בהר נגוס יסחק

בהר נגוס יסחק (נפטר ב-1578) היה מושל ממלכת בהר מדיר שבאימפריה האתיופית מאמצע המאה ה-16 ועד מותו. תמיכתו בקיסר אתיופיה במהלך הפלישה של אחמד גראן, כאשר מספר רב של אריסטוקרטים העבירו את תמיכתם לאחמד גראן, הייתה מכרעת למניעת כיבוש האימפריה האתיופית.

חייו

יסחק מוזכר לראשונה עם הגעת הצי הפורטוגזי למאסאווה בשנת 1541. כאשר כריסטובאו דה גאמה^[1] נכנס עם 400 רובאיו לשטחו.^[2] בהר נגוס יסחק סיפק להם מידע על הארץ, מחנות וכ-500 חיילים. ב-1543 יסחק השתתף לצד גלאוודיוס בקרב ווינה דגה שבמהלכו אחמאד גראן נהרג וצבאו התפזר סופית.

בשנת 1557 החלה מלחמת טורקיה-אתיופיה כאשר הגנרל העות'מאני אזדאמיר פאשה עבר מבסיסו שבג'דה וכבש את מאסוואה, ארקיקו ודברואה בירת המחוז, וכונן את מחוז חבש העות'מאני, יסחק הוביל את האיכרים כנגד הפולשים, הביסם ושחרר את בירתו.^[3]

לאחר מותו של גלאוודיוס ב-1559, עלה לכס הקיסרות אחיו מינאס. יסחק לא היה ביחסים טובים עם הקיסר מינאס וב-1560 מרד נגדו. בהתחלה המרד הצליח ויסחק כבש את אזור תיגראי, אך לבסוף הצליחו כוחות הקיסר לגרש את צבאו של יסחק מטיגראי. יסחק פנה אל העות'מאנים והבטיח לתת להם את הערים דאברווה, מאסאווה, ארקיקו וכל השטח שבין הערים האלו בתמורה לעזרה צבאית. העות'מאנים הסכימו ויסחק החל לנוע דרומה אל עבר תיגראי ואל יתר המחוזות הצפוניים האחרים של אתיופיה, כוחותיהם של שני הצדדים נלחמו שוב ב-1562, אך ללא הכרעה.

בנו ויורשו של מינאס, סרצה דנגל שהומלך לקיסר אתיופיה ב-1563, היה ביחסים טובים עם יסחק, אך לאחר מספר שנים יסחק מרד שוב בעזרת העות'מאנים וסולטן הרר מוחמד מנסור הרביעי. הכוחות תקפו את הצבא האתיופי ב-1578, אך למרות איחוד כוחותיהם, הפסידו המלכים לכוחות הקיסר האתיופי ויסחק נהרג בקרב.^[4]

פאנקהסט מסכים עם ג'יימס ברוס שמעמדו של הבהר נגוס: "התדרדר בגלל הבגידה של יסחק. ובתקופה שלאחריו השליט שמעבר לנהר הטקזה לא הורשה להישתמש בסנדאק (דגל), ובנאגארית (תופי הכרזת מלחמה), ולא השתתף בפגישות אלא אם הוזמן לכך במיוחד על ידי הקיסר". זה כשלעצמו יכול להתפרש שבעצם הממלכה היא כבר לא חלק מהקיסרות האתיופית.^[5]

הערות שוליים

1. בנו של מגלה הארצות הנודע ואסקו דה גאמה
2. , על מנת לסייע לגלאוודיוס במלחמתו נגד אחמד גראן
3. ,As described by Miguel de Castanhoso in his account of the Portuguese expedition (translated in R.S. Whiteway, The Portuguese Expedition to Abyssinia [London: The Hakluyt Society, 1902]).
4. Pankhurst, p. 327f.
5. Pankhurst, p. 328.