גאודיה ואישנוויזם

גָאוּדִיַה וָאִישְנַוִויזם, המכונה גם ואישנוויזם בנגלי, צֵ'יְטַנְיַה ואישנוויזם^[1] ותנועת הרא קרישנה, מהווה זרם בהקטי ואישנווי אשר התפתח בבנגל במאה ה-16. מייסד הזרם היה צ'יטניה מהאפרבהו (1486-1534), מלומד פרוש אשר נחשב על ידי מאמיניו להתגלמות של האל קרישנה עלי אדמות. צ'יטניה קרא להוצאת הדבקות הדתית מן המקדשים אל כלל האנשים דרך זמרת שמותיו של האל בציבור. כיום הגאודיה ואישנווים מוכרים בשל הזמרה הציבורית של המנטרה הידועה כ"מַהָא-מנטרה" (בסנסקריט: הגדולה או הקדושה מבין המנטרות):

הַרֵא קְרִישְנַה הַרֵא קְרִישְנַה קְרִישְנַה קְרִישְנַה הַרֵא הַרֵא /
הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא //

מנטרה זו, אשר מקורה בבקַלִי-סַנְטַרַנַה אופנישד, מתוארת כמנטרה המומלצת לשינון בעת הנוכחית, אשר מטרתה לגאול את האדם מאגוצנטריות חומרית ולהחזירו למצב של אהבה לאלוהים. מתואר שצ'יטניה היה עורך את הזמרה הציבורית של המנטרה תוך שירה וריקוד אקסטטיים. הזמרה הציבורית של המנטרה היא הסיבה לכינוי הַרֵא קְרִישְנַה שהפך לשם בו מכנים לרוב את חסידי הזרם.

היסטוריה מאז צ'יטניה

לאחר פטירתו של צ'יטניה בלטו בהנהגת הזרם בעיקר שישה מתלמידיו שהיו ידועים בשם "ששת הגוֹסְוָאמִים". עם התנכלות השלטון המוסלמי להינדים בורינדבן, עברו כמה מהמקדשים הבולטים של הגָאוּדִיַה וָאִישְנַוִיזם לעיר גַ'יַאפּוּר, שהפכה עקב כך למרכז חשוב נוסף של הזרם. במאה ה-17, בעקבות התכתשויות עם הברהמנים המקומיים בגַ'יַאפּוּר בשאלה האם גָאוּדִיַה וָאִישְנַוִיזם הוא זרם פילוסופי לגיטימי, הציג בפניהם בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה את הפרשנות הגאודיה-וישנוית על הוֵדָאנְתַה סוּטְרַה.

העת החדשה

לאחר ירידה בפופולריות של התנועה במאות ה-17 וה-18, חלה התחייה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 אשר כללה הפצה של רעיונות הגָאוּדִיַה וָאִישְנַוִיזם ברחבי הודו. זאת בעיקר בזכות פעילותו של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה ולאחר מכן של אגודת הגָאוּדִיַה-מַטְהַה בהנהגתו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי, בנו של בְּהַקְתיוינוֹדַה. באגודת הגָאוּדִיַה-מַטְהַה הובע לראשונה הרעיון ליישם את הפצת הגָאוּדִיַה וָאִישְנַוִיזם מחוץ להודו. בשנות ה-30 שלח בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה כמה מתלמידיו להפיץ את התאולוגיה של הגָאוּדִיַה וָאִישְנַוִיזם באנגליה ובגרמניה, שם נוצר גרעין של גָאוּדִיַה וָאִישְנַוִים מערביים ספורים, כגון הגרמני ארנסט גאורג שולץ אשר לאחר שהפך לתלמידו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה קיבל על עצמו את השם סַדָאנַנְדַה.

לאחר שאגודת הגָאוּדִיַה-מַטְהַה התפרקה למעשה עם מותו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה, המשיכו גורואים גָאוּדִיַה וָאִישְנַוִים להגיע למערב ולהטיף את רעיונות הגָאוּדִיַה וָאִישְנַוִיזם, אולם ללא הצלחה מרובה. השינוי התרחש ב-1965, כאשר א. צ'. בהקטיוודאנטה סוואמי פרבהופאדה הגיע לניו יורק בהוראתו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה, וייסד בה את התנועה הבינלאומית למען תודעת קרישנה.

כתבים

המקור העיקרי של דרך הבהקטי הוא ספר הבהגאוואד גיטה וממנו היא שואבת את רעיונותיה המרכזיים.

הפרשנות המרכזית מצויה בכרכי ספר השרימד בהגוואטם המוסיף על גבי הבהגאוואד גיטה הרחבות ופירושים. הטקסט החשוב ביותר לזרם זה הוא הבְּהָאגַוַתַה-פוּרָאנַּה.

