גבול טורקיה–סוריה (בערבית: الحدود السورية التركية, בטורקית: Suriye–Türkiye sınırı) הוא הגבול שבין הרפובליקה הערבית הסורית לבין הרפובליקה הטורקית. אורכו 899 ק"מ והוא משתרע בין חוף הים התיכון ממערב לבין משולש הגבולות עם עיראק ממזרח.[1] הגבול עובר לאורך מסופוטמיה העילית במרחק של כ-400 ק"מ, חוצה את נהר הפרת ומגיע עד לנהר החידקל. רובו של הגבול חופף לתוואי מקטע מסילת הברזל הדרומית הטורקית של מסילת הברזל ברלין-בגדאד, פחות או יותר לאורך קו רוחב 37 צפון בין קווי האורך 37 ו-42 מזרח. בקצהו המערבי הוא כמעט ומקיף את נפת האטיי, בחלק מהתוואי שלו הוא עובר לאורך נהר אורונטס ומגיע לחוף הים התיכון למרגלות הר קל.
 | |||
| מחסום ההפרדה טורקיה–סוריה | |||
| |||
| אורך כולל | 899 ק"מ | ||
|---|---|---|---|
| תאריך קביעה | 23 ביולי 1939 | ||
| הסכמים |
הסכם סוור הסכם אנקרה הסכם לוזאן | ||
| מספר מעברי גבול | 20 | ||
 | |||
תוואי הגבול
מאז הסיפוח הטורקי של מדינת האטיי ב-1939, קצהו המערבי של גבול טורקיה–סוריה על חוף הים התיכון הוא בראס אל בסיט, שמדרום להר קל בנקודת הציון 35°55′44″N 35°55′04″E. נפת האטיי גובלת במחוז לטקיה ובמחוז אידליב הסוריים. מעבר הגבול המערבי ביותר (והדרומי ביותר) של הגבול נמצא בנקודת הציון 35°54′18″N 36°00′36″E, כ-3 ק"מ ממערב לילדגה. הגבול מגיע לנקודה הדרומית ביותר שלו בנקודת הציון 35°48′29″N 36°09′07″E, 2 ק"מ ממערב לעיירה בידמה, כדי לכלול בשטח הטורקי את הכפר הנטוש טופרקטוטן שבנפט האטיי.[hebrew 1]
מנקודה זו משתרע הגבול לצפון ולמזרח, והוא עובר לאורכו של נהר אורונטס בחלק מהתוואי שלו, שם החלה ב-2011 בניית סכר הידידות טורקיה–סוריה, שמאז הושעתה בנייתו בשל מלחמת האזרחים בסוריה, ומזרחה לכוון מעבר הגבול באב אל האווה, שבו עובר הכביש בין איסכנדרון לבין חלב. משם יוצא הגבול עוד צפונה אל הגבול שבין נפות האטיי וגזיאנטפ, שם הוא פונה פנייה חדה מזרחה אל מחוץ לעיירה הסורית מיידן אקביס שבנפת עפרין, בנקודת הציון 36°49′48″N 36°39′54″E.
למעט נפת האטיי, הצד הטורקי של הגבול נמצא כולו בתחומי דרום-מזרח אנטוליה. מזרחה ממיידן אקביס, הגבול משתרע מזרחה לאורך כ-400 ק"מ, פחות או יותר לאורך קו רוחב 37 צפון ובין קווי האורך 37 ו-42 מזרח. מהעיירה הסורית אל ראי ועד לשטח שבין נציבין שבטורקיה לבין קמישלי שבסוריה, הגבול משתרע על תוואי מסילת הברזל ברלין-בגדאד. הוא חוצה את נהר הפרת בקטע שבין העיר הסורית ג'רבולוס לבין העיירה הטורקית קרקמיש, ועובר מצפון לעיירת הגבול הסורית כובאני, שנבנתה ב-1912 כחלק ממיזם מסילת הברזל ברלין-בגדאד. נפת תל אביד שבמחוז א-רקה הסורי גובל עם נפת שנלאורפה הטורקית, כולל עיירת הגבול החצויה תל אבייד. במחוז אל-חסכה הסורי, שעדיין גובל בנפת שנלאורפה, קיים מעבר גבול בראס אל עין, שמקשר את צ'לנפינאר שבטורקיה. כ-100 ק"מ מצ'לנפינאר, חוצה הגבול את עיירת הגבול נציבין שבנפת מרדין הטורקית (מקום הולדתו של אפרים הסורי, ליד קמישלי. למחוז חלב הסורי גבול משותף של 221 ק"מ עם הנפות הטורקיות קיליס, גזיאנטפ ושנלאורפה.
