בטי וייט

בטי מריון וייט (באנגלית: Betty Marion White;‏ 17 בינואר 1922 – 31 בדצמבר 2021) הייתה שחקנית, קומיקאית, זמרת ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת שבעה פרסי אמי, עם קריירה שהשתרעה על פני יותר משמונה עשורים. הייתה ידועה בעיקר בזכות גילום דמותה של רוז ניילנד בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב".

בטי וייט
Betty White

בטי וייט, 2010
לידה	17 בינואר 1922 אוק פארק (אנ'), אילינוי
פטירה	31 בדצמבר 2021 (בגיל 99) לוס אנג'לס, קליפורניה
שם לידה	Betty Marion White
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות	1939–2021 (כ־82 שנים)
מקום לימודים	תיכון בוורלי הילס
בן או בת זוג	Lane Allan (8 בנובמבר 1947–17 ביולי 1949) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	7 פרסי אמי 2 פרסי גילדת שחקני המסך פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים
פרופיל ב-IMDb
חתימה

ראשית חייה

נולדה באואק פארק שבאילינוי. לדבריה שמה במרשם האוכלוסין הוא "בטי", ולא מדובר בקיצור של "אליזבת". בתם היחידה של כריסטין טס, עקרת בית, והוראס לוגאן וייט, מנהל בחברת תאורה. סבה מצד האב היה דני ומצד האם היא הייתה יוונייה. משפחתה עברה בין מקומות יישוב בארצות הברית במהלך השפל הגדול, והתיישבה לבסוף בלוס אנג'לס. וייט למדה בתיכון בוורלי הילס בקליפורניה^[1].

קריירה

וייט בתוכנית "המופע של בטי וייט", 1954

וייט ערכה את הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה ב-1949, כשהחלה להופיע לצדו של אל ג'ארביס בתוכניתו היומית "הוליווד בטלוויזיה", ששודרה בשידור חי. לאחר עזיבתו של ג'ארביס ב-1952, היא הפכה למארחת של התוכנית. ב-1953 החלה להופיע בתפקיד הראשי בסדרה הקומית "החיים עם אליזבת", שהתבססה על מערכון ששודר בתוכניתה "הוליווד בטלוויזיה". וייט אף הייתה שותפה להפקתה וליצירתה של הסדרה, שבזכותה זכתה לראשונה בפרס אמי. הסדרה שודרה במשך שתי עונות, והפכה את וייט לאחת הנשים הבודדות בתעשיית הטלוויזיה של אותה תקופה שנהנו משליטה יצירתית הן על מה שמתרחש מלפני המצלמה והן על מה שמתרחש מאחוריה. ב-1954 היא הפיקה והנחתה תוכנית אירוח יומית בשם "המופע של בטי וייט", ששודרה ברשת NBC. בשנים 1958–1957 היא השתתפה בסדרה הקומית "פגישה עם המלאכים", בתפקיד ויקי אנג'ל. באותה תקופה הרבתה וייט להופיע גם בפרסומות ששודרו בטלוויזיה.

תפקידה המשמעותי הראשון בקולנוע היה ב-1962, בסרט "Advise & Consent", בו גילמה את דמותה של הסנאטורית מקנזס אליזבת' איימס אדמס.

בשנות ה-50 ובשנות ה-60 הרבתה וייט להופיע במערכונים של תוכניות אירוח ליליות ולהתארח בשעשועוני טלוויזיה. בין השנים 1975–1961 היא התארחה פעמים רבות בשעשועון המצליח "Password" ("סיסמה"), וב-1963 התחתנה עם מנחה השעשועון, אלן לאדן. ב-1983 הנחתה בעצמה את השעשועון של רשת NBC "רק גברים!", והפכה לאישה הראשונה שזכתה בפרס אמי על הנחיית שעשועון טלוויזיה. בשל עבודתה הרבה בתחום היא זכתה לכינוי "הגברת הראשונה של שעשועוני הטלוויזיה".

וייט בטקס פרסי האמי, 1988

ב-1973 הופיעה בתפקיד אורח בסדרה הקומית המצליחה "המופע של מרי טיילר מור". התגובות החיוביות להן זכתה הופעתה גרמו למפיקי הסדרה לצרף אותה לצוות הסדרה, והדמות של סו אן ניבנס הפכה לדמות קבועה. על הופעתה בסדרה זו זכתה בשני פרסי אמי רצופים. לאחר שהסדרה הסתיימה, וייט קיבלה מרשת CBS סדרה קומית משלה בשם "המופע של בטי וייט". הסדרה לא זכתה להצלחה ובוטלה כעבור עונה אחת בלבד. בשנים שלאחר מכן הופיעה וייט בתפקידי משנה במספר סרטי טלוויזיה ומיני סדרות.

