליגת הבייסבול, והוביל במספר הקולות הכללי. במהלך העונה הראה את יכולותיו המגוונות כשהוביל את ליגת ה-NBA בטריפל דאבל (10). הוא גם זכה במדליית זהב באולימפיאדה שבאטלנטה כחלק מסגל נבחרת ארצות הברית בכדורסל.

בעונת 96–97 העמיד את ממוצעיו הטובים ביותר בקריירה - 21.4 נקודות, 9.0 ריבאונדים ו-7.3 אסיסטים למשחק. למעשה, הוא היה השחקן הראשון מאז לארי בירד בעונת 89–90 שהעמיד ממוצעים של 20 נקודות, 9 ריבאונדים ו-7 אסיסטים למשחק בעונה, הישג שלא שוחזר עד עונת 2016/2017 בידי ראסל ווסטברוק. במהלך העונות 1995–1999 הוביל את הליגה באסיסטים למשחק בקרב שחקנים שלא בעמדת הגארד.

בעונה הקצרה של שנת 1999 (בעקבות שביתת השחקנים הגדולה ב-NBA) הוביל את דטרויט פיסטונס בנקודות, בריבאונדים ובאסיסטים בפעם השלישית, וחבר לשחקנים כגון אלג'ין ביילור ווילט צ'מברלין כשחקנים שהובילו בקבוצותיהם בקטגוריות הנ"ל (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים) יותר מעונה אחת.

היל נבחר להשתתף בסגל נבחרת ארצות הברית בכדורסל לאליפות העולם ב-1998, אך בסוף לא השתתף עקב השביתה. למרות היותו שחקן דומיננטי מאוד בדטרויט, הקבוצה לא זכתה להצלחה מרובה במסגרת הפלייאוף ולא עברה את הסיבוב הראשון, ובעונות 1994–1995 ו-1997–1998 אף לא עלתה לפלייאוף.

בפלייאוף של 2000 הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון על ידי מיאמי היט (3-0), וזאת לאחר שהיל נפצע במשחק השני בקרסולו. היל עוד הספיק להיבחר לסגל הנבחרת באולימפיאדת סידני אך לא היה יכול לשחק עקב פציעתו.

אורלנדו מג'יק

באוגוסט 2000 הוכרח היל לעבור בעסקת החלפה תמורת השחקנים בן וולאס וצ'אקי אטקינס. באורלנדו קיוו שהיל יוכל לשתף פעולה עם כוכב על אחר - טרייסי מקגריידי, שהוחתם באותה תקופה והגיע מקבוצת טורונטו ראפטורס, כדי שאורלנדו יחזרו לצמרת ה-NBA. פציעתו בקרסול הכריחה אותו להיות מושבת במרבית המשחקים בעונותיו הראשונות במג'יק, כך שהוא שותף בארבעה משחקים בלבד ב-2000–2001, ב-14 משחקים ב-2001–2002 וב-29 משחקים ב-2002–2003. במקביל, קבוצתו הקודמת, הפיסטונס, הביסו את המג'יק בפלייאוף 2003 וזכו באליפות ב-2004.

במהלך עונת 2003 עבר היל ניתוח להסרת חלק מעצם הקרסול שלו והחלפתה בעצם מרגלו. חמישה ימים לאחר הניתוח היל הוחש לבית החולים עם חום גבוה. הרופאים אבחנו שמדובר בזיהום סביב הקרסול, ממנו היל כמעט מת, והסירו את הרקמות סביב הקרסול. היל אושפז במשך שבוע בבית החולים והיה צריך לקחת אנטיביוטיקה במשך חצי שנה.

בעונת 2004–2005 חזר היל לכושר ושיחק 67 משחקים בעונה, לעומת 47 משחקים ששיחק בשלוש העונות הקודמות גם יחד. שובו לכושר משחק התבטא גם בממוצעים שהעמיד: ממוצע של 19.7 נקודות למשחק ב-50.9 אחוזים מהשדה. הצופים בחרו בו שוב כשחקן פותח במשחק האולסטאר והיל היה שותף לניצחון המזרח על המערב.

במהלך עונת 2005–2006 סבל היל מפציעה שהשביתה אותו למחצית הראשונה של העונה, וכן סבל גם משברי מאמץ ברגלו הימנית כתוצאה מעומס יתר עליה כיוון שאימץ את רגל ימין יותר מאשר רגל שמאל שבה עבר את הניתוח הקודם. בעקבות זאת נאלץ לעבור ניתוח נוסף, שגרם לו לשקול פרישה ממשחק מקצועני. בעונה זו שיחק רק 21 משחקים.

בעונת 2006–2007, חזר היל מפציעתו וזאת למרות השמועות שסבבו סביב פרישתו האפשרית. היל קיבל טיפול מיוחד בוונקובר אצל פיזיותרפיסטים מומחים במהלך הפגרה והצהיר שהוא כשיר בקרסולו השמאלי, וחזר להרכב הפותח של המג'יק.

פיניקס סאנס

בעונת 2007–2008, לאחר שסיים חוזה בן 7 עונות במג'יק, חתם היל על חוזה בפיניקס סאנס.^[1] ב-5 עונותיו בקבוצה שימש כשחקן חמישייה קבוע, ותרם 12.1 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים בממוצע למשחק. בעונת 2009/2010 סייע לסאנס להעפיל לגמר האזור המערבי בפלייאוף, בו הפסידו מול לוס אנג'לס לייקרס בתוצאה 2–4.

