ארמית חדשה

ארמית חדשה הוא כינוי כולל לניבים שונים של ארמית המדוברים בימינו אנו, בעיקר באזור הסהר הפורה, אך גם בקהילות שונות במדינות מערביות, בעיקר באירופה ובארצות הברית, וגם בישראל.

ארמית חדשה

מדינות	כורדיסטן כורדיסטן, ישראל ישראל
כתב	ארמית
משפחה	אפרו אסיאתית
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

נהוג לחלק את ניבי הארמית החדשה לארבע קבוצות עיקריות^[1]:

• ארמית מערבית חדשה - ניב זה, השריד היחיד של הארמית המערבית, מדובר בשלושה כפרים בסוריה, אשר הידוע ביניהם הוא מעלולה. לניב כמה אלפי דוברים, נוצרים ומוסלמים (זהו הניב הארמי היחיד שדוברים בו מוסלמים).
• ארמית חדשה מרכזית (או ארמית חדשה צפון-מערבית) - קבוצת ניבים זו, אשר העיקרי בה הוא ניב טורויו, מדוברת על ידי נוצרים המשתייכים לכנסייה הסורית היעקבית באזור טור עבדין בדרום-מזרח טורקיה. מספר הדוברים מוערך בכ-500,000.^{[דרוש מקור]} השם "טורויו" רווח רק בקהילה האקדמית. הדוברים עצמם מכנים את שפתם "סוראית" או "סוריויו", וליתר דיוק: "לְשָׁאנָא סוּרֲיֹויֹו" או "לִשַׁאנַא סורַיַּאיַא", כולם גלגולים של המלה "סורית".
• ארמית חדשה צפון-מזרחית - זוהי קבוצת ניבים המדוברת בעיקר בצפון עיראק, באזרבייג'ן האיראנית, ובמידה מועטה יותר בדרום מזרח טורקיה. רוב הדוברים הם נוצרים המכנים את שפתם "סורֶת" (מ"סורית"), אך ישנם גם יהודים (למשל יהודי צפון מערב איראן, וכן יהודי כורדיסטן, כיום מרביתם בישראל) שדוברים ניב מקבוצה זו, כדוגמת קבוצת נאש דידן. מספר הדוברים מוערך בכחצי מיליון. דוברים רבים עזבו את ארצותיהם המקוריות וחיים כיום במדינות המערב. דוברי השפה בישראל מכנים אותה לרוב "כורדית" או "כורדית יהודית", אך אין לבלבל בינה לבין השפה הכורדית המדוברת בפי הכורדים המוסלמים. הניב היהודי תועד בישראל החל משנות ה-50.^[2]
• מנדעית חדשה - ניב זה, הרובד המודרני של הלשון המנדעית מדובר על ידי המנדעים, אשר חיים באופן מסורתי בדרום עיראק ומחוז ח'וזיסטאן באיראן. רבים מהם עזבו את ארצות מוצאם וחיים כיום בארצות הברית. אי לכך, מרבית המנדעים אינם דוברים את שפתם ומספר דוברי המנדעית החדשה מוערך בכמה מאות לכל היותר.

על אף שהארמית היא שפה בעלת עומק היסטורי נרחב, התיעוד הכתוב של הארמית החדשה אינו רב, כיוון שניבים אלו נתפסו על פי רוב כניבים מדוברים ללא יוקרה של שפה כתובה (בדומה לניבי הערבית המדוברת). רק בעת החדשה החל תיעוד בלשני של ניבים אלו ונאספו סיפורים מפי דוברים. עם זאת, קיימים כמה כתבי יד של טקסטים דתיים בניבים אלו, כדוגמת מדרשים יהודים בני המאה ה-17 מן העיר נרווה בעיראק^[3].

יש המכנים את ניבי הארמית החדשה (ובפרט הארמית החדשה הצפון-מזרחית) "סורית חדשה", כאילו היו גלגול ישיר של השפה הסורית הקדומה, אך שם זה אינו מדויק מבחינה בלשנית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארמית חדשה בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Bruno Poizat, Manuel de Soureth: Initiation à l'araméen d'aujourd'hui, parlé et écrit, Geuthner, 2008
2. יוסף יואל ריבלין, שירת יהודי התרגום, מוסד ביאליק, 1959
3. יונה צבר, מדרשים בארמית יהודי כורדיסטאן, האקדמיה הלאומית למדעים, תשמ"ה