ברתולד גאורג ניבור

ברתולד גאורג ניבור (בגרמנית: Barthold Georg Niebuhr;‏ 27 באוגוסט 1776, קופנהגן - 2 בינואר 1831, בון) בנקאי, איש ציבור והיסטוריון גרמני-דני. ניבור עסק רבות ברומא העתיקה ונחשב לאבי ההיסטוריוגרפיה המדעית המודרנית.

ניבור, שלימד מ-1810 באוניברסיטת הומבולדט בברלין היסטוריה, הפיח בתלמידיו רוח של פטריוטיות ולאומנות, שגוועה במידה מסוימת לאחר הפסד פרוסיה בקרב ינה-אאורשטדט נגד נפוליאון בונפרטה. ניבור נחשב מסמלי הרומנטיקה, אולם שורשיו נטועים היטב ברוח עידן הנאורות.

ניבור, בנו של קרסטן ניבור, קרטוגרף ומגלה ארצות גרמני-דני, קיבל את מרבית חינוכו הראשוני מאביו.^[1] ב-1794, בן 18, החל ללמוד באוניברסיטת קיל משפטים ופילוסופיה.^[2] באוניברסיטה הכיר את כלתו האלמנה של אחד ממוריו, גברת הנסלר, ואת אחותה אמיליה בירנס, אותה נשא לאישה לבסוף.^[3] ב-1796, עזב ניבור את האוניברסיטה כדי לעבוד כמזכירו האישי של שר האוצר הדני, אך שנתיים לאחר מכן עזב את תפקידו ועבר לגור באדינבורו למשך שנה. מאוחר יותר אמר כי שהות זו נתנה לו פרספקטיבה על ההיסטוריה של רומא.

ב-1799 חזר לדנמרק והחל לעבוד בשירות המדינה, ב-1800 נשא לאישה את אמיליה בירנס, והתיישב בקופנהגן. ב-1804 מונה למנהל הראשי של הבנק הלאומי.

בספטמבר 1806, עזב ניבור את תפקידו בדנמרק לתפקיד דומה בפרוסיה. הגעתו לפרוסיה לוותה בהפסד המוחץ לצבא צרפת בקרב יינה-אאורשטד, ובמפלת פרוסיה. ניבור התלווה לממשלה הנמלטת של פרוסיה, התגלה כמוכשר בתפקידו, כאשר מונה כגזבר וכאחראי על החוב הלאומי. ב-1810 עזב ניבור את תפקידו הפוליטי, בעקבות יחסיו המעורערים עם ראש ממשלת פרוסיה דאז, קרל אוגוסט פון הרדנברג (אנ').

ניבור החל ללמד את ההיסטוריה של רומא העתיקה באוניברסיטת ברלין, והרצאותיו פורסמו ב-1812 בשני כרכים של יצירתו החשובה Römische Geschichte (ההיסטוריה הרומאית). פרסום הספר לא גרם להתעניינות רבה, בעקבות המאורעות הפוליטיים בפרוסיה באותה העת. גם ניבור עצמו הצטרף לכוחות הצבא הלוחמים לשחרור פרוסיה, ואף ערך עיתון פטריוטי למשך תקופה קצרה. ניבור התייתם מאביו והתאלמן מאשתו במהלך שנת 1815.

ב-1816 מונה לשגריר פרוסיה ברומא, וזמן קצר קודם נסיעתו נשא לאישה את אחיינית אשתו המתה.^[3] נסיעתו לרומא הובילה לתגליות של כתבי-יד שונים שנחשבו אבודים, אותם פרסם או שלח לחוקרים נוספים. ב-1823 עזב את משרתו ברומא, והתיישב בבון, שם התגורר עד מותו.

לאחר פרישתו מתפקיד השגריר, ערך והדפיס מחדש את שני כרכי ה-Römische Geschichte והוסיף להם כרך שלישי. ב-1830 נשרף ביתו, אבל מרבית ספריו וכתביו שרדו את השריפה. מהפכת יולי עוררה בו חששות רבים לגבי עתידה של אירופה. ב-1831 מת בביתו בבון.