Loading AI tools
דיפלומט פורטוגזי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארישטידש דֶה סוזה מנדש (19 ביולי 1885 – 3 באפריל 1954) (שמו המלא: Aristides de Sousa Mendes do Amaral e Abranches - ארישטידש דה סוזה מנדש דו אמראל אי אבראנשש), היה דיפלומט פורטוגזי אשר הוכרז על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם בשל פועלו כקונסול ארצו בבורדו, צרפת, להצלת יהודים מרדיפות הנאצים, וזאת בניגוד להוראות ממשלתו.
 | |
| לידה |
19 ביולי 1885 ויזאו, פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 1954 (בגיל 68) ליסבון, פורטוגל |
| מדינה |
פורטוגל, ממלכת פורטוגל |
| מקצוע |
דיפלומט, עורך דין |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| מקום ההצלה | בורדו, צרפת |
| אופן ההצלה | הנפקת אשרות מעבר לפורטוגל |
| תאריך הכרה | 1966 |
| שנות הפעילות | אוגוסט 1938 – יוני-יולי 1940 |
| מספר היהודים שהציל | כ-10,000 (בנוסף לסיוע לעוד כ-20,000 פליטים אחרים)[1] |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ארישטידש דה סוזה מנדש |
| אתר רשמי | |
  | |
היענותו של סוזה מנדש למצוקת הפליטים נבעה לדבריו מקול מצפונו ומהמוסר הנוצרי שלו. הוא הצהיר כי "אני מעדיף להיות עם אלוהים נגד האדם, מאשר להיות עם האדם נגד אלוהים". הוא הפר במוצהר את הוראות ממשלתו כשהנפיק כ-30,000 אשרות[2] ליהודים ולנרדפים בני לאומים אחרים, ובכך סיכן ביודעין את הקריירה שלו ואת עתיד משפחתו, בהצילו אגב כך מספר רב של אנשים ממוות.
סוזה מנדש נולד בשנת 1885 למשפחה אריסטוקרטית, בעיר קאבאנאש דְה ויריאטו בפורטוגל. אביו היה שופט בבית המשפט העליון ואחיו התאום, סזאר, היה לימים שר החוץ בין השנים 1932–1933 בממשלתו של הרודן אנטוניו דה אוליביירה סלזר.
סוזה מנדש למד משפטים באוניברסיטת קוימברה וקיבל תואר שני במשפטים. ב-1910 נישא לאהובת נעוריו, אנז'לינה. זמן קצר אחר כך החל קריירה דיפלומטית. שירת במקומות הבאים: גיאנה הבריטית (1910), גליסיה, ספרד (1911), זנזיבר, קוריטיבה, ברזיל (1918), סן פרנסיסקו, ארצות הברית (1921), מרניאו ופורטו אלגרה, ברזיל (1924), וויגו, ספרד (1927). ב-1929 מונה לקונסול בג'נובה (איטליה), אך לא כיהן בתפקיד, מכיוון שנשלח לשרת כקונסול כללי באנטוורפן.
לאחר כמעט עשור של שרות מסור בבלגיה, סוזה מנדש הוצב באוגוסט 1938 כקונסול כללי בקונסוליה הפורטוגלית בעיר הנמל בורדו, צרפת, לשם עבר עם אשתו ו-14 ילדיהם[3].
במהלך מלחמת העולם השנייה פלש הצבא הנאצי לצרפת ולארצות השפלה במלחמת בזק ב-10 במאי 1940. אלפי פליטים נסו לבורדו, בתקווה להספיק לעבור את הגבול לספרד לפני הגעת הנאצים לשם.
בפורטוגל נקט אמנם הרודן סלזר מדיניות של נייטרליות, אך מאידך הורה לקונסוליות שלא להנפיק אשרות פורטוגליות ל"זרים שנתינותם אינה מוגדרת או שנויה במחלוקת, לחסרי נתינות וליהודים שגורשו מארצות מוצאם". אשרות הונפקו רק על ידי הממשל בליסבון, ורק לאחר בדיקה פרטנית של כל בקשה.
הפליטים היהודים בבורדו, ונציגם הרב חיים קרוגר, לחצו על סוזה מנדש להנפיק להם אשרות מעבר פורטוגליות. הוא ניסה לפעול על פי הנהלים ושלח מאות מברקים מוצפנים, כנדרש, של בקשות לאשרות לליסבון, אך לרוב לא נענה. לאחר היסוסים החליט סוזה מנדש ב-17 ביוני לפעול בניגוד להנחיות ממשלתו, ולהנפיק אשרות לכל דורש תוך שיתוף פעולה עם הדיפלומט הספרדי אדוארדו פרופר דה קאייחון. בעזרת הרב קרוגר החתים את דרכוניהם של אלפי פליטים באשרות מעבר פורטוגליות, בעבודה רצופה ללא הפסקה ב"פס יצור" של הנפקת אשרות. בשל עומס העבודה חתם לעיתים בשם "מנדש" בלבד. לחסרי הדרכונים מבין הפליטים נמסרו פיסות נייר שהוחתמו באשרות.
בין הפליטים שקיבלו אשרות אלו היו גם בני משפחת המלוכה מבית הבסבורג, בראשם אוטו פון הבסבורג, יורש העצר של הכתר האוסטרו-הונגרי. גם הפסנתרן נורברט ג'ינגולד והסופר הצרפתי שארל אולמון ניצלו בזכות האשרות שהנפיק סוזה מנדש.
ב-19 ביוני הופצצה בורדו, והפליטים המבוהלים נסו לעיר באיון הקרובה יותר אל הגבול הספרדי. סוזה מנדש הותיר את משפחתו בבורדו והמשיך עמם לקונסוליה הפורטוגלית בבאיון, שם המשיך בהנפקת האשרות.
