גוף (בלשנות)

בבלשנות, גוף הוא צורת הטיה של מספר סוגי מילים המבחינה בין האדם הדובר ובין אנשים שאליהם מדברים ואנשים שעליהם מדברים.

המונח "גוף שני" מפנה לכאן. לערך העוסק בספר, ראו גוף שני (ספר).

המונח "גוף שלישי" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרת טלוויזיה, ראו גוף שלישי (סדרת טלוויזיה).

מבחינה רעיונית מבחינים ברוב השפות בין שלושת הגופים שצוינו לעיל:

• גוף ראשון
• גוף שני
• גוף שלישי

עברית

גופי השפה העברית
	מדבר (גוף 1)	נוכח (גוף 2)	נסתר (גוף 3)
יחיד	אני	אתה	הוא
יחידה		את	היא
רבים	אנחנו	אתם	הם
רבות		אתן	הן

• גוף רביעי נקרא "סתמי". "אומרים שאין סיכוי שהוא ינצח"; "אין מסיחין בשעת הסעודה"; "אמרו לי להיות פה בחמש"; "בסוף עוד יגידו לי, שלא באתי". בשפה העברית לא קיימים שמות גוף מיוחדים לגוף הרביעי, ולשם כך משתמשים בצורת הרבים במין זכר המשותפת לשלושת הגופים.
• בעברית מליצית ניתן להחליף את גוף שני יחיד בגוף שלישי יחיד, כשמדברים עם אדם מכובד מאוד - בעיקר עם רבנים חשובים.
• בסלנג עברי לא מבדילים בין "אתם" לבין "אתן" ולא מבדילים בין "הם" לבין "הן". כך מספר הגופים יורד בסלנג מעשרה לשמונה. (אותה תופעה קיימת בערבית מדוברת - שמונה גופים במקום השלושה עשר של הערבית הספרותית).

בעברית, מספר סוגי מילים מוטים בהתאם לגוף הלשוני, המילים הן:

• כינויי גוף. הללו באים במקום אדם או חפץ. "הוא אסר זאת"; "אני אוסר זאת". במספר שפות, ובכללן העברית, ניתן לעיתים להשמיט את שם הגוף; הגוף הלשוני מובן מהטיית הפועל: "לא ישנתי אתמול".
• פעלים. "הוא אסר זאת"; "אני אסרתי זאת". הגוף הלשוני הוא אחד מחמש הקטגוריות להטיית פעלים (הארבע האחרות הן המין, הזמן, המספר והמצב).
• סיומות שייכות. "כאן ביתי", "כאן ביתך", "כאן ביתה".
• מילות יחס: עליי, עלייך, עליו.
• כינוי מושא חבור: "אתה תלמדני" (תלמד אותי), "אתה תלמדו" (תלמד אותו). (לא שכיח בעברית המדוברת בת זמננו).

שפות אחרות

בשפות שונות יש מערכות גופים שונות. להלן מספר דוגמאות:

גופי השפה האנגלית
	מדבר (גוף I)	נוכח (גוף II)	נסתר (גוף III)
יחיד חסר מין			it
זכר יחיד	I	you	he
יחידה			she
רבים	we		they

גופי השפה הערבית הספרותית [והמדוברת]
	מדבר (גוף I)	נוכח (גוף II)	נסתר (גוף III)
יחיד	אני - أَنَا אַנַא [אַנַא]	אתה - أَنْتَ אַנְתַ [אִנְתַ]	הוא - هُوَ הֻוַ [הֻוַ]
יחידה		את - أَنْتِ אַנְתִ [אִנְתִ]	היא - هِيَ הִיַ [הִיַ]
זוג	אנחנו - نَحْنُ נַחְנֻ [נִחְנַא]	"שניכם" - أَنْتُمَا אַנְתֻמַא	"שניהם" - هُمَا הֻמַא
רבים		אתם - أَنْتُمْ אַנְתֻמְ [אִנְתֻמְ]	הם - هُمْ הֻמְ [הֻמְ]
רבות		אתן - أَنْتُنَّ אַנְתֻנַּ	הן - هُنَّ הֻנַּ

גופי השפה הצרפתית
	מדבר (גוף I)	נוכח (גוף II)	נסתר (גוף III)
יחיד	אני - je	את/ה - tu	הוא - il
יחידה			היא - elle
יחיד/ה מכובד/ת		vous
רבים	אנו - nous		הם - ils
רבות			הן - elles
סתמי	on