בשנים 1985–1983 השתתפה וייט בסדרה הקומית של רשת NBC "משפחתה של אמא". לאחר שהסדרה בוטלה על ידי NBC ועברה להיות משודרת בסינדיקציה, וייט פרשה ממנה. ב-1985 היא נבחרה לגלם את דמותה של רוז ניילנד, אחת הדמויות הראשיות בסדרה הקומית "בנות הזהב", ששודרה אף היא ב-NBC^[2]. הסדרה, במרכזה עמדו ארבע נשים בגיל הזהב, שודרה במשך שבע עונות וזכתה להצלחה רבה. שש העונות הראשונות שלה דורגו בעשירייה הראשונה במדד הרייטינג השנתי של נילסן. רוז ניילנד הפכה לדמות המזוהה ביותר עם וייט, והיא זיכתה אותה בשבע מועמדויות רצופות לפרס אמי, עבור כל אחת משבע עונות הסדרה, ובזכייה אחת ב-1986. לאחר שהסדרה הסתיימה ב-1992, וייט וחלק מחברותיה ל"בנות הזהב" המשיכו להופיע בסדרת הבת "ארמון הזהב"^[3], שלא הצליחה לשחזר את הצלחתה של סדרת האם וירדה אחרי עונה אחת. בשנים שלאחר מכן חזרה וייט לגלם את דמותה של רוז ניילנד בהופעות אורח בשתי סדרות אחרות של NBC, "קן ריק" ו"אחיות".

בהמשך שנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הופיעה וייט בהופעות אורח רבות בסדרות טלוויזיה מוכרות ומצליחות, דוגמת "אלי מקביל", "מופע שנות ה-70", "משפחת סימפסון", "קוראים לי ארל" ועוד. בשנים 2008–2005 הופיעה במספר פרקים בסדרה "בוסטון ליגל", בתפקיד קת'רין פייפר, אותו גילמה לראשונה בהופעת אורח בסדרה "הפרקליטים" ב-2004. בשנת 2006 הצטרפה לצוות אופרת הסבון הפופולרית "היפים והאמיצים", וגילמה בה את התפקיד של אן דאגלס, עד לעזיבתה את הסדרה בשנת 2009.

על הופעות האורח שלה זכתה וייט בחמש מועמדויות נוספות לפרס אמי, מתוכן זכתה בפרס פעם אחת ב-1996.

במקביל להופעות האורח בטלוויזיה, הופיעה וייט במספר תפקידי משנה בסרטי קולנוע. בין היתר, הופיעה בסרט "האגם השקט" (1999), ולצדם של סטיב מרטין וקווין לטיפה בסרט "מפרקים את הבית" (2003). ב-2009 הופיעה בתפקיד סבתא אנני בסרט "ההצעה", לצדם של סנדרה בולוק וראיין ריינולדס.

בעקבות עצומה באינטרנט, שקראה לאפשר לוייט להנחות את התוכנית "סאטרדיי נייט לייב", ושעליה חתמו כחצי מיליון אנשים, הוזמנה וייט במאי 2010 להנחות את התוכנית. על הנחיית אורח זו זכתה בפרס אמי השביעי שלה.

מיוני 2010 ועד 2015 הופיעה וייט בקומדיית המצבים "שוות בקליבלנד". על תפקידה בסדרה זכתה פעמיים בפרס גילדת שחקני המסך, בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית.

בשנת 2019 דיבבה את ביוטי ווייט בסרט "צעצוע של סיפור 4" ובסדרה "מזלגוני שואל שאלה".

חייה האישיים

וייט עם בעלה השלישי, אלן לאדן, בשנת 1968

וייט נולדה באילינוי, להוראס ל. וייט, סוכן מכירות ומהנדס אלקטרוניקה, ולאשתו טס. היא גדלה בלוס אנג'לס, קליפורניה, וב-1939 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון של בוורלי הילס.

ב-1945 וייט נישאה לדיק בארקר, טייס בחיל האוויר האמריקאי. נישואיהם החזיקו מעמד זמן קצר בלבד. ב-1947 היא התחתנה עם ליין אלן, סוכן שחקנים הוליוודי. גם נישואיה אלה הסתיימו בגירושים כעבור שנתיים בלבד. ב-14 ביוני 1963 היא נישאה בשלישית, למנחה הטלוויזיה אלן לאדן, אותו פגשה כשהתארחה בשעשועון "Password" בהנחייתו. נישואיהם נמשכו עד למותו של לאדן ממחלת הסרטן ב-1981. לאחר מותו לא נישאה שוב. לוייט לא נולדו ילדים.

