בליפ

בליפ (במקור: What the Bleep Do We Know!?‎, מסוגנן גם: What tHe #$*! DΘ ωΣ (k)πow!?‎, בתרגום חופשי מאנגלית: "מה לבליפ אנחנו יודעים?!") הוא סרט קולנוע פסאודו-מדעי ושנוי במחלוקת משנת 2004. הסרט משלב בין ראיונות דוקומנטריים לסיפור בדיוני ואנימציית מחשב במטרה לקשר בין מדע לבין רוחניות. הסרט עוסק בנושאים מגוונים מתחומי מכניקת הקוונטים, פסיכולוגיה, נוירולוגיה, תורת ההוויה, מטאפיזיקה ורוחניות. הוא מכיל ראיונות עם דוקטורים שונים מתחומי המדע והרוחניות, יחד עם סיפור על צלמת חירשת המתמודדת עם עברה. ישנו בסרט שימוש ניכר באנימציית מחשב מתקדמת כדי להמחיש רעיונות שמוצגים בו (כגון פעולת המוח), וכן למטרות אמנותיות יותר.

בליפ
?!What the Bleep Do We Know

כרזת הסרט
בימוי	ויליאם ארנץ בטסי צ'ייס מארק ויסנטה
הופק בידי	ויליאם ארנץ בטסי צ'ייס מארק ויסנטה
תסריט	ויליאם ארנץ מאתיו הופמן בטסי צ'ייס מארק ויסנטה
שחקנים ראשיים	מרלי מטלין ג'ון רוס בואי Robert Blanché ארמין שימרמן אליין הנדריקס בארי ניומן לארי ברנדנבורג
מוזיקה	כריסטופר פרנקה
צילום	דייוויד ברידג'ס מארק ויסנטה
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי סמואל גולדווין
חברה מפיצה	Roadside Attractions
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2004
משך הקרנה	109 דקות 324 דקות (גרסת הבמאי)
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה קומית, סרט מדע בדיוני
מקום התרחשות	אורגון
הכנסות	15,998,178‏$
הכנסות באתר מוג'ו	whatthe
www.whatthebleep.com
דף הסרט ב־IMDb

חלקו הראשון של הסרט מציג, באמצעות ראיונות עם פיזיקאים, רעיונות מרכזיים של מכניקת הקוונטים, ובפרט אי הוודאות שהביאה תורה זו ללב הפיזיקה המודרנית. מרואיינים אחרים עוסקים בפעולתו של המוח.

הסרט צבר פופולריות רבה ברחבי העולם. עם זאת, נמתחה כלפיו ביקורת. רבים מצביעים על שגיאות עובדתיות בנושאים מדעיים שמוזכרים בסרט, ועל כך שרוב האנשים שהיו מעורבים בהפקתו ואף אחדים מהמרואיינים בו קשורים לבית ספר ללימודי העידן החדש -Ramtha's School of Enlightenment. בסיסו של בית הספר במדינת וושינגטון, ארצות הברית, ודעותיו עומדות במרכזו הרעיוני של הסרט. מייסדת בית הספר, ג'ודי ז. נייט (JZ Knight), מתראיינת בסרט פעמים רבות. בסוף הסרט מופיע שמה של נייט בכתוביות כ"רמת'ה" (Ramtha). זוהי רוחו בת שלושים וחמש אלף השנים של לוחם למוּרי אשר, על פי חלק ממאמיני "העידן החדש", עלה השמיימה (בדומה לעלייתו של ישו לגן עדן). נייט טוענת כי היא "מתעלת" את רוחו מאז הופיעה לפניה בשנת 1988.

נושאים השנויים במחלוקת

כלפי הסרט מופנית ביקורת רבה על שהוא לוקח מושגים ותופעות ממכניקת הקוונטים, כגון עקרון אי הוודאות של הייזנברג, העוסקים במערכות קטנות בסקלת אורכי הגל של דה ברויי (עצמים מיקרוסקופיים), ומסיק מהן מסקנות לגבי עצמים יום-יומיים כגון כדורי-סל, מעיינות ואף בני אדם. כמו כן, מוצג בסרט מחקרו של מסרו אמוטו, בנוגע ליכולת האנושית, לכאורה, להשפיע על איכות המים, על ידי הבעת מסרים חיוביים ושליליים כלפיהם.

מספר שגיאות עובדתיות בסרט

• בסרט נטען כי בני האדם מורכבים מ-90% מים. ידוע כי אחוז הרכב המים אצל יילודים הוא כ-78%, אצל תינוקות בגיל שנה כ-65%, אצל גברים בוגרים כ-60% ואצל נשים בוגרות כ-55%^[1].
• בקטע המצויר בסרט נראים מסרים חשמליים מועברים ישירות במרווח הסינפטי. ידוע כי התמסורת העצבית מועברים בצורה כימית בעזרת מוליכים עצביים או בצורה חשמלית דרך סינפסות חשמליות.
• נטען בסרט כי בגוף האנושי מיוצרות 20 חומצות אמינו. ידוע כי הגוף מסוגל לסנתז רק 12 חומצות אמינו, ושאר ה-8 הן חומצות אמינו חיוניות שיש לקבלן מהמזון.

ראו גם

• מדע-כזב

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של בליפ (באנגלית)
• "בליפ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "בליפ", באתר נטפליקס
• "בליפ", באתר AllMovie (באנגלית)
• "בליפ", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "בליפ", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "בליפ", באתר Metacritic (באנגלית)
• "בליפ", באתר אידיבי
• "בליפ", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מכניקת הקוונטים, תודעה ומיסטיקה - דייוויד אלברט, פיזיקאי ופילוסוף שהופיע בסרט כמומחה למכניקת הקוונטים, התנער ממנו לאחר שיצא לאקרנים בטענה שהצילומים איתו נערכו בצורה מניפולטיבית. בריאיון למפיקים, הוא מסביר את עמדתו לפיה הקישור בין הנושאים הללו מקורו בטעות (סרטון קצר מתורגם לעברית)