אשה לא נשואה

אשה לא נשואה
An Unmarried Woman
	כרזת הסרט
בימוי	פול מזורסקי
הופק בידי	פול מזורסקי
תסריט	פול מזורסקי
עריכה	סטיוארט פפה
שחקנים ראשיים	ג'יל קלייבורג; אלן בייטס; מייקל מרפי
מוזיקה	ביל קונטי
צילום	ארתור אורניץ
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פוקס המאה ה-20
חברה מפיצה	פוקס המאה ה-20
הקרנת בכורה	5 במרץ 1978
משך הקרנה	130 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה קומית, סרט דרמה
תקציב	$2,515,000
הכנסות	$24,000,000
הכנסות באתר מוג'ו	unmarriedwoman
פרסים	מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
	דף הסרט ב־IMDb

אשה לא נשואה (באנגלית: An Unmarried Woman) הוא סרט דרמה אמריקאי מ-1978. הסרט בוים ונכתב על ידי פול מזורסקי, ומככבת בו ג'יל קלייבורג. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ופרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר, וקלייבורג הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה הראשי בו.

עובדות מהירות בימוי, הופק בידי ...

סגירה

החיים המאושרים של אריקה בנטון (ג'יל קלייבורג), עקרת בית עשירה ממנהטן, משתנים במהרה כאשר בעלה הברוקר מרטין (מייקל מרפי) עוזב אותה במפתיע לאחר 16 שנות נישואין לטובת אשה צעירה יותר. אריקה נאלצת להתחיל להתמודד עם חייה כרווקה, כשהיא מפגינה בלבול, עצבות וזעם. במהלך המסע הזה היא מחזקת קשרים עם חבריה, ומוצאת את עצמה שמחה ומשוחררת בחיי העצמאות החדשים שלה. סיפורה מצטלב עם השחרור המיני הכללי שעבר על החברה מאז שנות ה-70. בסופו של דבר, אריקה מוצאת אהבה חדשה בדמותו של אמן בריטי מחוספס ורגיש בשם שאול (אלן בייטס).

ג'יל קלייבורג - אריקה
אלן בייטס - שאול
מייקל מרפי (אנ') - מרטין
קליף גורמן (אנ') - צ'ארלי
פטרישיה קווין - סו
קלי בישוף (אנ') - אליין
ליסה לוקאס (אנ') - פאטי
לינדה מילר (אנ') - ג'נט
אנדרו דאנקן - בוב
דניאל זלצר (אנ') - ד"ר ג'ייקובס
מתיו ארקין (אנ') - פיל
פנלופה רייזנהוף - טניה
נובלה נלסון (אנ') - ג'ין
ריימונד ג'יי. בארי (אנ') - אדוארד
איוון קארפ - הרב רואן

חוץ מהמועמדויות לפרסי האוסקר, הסרט היה גם מועמד לפרס גלובוס זהב בקטגוריות: הסרט הטוב ביותר-דרמה, הבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע, השחקנית הטובה ביותר-סרט דרמה, התסריט הטוב ביותר והפסקול הטוב ביותר. התסריט של מזורסקי זכה בפרסים מטעם איגודי מבקרי הקולנוע של ניו יורק ולוס אנג'לס. ג'יל קלייבורג זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן (יחד עם איזבל הופר), והסרט עצמו היה מועמד לפרס דקל הזהב.

הסרט אומץ על ידי תנועות פמיניסטיות והתקבל כסרט שהציג פרספקטיבה חדשה על היחסים בין גברים לנשים, על עצמאותן של נשים וזהותן^[1]. הופעתה של קלייבורג קצרה שבחים רבים וביססה אותה כשחקנית מובילה^[2].