ברז כיבוי אש

ברז כיבוי אש (נקרא גם ברז שרפה^[1] או הידרנט) הוא אמצעי עזרה להגנה משרפות, מקור מים המסופק על ידי רשויות מקומיות כדי לאפשר לשירותי כיבוי האש להתחבר אל מערכת המים העירונית לשם סיוע בכיבוי אש, במקרי שריפות גדולות בהן לא מספיקה כמות המים המאוחסנת במכלי הכבאית.

ברזי כיבוי אש, הקרויים גם ברזי הסנקה, מספקים מים בלחץ גבוה בהרבה מלחץ המים בשימוש יומיומי. השימוש בברז כיבוי נעשה באמצעות חיבור צינור לברז, פתיחת השסתום כדי לספק זרם מים עז בלחץ בסביבות 350 קילופסקל (שווה לכ-3.45 אטמוספירה) (לחץ זה משתנה באזורים שונים, תלוי במגוון משתנים, לרבות גודל ומרחק מקור המים). את הצינור ניתן לחבר לכבאית, ולהשתמש במשאבה של הכבאית להגברת לחץ המים ואף לפיצולם למספר זרמים לפי הצורך.

מקור המילה הסנקה, שפירושה הוא דחיפה, הוא מן המשנה (מקוואות, ב, ו). זאב בן־חיים, ששימש מזכיר מדעי בוועד הלשון בשנות הארבעים של המאה העשרים ולימים היה לנשיא האקדמיה ללשון העברית, שהעלה את הפועל הנדיר מן המקורות והציע אותו לחברי ועד הלשון לציון הפעולה המודרנית^[2].

יש להימנע מפתיחת או סגירת הברז במהירות רבה מדי שכן הדבר עלול לגרום להלם מים העלול לפגוע בצנרת סמוכה. רוב שסתומי ברזי הכיבוי אינם מתוכננים להשניק את זרם המים אלא מתוכננים לפתיחה מלאה או סגירה מלאה. כבאים מפעילים לרוב ברזי כיבוי כשהם מוגנים בבגדי מגן כגון כפפות וקסדה עם מגן פנים. מים הפורצים בלחץ גבוה עלולים להפיל אדם בוגר או לגרום לפציעה.

במדינות רבות נאסר על חנייה בסמוך לברז כיבוי אש.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...