חנוכת בית דוד וולפסון, 15 באפריל1930בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, שנות השלושיםקירות הבניין מכוסי צמחייה
בד בבד עם הקמת האוניברסיטה העברית, הורגש הצורך הממשי בספרייה אקדמית שתשמש את האוניברסיטה, וכך הוחלט להכניס את בית הספרים הלאומי תחת כנפיה. הספרייה, ששכנה עד אותה עת ב"בית נאמן" שברחוב החבשים לא יכלה לשמש את האוניברסיטה כראוי, ואף לפני כן, התקשתה להתנהל בבניין מצומצם זה. הפתרון לכל הבעיות הללו היה בניית בניין חדש לספרייה בהר הצופים, ואכן, בניין זה היה השני (לאחר בניין הפקולטה לכימיה ולמיקרובילוגיה) שהוחל בבנייתו בקמפוס.
הבנייה מומנה על ידי קרן מיוחדת שהוקמה לאחר שבצוואתו ציווה דוד וולפסון להקדיש את מירב כספו לצורך "מטרות ציוניות בארץ ישראל... מה שישמש את האומה כולה".[1] בינואר 1922, בהמלצתו של היינריך לווה, החליט ועד הנאמנים של הקרן להשתמש בכסף לבניין הספרייה.[2]נחום סוקולוב ולווה הכריזו בחגיגיות על תוכנית הבנייה מעל במת הקונגרס הציוני הי"ג, והדגישו שזה יהיה הבניין היהודי-חילוני המונומנטלי הראשון בירושלים.[3]
עם המעבר לקמפוס האוניברסיטה המרוחק, התמעטו מבקרי הספרייה שלא מבין שורות האוניברסיטה, והיא איבדה רבות מצביונה העממי, ונעשתה יותר לספרייה אקדמית. החוסר הושלם כשבאי כוח הספרייה סייעו בידי לשכת בני ברית בהקמת ספרייה עירונית בתוככי ירושלים, תוך שימוש בספרים הכפולים של הספרייה הלאומית (דבר שהותנה בחוזה עוד כשעברה הספרייה מידי ארגון בני ברית לידי ההנהלה הציונית כחמש עשרה שנה קודם לכן).[6]
למרות השיפור המשמעותי על פני המבנה הקודם, גם בניין רחב ידיים זה לא עמד בקצב התרבות הספרים בספרייה, ובשנת 1940 נוספו לו שלושה חדרים, שגם הם לא הספיקו לצורכי האחסון המרובים.[7] בחדר שמתחת לכיפה הציב מאגנס את משרדו.[8] אולם הקריאה המרכזי של הספרייה שימש גם כאולם כנסים של האוניברסיטה, ובו נשא מאגנס את נאומו השנתי עם פתיחת הלימודים.[8]
במהלך מלחמת העצמאות נותק הקשר בין העיר היהודית לבין הר הצופים, ואם כי קמפוס האוניברסיטה נותרה בתור מובלעת יהודית מעבר לקו העירוני במהלך המלחמה ועד למלחמת ששת הימים, לא הייתה אפשרות ריאלית להמשיך את תפקודה של הספרייה במקום, והיא התפרסה במספר מבנים בירושלים המערבית, שבראשם מתחם קולג' טרה סנטה, אך חלק מאוספי הספרייה נותרו בבית וולפסון.[8] הבניין נותר נטוש בהר הצופים, ובמשרדו של מאגנס הוקמה עמדת שמירה שכונתה בשמו.[9]
בית דוד וולפסוןבית וולפסון - אולם קריאה בקומה עליונה בספריית משפטים
לחצו כדי להקטין חזרה
לחצו להגדלה
עם איחוד ירושלים, החלו עבודות בנייה בקמפוס הר הצופים, כשחלק מהבניינים הישנים נהרסו וחלקם שומרו. איכות הבנייה הטובה ומספר החדרים הרב הכריעו את הכף לטובת שימור של בית וולפסון.[8]
הבניין עוצב בידי האדריכלים גדס, מירס וצ'ייקין, וריהוטו עוצב בידי לוטה כהן. במשרדו של מנהל הספרייה ניצבו רהיטים שהובאו מביתו של וולפסון,[4] וכן שטיחים מעזבונו, ובכללם חתונה אלגורית.[10]
הבניין הצטיין באדריכלות אקלקטית שאימצה מהסגנון המקומי את הכיפה בראש המבנה, נסיגות ובליטות במתאר הבניין וסוגים רבים של עיבוד אבן[11]
לקריאה נוספת
חנכת בית דוד וולפסון של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים, 1930
בית דוד וולפסון של בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי, ירושלים, 1930
הוגו ברגמן, בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בשנות תר"ף-תרצ"ה, ירושלים, תרצ"ה, עמ' כה-כח
דב שידורסקי, גווילים נשרפים ואותיות פורחות, ירושלים, 2008, עמ' 50–51
דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, ירושלים 1989, עמ' 104–105
יהושע בן אריה, ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט, ירושלים, 2011, עמ' 1725
אסף זלצר ויאיר פז, "נשארו בהר: מבני הקמפוס ההיסטורי מתקופת המנדט בהר הצופים", בתוך: חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים - התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי, ירושלים, 2009, עמ' 478–480
צבי ברס, מאה שנים של ספרים, ירושלים, 1992, עמ' עח; פ-צא (הספר בקטלוג ULI)
ערך מורחב – הספרייה הלאומית
.jpg)