גופים נוספים

בשפות רבות בעולם קיימים גופים נוספים, אם כי רובם מהווים וריאציות של שלושת הגופים הבסיסיים:

• "אנחנו, לא כולל אותך": גוף ראשון ברבים עשוי לכלול או שלא לכלול את האדם שאליו מדברים: "במשפחה שלי אנחנו תמיד אוכלים ביחד" (לא כולל את האדם שאליו מדברים); "אם אתה רוצה נוכל ללכת מחר לעיר" (כולל את האדם שאליו מדברים). בעברית ובשפות ההודו-אירופיות הבחנה זו אינה קיימת מבחינה לשונית, אך בשפות אחרות נחשבים שני המקרים לגופים לשוניים שונים.
• גוף שני מכובד: בשפות רבות קיימת הבחנה בגוף השני בין רמות שונות של היכרות או יחס בין הדובר ובין האדם שאליו מדברים. בלטינית, גרמנית, ספרדית ורוסית מבחינים בין גוף שני "בלתי-רשמי", כשהאדם אליו מדברים הוא חבר, ילד או אדם הנחות בצורה כלשהי מהדובר, ובין גוף שני "רשמי", כשהאדם אליו מדברים מבוגר, מכובד יותר מהדובר, או זר לו. בצרפתית, כשמדברים אל אדם מכובד, עוברים מגוף שני יחיד לגוף שני רבים. באנגלית העתיקה היה גם כן נוהל כמו בצרפתית, עד שלבסוף גוף שני יחיד (thou) הוחלף לחלוטין בגוף שני רבים (you). ריבוי של כבוד היה נהוג גם בידי מלכים, כשהם דיברו על עצמם - הם השתמשו בגוף ראשון רבים, במקום בגוף ראשון יחיד (מלך כינה עצמו "אנחנו" במקום "אני"). בעברית מליצית ניתן להחליף את גוף שני יחיד בגוף שלישי יחיד, כשמדברים עם אדם מכובד מאוד - בעיקר עם רבנים חשובים. בשפות אוסטרונזיות מסוימות, כגון יאוונית, וכן ביפנית וקוריאנית, קיימות מערכות מורכבות מאוד לתיאור היחס בין הדובר והאדם אליו מדברים, ובחלק מהמקרים מדובר בגופים שונים.
• קיימות שפות בהן ניתן להבדיל בין שניים או אף שלושה גופים שלישיים כאשר כל אחד מקבל סיומת אחרת. סיומת זו יכולה ללוות את הגוף השלישי לאורך מספר רב של משפטים. באופן זה נמנעת אי־הבנה אפשרית במשפט כמו 'דינה הלכה עם רותי ולפתע ראתה את אמא שלה' (אמא של דינה או של רותי ?). התהליך נקרא אוביאטיבי ( obviative) וקיים בעיקר בשפות האלגונקיוויאניות ממשפחת השפות האמרינדיאניות.
• גופים זוגיים, בחלק מהשפות, נבדלי הן מגופי היחיד והן מגופי רבים. כך הדבר בערבית ספרותית - יש גוף שני יחיד, זוגי ורבים, וגוף שלישי יחיד, זוגי ורבים. (גופי הערבית הספרותית: אני, אנחנו, אתה, את, שני זוגי, אתם, אתן, הוא, היא, שלישי זוגי, הם והן. כאשר לגוף שני זוגי יש אותן הטיות לזכרים ולנקבות, אך לגוף שלישי זוגי יש הטיות שונות לזכרים ולנקבות).
• גוף רביעי נקרא "סתמי". "אומרים שאין סיכוי שהוא ינצח"; "אין מסיחין בשעת הסעודה". בשפה העברית לא קיימים שמות גוף מיוחדים לגוף הרביעי, ולשם כך משתמשים בצורת הרבים במין זכר המשותפת לשלושת הגופים. בשפות אחרות, כגון גרמנית וצרפתית, קיימים שמות גוף לגוף הרביעי, והם מוטים (בשתי שפות אלו) כמו גוף שלישי יחיד. המשפט העברי "צריך שני מברגים" הוא דוגמה לביטוי בגוף הרביעי אשר אינו כולל פועל או שם גוף; התרגום הגרמני, למשל, של משפט זה משתמש הן בפועל והן בשם גוף. בצרפתית עממית משמש לעיתים גוף זה (on) במקום גוף ראשון רבים.

קישורים חיצוניים

• שאלות ומאמרים על כינויי גוף באתר האקדמיה ללשון העברית