בדיקה שמטרתה לבחון את יכולת השמיעה. הבדיקה נעשית בדרך כלל על ידי אודיולוגים. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בדיקת שמיעה היא בדיקה רפואית שגרתית שמטרתה לבחון את יכולת השמיעה. הבדיקה נעשית בדרך כלל על ידי אודיולוגים. ישנם סוגים רבים של בדיקות שמיעה, והן משתנות בהתאם לגיל הנבדק ולבעיה אותה מנסים לאבחן[1].
ערך מחפש מקורות
בדיקת שמיעה
בדיקת השמיעה כוללת שני סוגים עיקריים של בדיקות: בדיקות שמיעה סובייקטיביות התנהגותיות שדורשות שיתוף פעולה מצד הנבדק ובדיקות שמיעה אובייקטיביות שאינן תלויות בתגובת המטופל.
בדיקות סובייקטיביות:
בדיקת אודיומטריה - הסוג הנפוץ ביותר של בדיקת שמיעה. המטופל מקשיב לצלילים טהורים (גלי סינוס בלחץ האוויר) בתדרים שונים. מטרת הבדיקה לבדוק את יכולתו של המטופל לשמוע את ה"צלילים רכים" ביותר שניתן לשמוע מתועדים. המטופל יושב בחדר אטום לרעש במהלך הבדיקה, על מנת להבטיח תוצאות בדיקה מדויקות[דרוש מקור].
בדיקת הולכת עצם - במהלך הבדיקה ממקמים מרטטת זעירה מאחורי אוזנו של הנבדק, השולח צליל דרך הגולגולת אל האוזן הפנימית. בדרך זו, ניתן לבדוק את תפקוד האוזן הפנימית, תוך עקיפת האוזן התיכונה.
מבחן זיהוי דיבור - הנבדק נדרש לחזור על מילים המושמעות על רקע רעש בעוצמה נורמלית. מידת ההצלחה של הנבדק מלמדת עד כמה הצליל ברור לו.
שמיעה במבחן רעש - בדומה למבחן זיהוי הדיבור, הבדיקה נעשית בכך שהנבדק חוזר על המילים שהוא שומע. בדיקה שכזו מתקיימת במקום שקט, כיוון שבדיקה מסוג זה במקום רועש לא תניב פרי.
בדיקת רפלקס אקוסטי - הבדיקה נועדה כדי למצוא היכן ממוקמת בעיית השמיעה. לאוזן התיכונה יש שריר שזז כאשר נשמע קול חזק. מדידת צלילים חזקים לפני שהשריר מספיק לנוע יכולה לתת מידע על הבעיה שבה השמיעה באוזן[דרוש מקור].
בדיקת עכבה אקוסטית - בדיקה זו מודדת כמה חמצן נמצא בתוך תעלת האוזן. באפשרות הבדיקה לדעת האם ישנו חור בעור התוף.
בדיקת BERA (Auditory Brainstem Response) - בדיקה נוירולוגית הבודקת את תגובת גזע המוח לגירוי קולי באמצעות אלקטרודה. הבדיקה נועדה לשם בדיקת יכולת השמיעה של הנבדק[דרוש מקור].
בדיקת הדים קוכליאריים - בדיקה זו משמשת בדרך כלל כבדיקת סקר אצל ילודים, והיא נעשית על ידי החדרת מתמר לתעלת האוזן, שידור קול וקליטת ההחזר שלו. על ידי בדיקת ההדים הקוכליאריים ניתן לקבוע האם הקול שנשלח מגיע אל האוזן הפנימית.
