Loading AI tools
חלוצת תעשיית הרכב, שותפתו של קרל בנץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ססיליה ברטה בנץ (בגרמנית Cäcilie Bertha Benz; 3 במאי 1849 – 5 במאי 1944) הייתה מחלוצות עולם הרכב, שותפתו העסקית ואשתו של ממציא הפטנט על המכונית קרל בנץ, באוגוסט 1888 הייתה לאדם הראשון שביצע נסיעה למרחק ארוך (106 ק"מ) ברכב ממונע, אשר בעקבותיה נמכר הרכב הממונע הראשון בעולם, המכונית הממונעת של בנץ.
 | |
| לידה |
3 במאי 1849 פפורצהיים, הדוכסות הגדולה של באדן, הקונפדרציה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1944 (בגיל 95) לדנבורג, גרמניה הנאצית |
| שם לידה |
Bertha Ringer |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| מקום מגורים | מנהיים |
| ידועה בשל | חלוצת תעשיית הרכב, האדם הראשון שביצע נסיעה למרחק ארוך (106 ק"מ) ברכב ממונע |
| תואר | סנטרית של כבוד |
| בן או בת זוג |
קרל בנץ (20 ביולי 1872–4 באפריל 1929) |
| מספר צאצאים |
5 |
  | |
בנץ נולדה בשם ברטה רינגר למשפחה עשירה בעיר פפורצהיים שבדוכסות הגדולה של באדן בגרמניה של היום. ב-1870, טרם נישואיה לקרל בנץ, השתמשה ברטה בנדוניה שלה על מנת לסייע לו בעסקי הבנייה והברזל בהם עסק. באותם הימים, לאישה נשואה לא הייתה את הזכות החוקית לפעול כמשקיעה עסקית, כי לאחר נישואיה הכוח המשפטי היה עובר לבעלה. ב-20 ביולי 1872 נישאה ברטה לקרל בנץ. כאשר עבר קרל לעבוד בבית המלאכה החדש שלו ויצר את המכונית, הוא המשיך להשתמש בכספי הנדוניה של אשתו כדי לממן את הבנייה. אף שברטה מימנה את בניית המכונית ותכנונה, על פי החוק באותם הימים לא יכלה ברטה בנץ להגיש את הפטנט על שמה, בהיותה אישה נשואה, ולכן נרשם הפטנט על קרל.
ב-5 באוגוסט 1888 יצאה ברטה בנץ יחד עם שניים מילדיה, אויגן וריקארד (בני 14 ו-15), מביתה שבמנהיים, לקחה את המכונית מודל 3 של בנץ (גר') והחלה בנסיעה אל בית אמה בפפורצהיים, מרחק של 106 ק"מ. ברטה יצאה למסע מבלי שסיפרה לבעלה ובלי שדיווחה לרשויות, דבר שהיה בלתי חוקי מכיוון שנסיעות מבחן בדרך כלל בוצעו בחצרות סגורים ובאזורים מוגדרים ולא ברחובות.
על אף שמטרתה המוצהרת הייתה נסיעה לביקור אצל אמה, רצתה ברטה בנץ לשכנע את בעלה ואת הציבור הרחב בהצלחת ההמצאה שבה השקיעו שנים וכסף רב. זאת, לאחר שכשל קרל במלאכת שיווק המכונית. היא יצאה בזריחה ממנהיים, והתגברה על תקלות רבות במהלך הדרך הודות לכישוריה הטכניים וליכולת אלתור. לרכב לא היה מכל דלק אלא רק מאייד שכלל 4.5 ליטרים בלבד, ומכיוון שלא היו תחנות דלק פנתה ברטה אל הכימאי בבית המרקחת בוויסלוך על מנת לרכוש דלק. כאשר הייתה סתימה בזרימת הדלק, היא ניקתה אותה בעזרת סיכת הכובע האישי שלה והשתמשה בבירית שלה כחומר בידוד. מאוחר יותר נעזרה בסנדלר על מנת להחליף את בלם העץ בבלם מעור ויצרה את כרית הבלם (אנ') הראשונה. השיטה לקירור המנוע הייתה דוד מים, מה שאילץ את בנץ והילדים לעצור מספר פעמים על מנת למלא מים חדשים במיכל. לאחר מכן נאלצו ילדיה של בנץ לרדת ולדחוף את הרכב בעליות, מכיוון שהרכב בעל שני ההילוכים בלבד לא הצליח לעמוד בניסיון העלייה לבדו. בשעות הדמדומים הגיעו ברטה בנץ וילדיה לבית אמה בפפורצהיים, וברטה שלחה מברק לקרל בו הודיעה לו שהגיעה וכי המסע עבר בהצלחה.
כעבור מספר ימים חזרה בנץ למנהיים ויחד עם קרל, תיקנה את התקלות שעלו במהלך נסיעת המבחן. בין היתר הוכנס ציוד בלימה חדש ושיפור ההילוכים כדי שהרכב יוכל לנסוע בעליות ביתר קלות.
ב-1944 ביום הולדתה ה-95 קיבלה בנץ את התואר סנטורית של כבוד מהמכון הטכנולוגי של קרלסרוהה (אנ'). כעבור יומיים מתה בביתה שבלדנבורג, סמוך לסדנה שהקימה עם בעלה ב-1906.
בעלה קרל כתב בזיכרונותיו לפני מותו: ”רק אדם אחד נשאר איתי בספינה הקטנה של החיים, כשנדמה היה לה לשקוע, זאת הייתה אשתי, באומץ ובנחישות היא הניחה את המפרשים החדשים של התקווה.”
רן לוי, החיפושית של היטלר – על ההיסטוריה של המכונית הגרמנית, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