תפיסת העולם והאדם

הבסיס הוא ראיית העולם כנוצר ומנוהל בידי אל אחד: קרישנה, הווה אומר שזאת תפיסה מונותאיסטית בניגוד לתפיסות הפוליתאיסטיות הרווחות בהינדואיזם ובניגוד לתפיסה האימפרסונליסטית הרואה את האלוהות בדמותו המופשטת של הברהמן.

מהותו של האדם מגולמת בנשמה שבו שהיא נצחית, מעולם לא נוצרה ולא תפסיק להתקיים לעולם, היא חלק מהאלוהים והיא עוברת מגוף לגוף בדרך של גלגול נשמות. בפני כל אדם שנולד אל העולם מוצבות חובותיו, הדהרמה שלו, הגזורות מהמקום והזמן שבו הוא חי, מהכישורים שלו ומהחלק בחברה שאליו הוא נולד.

האדם, המורכב מגוף זמני ומתכלה שילווה אותו רק לאורך מסלול חייו הנוכחי, ומנשמה שתמשיך לעבור מגוף לגוף, מודרך בחייו הארציים על ידי שלוש דרכי חיים המכונות גונות: הטובות, הלהיטות והבערות.

• הבערות היא הגישה המתמקדת בהנאות מידיות בלי תכנון קדימה ובלי לקיחת אחריות על השלכות הפעילות.
• הלהיטות נמצאת דרגה אחת מעליה והיא התמקדותו של האדם בהשגת מטרות חומריות אנוכיות על ידי פעילות, מחשבה ותכנון.
• הטובות היא הגונה העליונה בין השלוש, והיא ההתמקדות בלקיחת אחריות על החברה ועל הזולת והרצון להעניק.

שלוש אלה מביאות את האדם לפעילות שצוברת קארמה, כלומר נותנת לו מה שניתן להגדיר כנקודות זכות או נקודות חובה שיקבעו בבוא הזמן את מהותו של הגלגול הבא שאליו יולד לאחר מות הגוף הנוכחי שלו. בגלגולו הבא יוכל להיוולד כאן בכדור הארץ בגוף נעלה יותר או פחות, מבעל חיים נחות והלאה לאורך כל השרשרת עד לאפשרות להיוולד בגוף של אדם בסביבה ומשפחה הנותנים לו אפשרויות להמשיך ולהתפתח.

מעבר לכך קיימות אפשרויות רבות נוספות של התגלגלות אל כוכבים אחרים, אל עולמות של סבל או של הנאה, של חיים בחסותם של אלים הנשמעים למרותו של קרישנה ועוד.

הרמה הגבוהה ביותר שאליה יכול לשאוף איש הדרך הזאת היא חיים של התמסרות לאלוהים, לקרישנה. חיים שבהם האדם לא מחפש כל ערך מוסף לו עצמו, שבהם הוא לא מזדהה עם תוצאות מעשיו אלא רואה את כל הקורה בעולמנו כתולדה של פעולות האל ולא פעולותיו שלו, ובה המטרה עליונה אינה הנאותיו שלו או הנאותיהם של אחרים, כי אם הנאותיו של האל. אדם שהגיע לדרגה כזאת יגיע בגלגולו הבא אל חברתו של קרישנה ויישאר שם וינצל מההתגלגלות האינסופית מגוף לגוף.

העקרונות הפילוסופיים של הזרם גורסים כי האלוהים שורה בבריאה ונפרד ממנה בו זמנית, וזאת עקב הדרכים השונות שבהן הוא נוכח בעולם: הוא קיים כברהמן המופשט השורה בכל הקיום כולו אך לא מקיים פעולה או קשר כלשהו עם החיים בו. הוא קיים כפרמאטמה, הווה אומר הנוכחות שלו בתוך נשמתו של כל אדם ואדם המלווה את מעשיו, והוא קיים כבהגואן, התגלמותו של האל בעולם הזה בדמות אדם הבא להדריך את האנשים, למנוע סכנות ולתת להם דרך ללכת בה.

התאולוגים הגָאוּדִיַה וָאִישְנַוִים לימדו חיבור ומדיטציה על קרישנה במצב נפשי של ערגה, בדומה להלך רוחן של הגוֹפִּיוֹת, אהובותיו של קְרִישְנַה, בעלילות המתוארות בבְּהָאגַוַתַה-פוּרָאנַּה. עוד כתבים חשובים הם צַ'יְתַנְיַה צַ'ריתָאמְרִתַה וצַ'יְתַנְיַה בְּהָאגַוַת המתארים את חייו ומדרשיו של מַהָאפְּרַבְּהוּ.

קישורים חיצוניים

• סקירה של ההיסטוריה והפילוסופיה של הגאודיה ואישנוויזם

הערות שוליים

1. Hindu Encounter with Modernity, by Shukavak N. Dasa