לוס אנג'לס קליפרס

לדברי היל, הוא תכנן לסיים את הקריירה שלו בפיניקס סאנס, אולם ב-17 ביולי 2012 חתם היל לשנתיים עם קליפרס, והבטיח לעצמו עונת NBA‏ 18 במספר.^[2] לאחר עונת 2012/2013, ב-2 ביוני 2013, הודיע היל על פרישה ממשחק פעיל.

סטטיסטיקות הקריירה

בעונה הסדירה של ה-NBA

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	% מהשדה	% לשלוש	% מהעונשין	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1994/1995	דטרויט	70	69	38.3	0.477	0.148	0.732	6.4	5.0	1.8	0.9	19.9
1995/1996	דטרויט	80	80	40.8	0.462	0.192	0.751	9.8	6.9	1.3	0.6	20.2
1996/1997	דטרויט	80	80	39.3	0.496	0.303	0.711	9.0	7.3	1.8	0.6	21.4
1997/1998	דטרויט	81	81	40.7	0.452	0.143	0.740	7.7	6.8	1.8	0.7	21.1
1998/1999	דטרויט	50	50	37.0	0.479	0.000	0.752	7.1	6.0	1.6	0.5	21.1
1999/2000	דטרויט	74	74	37.5	0.489	0.347	0.795	6.6	5.2	1.4	0.6	25.8
2000/2001	אורלנדו	4	4	33.3	0.442	1.000	0.615	6.3	6.3	1.3	0.5	13.8
2001/2002	אורלנדו	14	14	36.6	0.426	0.000	0.863	8.9	4.6	0.6	0.3	16.8
2002/2003	אורלנדו	29	29	29.1	0.492	0.250	0.819	7.1	4.2	1.0	0.4	14.5
2003/2004	אורלנדו	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–
2004/2005	אורלנדו	67	67	34.9	0.509	0.231	0.821	4.7	3.3	1.4	0.4	19.7
2005/2006	אורלנדו	21	17	29.2	0.490	0.250	0.765	3.8	2.3	1.1	0.3	15.1
2006/2007	אורלנדו	65	64	30.9	0.518	0.167	0.765	3.6	2.1	0.9	0.4	14.4
2007/2008	פיניקס	70	68	31.7	0.503	0.317	0.867	5.0	2.9	0.9	0.8	13.1
2008/2009	פיניקס	82	68	29.8	0.523	0.316	0.808	4.9	2.3	1.1	0.7	12.0
2009/2010	פיניקס	81	81	30.0	0.478	0.438	0.817	5.5	2.4	0.7	0.4	11.3
2010/2011	פיניקס	80	80	30.1	0.484	0.395	0.829	4.2	2.5	0.8	0.4	13.2
2011/2012	פיניקס	49	46	28.1	0.446	0.264	0.761	3.5	2.2	0.8	0.6	10.2
2012/2013	ל.א. קליפרס	29	0	15.1	0.388	0.273	0.583	1.7	0.9	0.4	0.2	3.2
קריירה		1,026	972	33.9	0.483	0.314	0.769	6.0	4.1	1.2	0.6	16.7

בפלייאוף ה-NBA

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	% מהשדה	% לשלוש	% מהעונשין	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1995/1996	דטרויט	3	3	38.3	0.564	0.500	0.857	7.3	3.7	1.0	0.0	19.0
1996/1997	דטרויט	5	5	40.6	0.437	0.000	0.718	6.8	5.4	0.8	1.0	23.6
1998/1999	דטרויט	5	5	35.2	0.457	0.000	0.813	7.2	7.4	2.0	0.4	19.4
1999/2000	דטרויט	2	2	27.5	0.375	0.500	0.900	5.5	4.5	0.5	0.0	11.0
2006/2007	אורלנדו	4	4	35.8	0.500	0.000	0.667	5.5	3.8	0.5	0.3	15.0
2007/2008	פיניקס	3	2	22.7	0.455	0.000	1.000	5.3	1.0	0.7	0.3	3.7
2009/2010	פיניקס	16	16	28.3	0.480	0.188	0.868	5.8	2.3	0.8	0.6	9.6
2012/2013	ל.א. קליפרס	1	0	20.0	0.500	0.000	0.000	4.0	2.0	0.0	0.0	4.0
קריירה		39	37	31.6	0.469	0.238	0.781	6.1	3.6	0.9	0.5	13.4

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרנט היל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גרנט היל
• גרנט היל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
• פרופיל, באתר eurobasket
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA

הערות שוליים

1. "גרנט היל צפוי לחתום בפיניקס סאנס", מאתר ONE, מיום 05 ביולי 2007
2. גרנט היל סיכם את תנאיו בקליפרס, באתר ערוץ הספורט, 17 ביולי 2012

נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - אטלנטה (1996)
1  • 2  • 3  • 4 גארי פייטון • 5 גרנט היל • 6 פני הארדוויי • 7 דייוויד רובינסון • 8 סקוטי פיפן • 9 מיץ' ריצ'מונד • 10 רג'י מילר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 שאקיל אוניל • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 האקים אולאג'ואן • מאמן: לני וילקנס		ארצות הברית