וייט הייתה טבעונית^[4] ואקטיביסטית למען זכויות בעלי חיים, והייתה חברה פעילה במספר ארגונים למען בעלי חיים, ביניהם מועצת גן החיות של לוס אנג'לס, קרן מוריס למען חיות ו"שחקנים ואחרים למען חיות". ב-1983 פרסמה את הספר "אהבת החיות של בטי וייט: כיצד החיות דואגות לנו". ב-1997 סירבה לתפקיד שהוצע לה בסרט "הכי טוב שיש", מאחר שהתנגדה לדרך שבה התייחסו לכלב בסרט. ב-1987 העניק לה ארגון הוטרינרים האמריקאי את פרס הארגון על פעילותה למען החיות. עיריית לוס אנג'לס העניקה לה בטקס חגיגי אות הוקרה מיוחד ב-2006 בגין פעילותה הפילנתרופית למען חיות. ב-2008 תרמה וייט 100,000 דולר לגן החיות של לוס אנג'לס.

לקראת סוף שנת 2016 נפטרה השחקנית קארי פישר. באותה שנה נפטרו מספר רב של שחקנים, אמנים ומוזיקאים מוכרים, מה שהוביל אדם בשם דמיטריוס הריטיקוס לפתוח קמפיין מימון המונים^[5] שמטרתו לגייס כספים על מנת "להציל את בטי וייט מ-2016". עורך הקמפיין ביקש סכום של עשרת אלפים דולר אמריקאי שמטרתם לשלם להריטיקוס על מנת לשמור על וייט. הקמפיין הפך ויראלי^[6].

וייט נפטרה ב-31 בדצמבר 2021 כתוצאה משבץ, מעט לפני יום הולדתה ה-100^[7].

פרסים - מועמדויות וזכיות

וייט זכתה בפרס אמי שבע פעמים, והייתה מועמדת לפרס 12 פעמים נוספות. כמו כן זכתה שלוש פעמים בפרס הקומדיה האמריקאית, כולל פרס על מפעל חיים שהוענק לה ב-1990. ב-1995 נבחרה על ידי חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעי הטלוויזיה להיכל התהילה של הטלוויזיה האמריקאית. ב-1988 קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, לצד הכוכב שקיבל בעלה המנוח אלן לאדן. ב-2009 קיבלה פרס על מפעל חיים מאיגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקאיים. ב-2010 קיבלה את פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים, וכן נבחרה לאשת הבידור של השנה על ידי סוכנות הידיעות AP.

פרס אמי

שנה	תוצאה	פרס	סרט
1953	זכייה	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"החיים עם אליזבת"
1975	זכייה	שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית	"המופע של מרי טיילר מור"
1976	זכייה	שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית	"המופע של מרי טיילר מור"
1977	מועמדות	שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית	"המופע של מרי טיילר מור"
1983	זכייה	מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר	"רק גברים!"
1984	מועמדות	מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר	"רק גברים!"
1986	זכייה	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"בנות הזהב"
1987	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"בנות הזהב"
1988	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"בנות הזהב"
1989	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"בנות הזהב"
1990	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"בנות הזהב"
1991	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"בנות הזהב"
1992	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"בנות הזהב"
1996	זכייה	הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית	"המופע של ג'ון לרוקט"
1997	מועמדות	הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית	"סוף סוף סוזן"
2003	מועמדות	הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית	"כן, מותק"
2004	מועמדות	הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה דרמטית	"הפרקליטים"
2009	מועמדות	הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית	"קוראים לי ארל"
2010	זכייה	הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית	"סאטרדיי נייט לייב"

פרס גלובוס הזהב

שנה	תוצאה	פרס	סרט
1986	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית	"בנות הזהב"
1987	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית	"בנות הזהב"
1988	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית	"בנות הזהב"
1989	מועמדות	השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית	"בנות הזהב"

פרס גילדת שחקני המסך

שנה	תוצאה	פרס	סרט
2009	זכייה	פרס על מפעל חיים[8]
2010	זכייה	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"Hot in Cleveland"
2011	זכייה	השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית	"Hot in Cleveland"

פרס הקומדיה האמריקאית

שנה	תוצאה	פרס	סרט
1987	זכייה	השחקנית הראשית המצחיקה ביותר בסדרת טלוויזיה	"בנות הזהב"
1990	זכייה	פרס על מפעל חיים
2000	זכייה	הופעת האורח המצחיקה ביותר של שחקנית בסדרת טלוויזיה	"אלי מקביל"

