גירוש זבונשין

גירוש זְבּוֹנְשׁין היה מבצע גירוש יהודים ממוצא פולני בגרמניה הנאצית במהלך אוקטובר 1938, במהלכו גירשו הנאצים מגרמניה את היהודים שלא הייתה ברשותם אזרחות גרמנית.

גירוש זבונשין היה הגירוש ההמוני הראשון של יהודים על ידי גרמניה הנאצית.^[1]

שמות הגירוש

שמו הרשמי של הגירוש, כפי שנקרא בפי הנאצים, היה המבצע הפולני (בגרמנית: Polenaktion). במהלך הגירוש שוכנו אלפים מהיהודים שגורשו במספר עיירות ששכנו על הגבול בין גרמניה לפולין. מרבית היהודים המגורשים, כ-8,000, גורשו לעיירה זבונשין בה שהו תקופה ארוכה, ועל שמה נקרא הגירוש.

רקע

בימים האחרונים של אוקטובר 1938 אספו הנאצים למעלה מ-18,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שהתגוררו בגרמניה^[2][3]. רבים מיהודים אלה חיו רוב שנותיהם בגרמניה, ובהם נכללו גם ותיקי מלחמת העולם הראשונה. יהודים אלו גורשו לעיירה זבונשין (Zbąszyń) שבגבול בין פולין לגרמניה, אך שם סירבה הממשלה הפולנית לקבלם, בהתאם לחוק האזרחות ממרץ 1938, שבו החליטו שלטונות פולין להפקיע את האזרחות הפולנית ממי שחי מעל 5 שנים מחוץ לפולין.

אירועי הגירוש

היהודים נותרו באזור הגבול, ללא מחסה מפני הקור, וסבלו ממחלות ורעב^[4][5]. בעקבות התגייסות עולמית קיבלו מזון וציוד רפואי מהג'וינט (JDC), הצלב האדום הפולני^[6] וארגונים יהודיים פולניים^[7]. בסופו של משא ומתן בין ממשלות פולין וגרמניה סוכם שממשלת פולין תקלוט את המגורשים^[8][9][10]. תנועת החלוץ בפולין קלטה חלק לא מבוטל מאותם מגורשים והעבירה אותם לחוות ההכשרה השונות ברחבי המדינה. כ-100 צעירים נקלטו בחוות ההכשרה בגרוכוב שליד ורשה^[11]. עם פלישת הגרמנים לפולין החליטה הנהגת ההכשרת גרוכוב, במורב ההכשרות הציונית, לברוח מזרחה בהנחה שהצבא האדום יעצור את הצבא הנאצי. קבוצה של כ- 70 מילדי זבונשין בהכשרה יצאה בהנהגתו של צבי נצר למסע מזרחה. לעזרתו עם הילדים יצאה עם נצר רחל גולדברג, בת עירו של נצר. שניהם ילידי קובל. העברת הילדים הייתה עניין מסוכן במיוחד כי כולם דברו גרמנית בלבד. עם הקבוצה היה גם דן גלברט, מנערי זבונשין. הקבוצה צעדה בלילות והתחבאה למנוחה בימים, תחת הפצצות הגרמנים. בסיכון רב נצר היה גונב תפוחי אדמה בשדות למאכל לילדים. מדי פעם, בסיכון, היה דופק על דלת, ואיכרה טובה הייתה נותנת חלב לקטנים. הקבוצה הגיעה לקובל, שם התקבלה וטופלה על ידי משפחותיהם וחבריהם של נצר וגולדברג. הם המשיכו במסעם לווילנה. נצר נפרד מהקבוצה והמשיך בשליחות התנועה לברית המועצות. הקבוצה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, דרך איסטנבול. דן גלברט ורחל גולדברג הגיעו לקיבוץ אלונים, קיבוצו של צבי נצר. הם נישאו והולידו שני בנים, גיורא ויוסי. יוסי היה לימים מנהל מחלקת אנימציה של הטלוויזיה הלימודית ומאייר.^[12]

בקשתו של הקונסול הבריטי בפולין מהנהלת היישוב היהודי בארץ להקצות 150 מהסרטיפיקטים שאושרו לעליה לטובת מגורשי זבונשין נדחתה^[13][14][15]. כ-50 ילדים הועברו בינואר 1939 מזבונשין לאנגליה^[16].

בין היהודים שהוגלו היה מרסל רייך-רניצקי, וכן משפחת גרינשפן מהנובר. בת המשפחה ברטה סיפרה על הגירוש לאחיה הצעיר, הרשל גרינשפן, שהתגורר באותה העת בפריז. גרינשפן סער מרגשות זעם, נטל אקדח וניגש לשגרירות גרמניה בפריז ושם ירה מטווח קרוב בפקיד זוטר בשגרירות, ארנסט פום ראט. ראט נפצע קשה ונפטר יומיים לאחר מכן. גרינשפן נעצר ונחקר על ידי המשטרה^[17]. על פי הוראתו של שר התעמולה יוזף גבלס, זכתה ההתנקשות לפרסום נרחב בעמודים הראשיים של כל עיתוני גרמניה הנאצית. המשטר הנאצי ניצל את מקרה הרצח לארגון פרץ האלימות, הספונטני לכאורה, של ליל 9 בנובמבר 1938, שנודע כליל הבדולח.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גירוש זבונשין בוויקישיתוף

• נעם קורב, ‏נְהָרוֹת וְיָמִים וּמַבּוּל מִן הַדֶּמַע: אקציית פולין 1938–1939, 'יד ושם קובץ מחקרים' מ"ט, 2020, עמ' 58-19, באתר Academia.edu
• זבונשין מתוך האנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
• יהודים שגורשו מגרמניה לזבונשין שבפולין באוקטובר 1938, באתר יד ושם
• יהודים שגורשו מגרמניה לפולין, אוגוסט 1939, באתר יד ושם
• מכתביו של עמנואל רינגלבלום על פועלו למען מגורשי זבונשין, באתר יד ושם
• מכתבו של אחד ממגורשי זבונשין
• גירוש זבונשין וליל הבדולח - מאמר באתר יד ושם
• "טיימס" מספר על סבלות מגורשי גרמניה, דבר, 23 בנובמבר 1938
• עוד מפרשת היסורים בגבול גרמניה-פולין, דבר, 23 בדצמבר 1938
• א. שויצר, מבלהות זבונשין, דבר, 12 בינואר 1939
• ג.א., במחנה המגורשים בזבונשין, דבר, 29 בינואר 1939
• הרצאה על אקציית פולין (גירוש זבונשין) באתר יוטיוב, 23 באפריל 2020
• נעם קורב, כאפר על פני שדות: הגירוש שהקדים את השואה, מקור ראשון, 10 בדצמבר 2021