בצד הטורקי, הכביש האירופאי E-90 עובר במקביל לגבול לאורכו, חוצה את נהר הפרת בבירצ'יק ואת החידקל בג'יזרה. 30 הק"מ האחרונים של הגבול עוברים לאורך החידקל בכוון דרום-מזרח, עד שהגבול מגיע למשולש הגבולות עיראק-סוריה-טורקיה בנקודת הציון 37°06′22″N 42°21′18″E.
היסטוריה
בתחילת המאה ה-20 היה כל אזור הגבול חלק מהאימפריה העות'מאנית. במלחמת העולם הראשונה, בעקבות המרד הערבי, גורשו העות'מאנים מסוריה העות'מאנית וממסופוטמיה, אך בריטניה וצרפת הסכימו בחשאי על חלוקת האזור ביניהן במסגרת הסכם סייקס–פיקו שנחתם ב-1916.
ב-1920 הייתה סוריה באופן רשמי לשטח מנדט צרפתי, בתחילה מפוצלת לכמה ישויות מדיניות, כולל סנג'ק אלכסנדרטה (בשטחי נפת האטיי של היום). במסגרת הסכם סוור של 1920 חולקה טורקיה האנטולית, וגבול טורקיה–סוריה הוזז צפונה לתוואי הנוכחי שלו. לאומנים טורקים זעמו על חתימת ההסכם, ובשל כך פרצה מלחמת העצמאות של טורקיה. הצלחתם של הטורקים בעימות זה גרמה להסכם סוור להיות מיושן. קו גבול חדש שהיה נוח יותר לטורקים, שורטט במסגרת הסכם אנקרה שנחתם ב-1921 בין טורקיה לבין צרפת לאחר משא ומתן שנוהל בין ראש ממשלת צרפת אריסטיד בריאן לבין שר החוץ הטורקי יוסוף כאמל ביי. בהסכם לוזאן שנחתם ב-1923 הוכרה עצמאותה של טורקיה, והוסכם על פשרות טריטוריאליות נדיבות יותר כלפיה, אם כי במחיר של ויתור רשמי של טורקיה על כל תביעה על אדמות ערביות. בעקבות הסכם לוזאן, תוחם הגבול בצורה מדויקת יותר ב-1926 בין מיידן אקביס לבין נציבין, ובין נציבין לבין מפגש הגבולות עם עיראק ב-1929. פרוטוקול תיחום הגבול הסופי, שהגדיר את כל קו הגבול ממזרח להאטיי, אושר על ידי חבר הלאומים ב-30 במאי 1930.
מקרה מיוחד של הגבול היה בשטח שהיום מהווה את נפת האטיי, שנותר עצמאי עד 1923, ולאחר מכן, במסגרת חוזה העצמאות הצרפתי-סורי היה חלק מסוריה כסנג'ק אלכסנדרטה, ולזמן קצר ב-1938 היה מדינת האטיי, עד אשר סופח על ידי טורקיה ב-1939. גזרת האטיי של הגבול הותוותה ב-1938 ובשנה שלאחר מכן אושרה וסומנה על ידי מספר רב של אבני גבול. ב-23 ביולי 1939 הועבר השטח לטורקיה.
ב-1944 קיבלה סוריה את עצמאותה, ואז היה זה גבול בין שתי המדינות הריבוניות. ב-1952, כאשר הצטרפה טורקיה לנאט"ו, וב-1973, כאשר היא הצטרפה לארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, הפך הגבול שלה עם סוריה לגבול החיצוני של שטחי מדינות הארגונים הללו. סוריה המשיכה לטעון לריבונות על האטיי כחלק מסוריה הגדולה, ולעיתים קרובות כללה את האזור בשטחה במפות רשמיות, אם כי בעשורים האחרונים תביעותיה אלו הובעו במידה פחותה.[3]
מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, התגברו המתחים לאורך הגבול, והתחוללו סביבו מספר התנגשויות. בנוסף, עבר את הגבול שטף של פליטים מסוריה לטורקיה. ב-2014 החלה טורקיה לבנות את מחסום ההפרדה.[4] על פי המרכז הסורי לזכויות אדם, נהרגו 471 אזרחים סורים, כולל 86 ילדים ו-45 נשים, על ידי הכוחות הטורקיים מאז פרוץ מלחמת האזרחים.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
ביאורים
- אוכלוסיית הכפר מנתה 583 תושבים ב-1980.[2] מאוחר יותר הוא פונה בשל מפולות קרקע. כיום שוכנת בו תחנת משטרה וניצבת בו אנדרטה לציון הנקודה הדרומית ביותר בטורקיה. שטח הכפר יוצר טריז לתוך השטח הסורי. שטח זה מקביל למרחב האווירי הטורקי שנטען שאליו בוצעה חדירה שהובילה להפלת ה-SU-24 הרוסי על ידי טורקיה ב-2015.
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