פילמוגרפיה נבחרת

וייט ואד אסנר בפרק בתוכנית "המופע של מרי טיילר מור", שנת 1976

וייט עם ג'ורג'יה אנגל, שחקניות התוכנית "המופע של בטי וייט", שנת 1977

קולנוע

• Time to Kill ‏(1945)
• הסנאט ימליץ ויאשר (1962)
• סוף שבוע במדינה (1996) - סרט טלוויזיה
• גשם חזק (1998)
• דני שובבני 2 (1998)
• האגם השקט (1999)
• זה הסיפור שלנו (1999)
• לחישות: סיפורו של פיל (2000) - דיבוב
• מפרקים את הבית (2003)
• פוניו (2008, דיבוב)
• ההצעה (2009)
• רק לא את (2010)
• ולנטיין האבוד (2010) - סרט טלוויזיה
• צעצוע של סיפור 4 (2019, דיבוב)

טלוויזיה

• הוליווד בטלוויזיה (1949–1953)
• החיים עם אליזבת (1953–1955)
• המופע של בטי וייט (1958, 1954)
• פגישה עם המלאכים (1957–1958)
• המופע של מרי טיילר מור (1973-1977)
• המופע של בטי וייט (1977–1978)
• רק גברים! (1983, שעשועון)
• משפחתה של אמא (1983–1985)
• בנות הזהב (1985-1992)
• ארמון הזהב (1992–1993)
• אולי הפעם (1995–1996)
• חג מולד גנוב (2003) - סרט טלוויזיה
• פראיים לגמרי (2005-2004)
• שוות בקליבלנד (2010-2015)
• Crowded‏ (2016)
• רעבה לאהבה (2017)

תפקידי אורח בולטים

• תהילה (פרק אחד, 1982)
• ספינת האהבה (5 פרקים, 1980-1985)
• מי הבוס? (2 פרקים, 1985)
• סוף סוף סוזן (פרק אחד, 1996)
• אלי מקביל (פרק אחד, 1999)
• משפחת סימפסון (2 פרקים, 2000 ו-2007)
• מופע שנות ה-70 (4 פרקים, 2002-2003)
• הפרקליטים (3 פרקים, 2004)
• מלקולם באמצע (פרק אחד, 2004)
• בוסטון ליגל (16 פרקים, 2005-2008)
• איש משפחה (פרק אחד, 2006)
• היפים והאמיצים (21 פרקים, 2006-2009)
• בטי המכוערת (פרק אחד, 2007)
• קוראים לי ארל (פרק אחד, 2009)
• רוק 30 (פרק אחד, 2009)
• סאטרדיי נייט לייב (פרק אחד, 2010)
• קומיוניטי (פרק אחד, 2010)
• מזלגוני שואל שאלה (דיבוב, 2019)

לקריאה נוספת

• Betty White (1987), Betty White in Person, NY Doubleday (אוטוביוגרפיה)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בטי וייט

• בטי וייט, ברשת החברתית פייסבוק
• בטי וייט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בטי וייט, ברשת החברתית אינסטגרם
• בטי וייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• בטי וייט, באתר AllMovie (באנגלית)
• בטי וייט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• בטי וייט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• בטי וייט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• בטי וייט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אילת יגיל, הזהב הלבן, באתר ynet, 23 בינואר 2010
• צ'אק בארני, תור הזהב: הקאמבק של בטי ווייט, nrg,‏ 10 במאי 2010
• חגית גינזבורג‏, בטי ווייט בת 90: חוגגת את אחד הקאמבקים המפוארים בהוליווד, באתר וואלה, 16 בינואר 2012
• ציפי שמילוביץ', לוס אנג'לס, בטי ווייט לוהטת גם בגיל 90, באתר Xnet‏, 27 במרץ 2012
• הוליווד מתאבלת על בטי ווייט: "היית שובבה, נועזת וחכמה. אוצר לאומי", באתר ynet, 31 בדצמבר 2021
• נטע הלפרין, יש לנו מעט מדי מודלים כמו בטי ווייט, שלא החביאה את זקנתה, באתר הארץ, 7 בינואר 2022

הערות שוליים

1. פגישת מחזור בבוורלי הילס, חדשות, 16 ביוני 1993
2. כבלים, הארץ, 17 בספטמבר 1992
3. מגי תדבר בדצמבר!, הארץ, 16 בספטמבר 1992
4. Dept. of Eating: Why Vegan? בעיתון הבוסטון גלוב
5. הקמפיין להגנה על בטי וייט מ-2016
6. Christina Zdanowicz, Betty White must be protected from 2016. So this man started a campaign, December 28'th, 2016, CNN
7. בטי ווייט, כוכבת "בנות הזהב", הלכה לעולמה בגיל 99, באתר ישראל היום, 31 בדצמבר 2021
8. נועה רובין, בטי ווייט תקבל פרס מפעל חיים, באתר nrg‏, 16 בספטמבר 2009