ב-22 ביוני נשלחו אליו, לבורדו ולבאיון, מברקים מסלזר המורה לו להפסיק את הנפקת האשרות. אך הוא לא קיבלם, שכן המשיך בעקבות הפליטים אל אנדֶה (Hendaye), העיר הדרום-מערבית ביותר בצרפת, בגבול ספרד. שם המשיך בהנפקת האשרות ברחוב. הוא אף התלווה אל הפליטים בדרכם אל מעבר הגבול, על מנת לוודא כי האשרות יכובדו.
ב-23 ביוני שגריר פורטוגל בספרד הגיע אל מעבר הגבול ופגש את סוזה מנדש. הוא דיווח לממשלתו כי סוזה מנדש נוהג "כאדם מופרע". סוזה מנדש נשאר ברחובות אנדה על מנת להמשיך לעזור לפליטים עד 26 ביוני, אז נכנסו הגרמנים לבאיון. כשחזר לבורדו, מצא את מברקו של סלזר מ-24 ביוני בו נמסר לו כי משרתו נשללה ממנו וכי עליו לעזוב את צרפת. סוזה מנדש התעלם מכך. הגרמנים כבשו את בורדו ב-27 ביוני וסוזה מנדש המשיך לעזור לפליטים, ואף הנפיק דרכונים פורטוגלים כדי למנוע גירושם של פליטים למחנות ריכוז. בשל כך קיבל שוב פקודה מליסבון לעזוב, אך השתהה בצרפת עד ל-8 ביולי.
בינתיים מלאה פורטוגל פליטים שהביעו בפומבי את הכרת תודתם לשלטון הפורטוגלי. העיתונות העולמית הכתירה את סלזר בתוארי כבוד. סלזר כבר לא יכל לסגור את הסכר שפתח סוזה מנדש ולמנוע מפליטים להגיע לפורטוגל. אולם הוא לא סלח לסוזה מנדש על שהכריח אותו לפעול כך. סוזה מנדש הוכרז "בלתי כשיר מקצועית", הורחק ונודה. ניסיונותיו לערער או אף לזכות בשימוע עלו בתוהו. התערבותו של אחיו התאום, שר החוץ לשעבר, עלתה לאח בהשעיית משרתו לחמש שנים. כשהביע הרב קרוגר באוזניו את צערו על הסבל שנגרם לו בעקבות מעשיו, ענה לו סוזה מנדש: ”אם מיליוני יהודים יכולים לסבול בגלל קתולי אחד (היטלר), קתולי אחד יכול לסבול בגלל מיליוני יהודים.”
מנדש נקרא לליסבון לעמוד למשפט על הפרות הסדר שלו כביכול. בשימוע טרם המשפט רצה לטעון לעצמו כיוון שהיה עורך דין. לצורך משפטו הוקם בית דין משמעתי מיוחד. סוזה מנדש לא הורשה להגן על עצמו. בתצהיר שהגיש לשופטיו כתב בין השאר: "אכן הייתה זו מטרתי, להציל את כל אותם האנשים, אשר סבלם היה בל-יתואר. צו מצפוני... מעולם לא חדל להדריכני במילוי חובותיי, בידיעה מלאה של אחריותי."
מחוץ להפרות החוזרות ונשנות של כל הוראותיו של סָלָזָר, הייתה תלויה כנגדו גם התלונה המוזרה של השגרירות הבריטית בבורדו, שהאשימה את מֵנְדֶשׁ בדחיית הטיפול במבקשי אשרות בריטיים, שהיו זכאים לאשרות על פי הנחיית סָלָזָר. בית-הדין מצא אותו "בלתי-כשיר מקצועית" והמליץ להשעותו לשישה חודשים, אם כי הכיר בנסיבות מקלות לעבירותיו.
למרות החלטת בית הדין, משטרו של סלזר המשיך בנקמתו: למנכ"ל משרד החוץ סַמְפָּיוּ היה חשבון אישי עם אחיו, מהימים שכיהן כשר החוץ, ועליו הוטל לאשר את גזר הדין. הוא ביטל את הנסיבות המקלות, ובהתחשב בעובדה שהקונסול היה עוד גאה במעשיו המליץ להורידו בדרגה לצד ההשעייה.
התיק הועבר לעיונו ואישורו של הרודן. מנדש ביקש להזכיר את רגשותיו בתור אב לשנים-עשר ילדים, אך הבקשה הרגיזה את סלזר שהיה רווק ערירי והתגורר עם שתי אחיותיו, שהיו בתולות זקנות. לסלזר היו כנראה סיבות נוספות לנקום במנדש, הן בשל מעשיו הוא והן בשל מעשיו של אחיו. כשהוגש פסק-הדין לאישורו, הנחית את המהלומה האחרונה: בעוד סַמְפָּיוּ ניסה לפחות להציל את פרנסתו של מֵנְדֶשׁ לצד הורדתו בדרגה, הורה סָלָזָר כי בתום ההשעיה יפוטר מֵנְדֶשׁ ללא גמלאות. גם רישיונו כעורך-דין נפסל.
מֵנְדֶשׁ ההמום ערער על פסק דינו בנובמבר אך ערעורו נדחה. הוא עוד הרחיק לכת וחתם עם בניו על עצומה למען הדמוקרטיה בפורטוגל. בתגובה זומנו כולם לחקירה במשטרה. מעתה היו מוסדות החינוך חסומים בפני הבנים. המשפחה נקלעה לחרפת רעב.
תחת שלטונו הרודני של סלזר, לא יכול סוזה מנדש להתקבל לכל משרה שהיא, ואף לא לקבל פיצויי פיטורין או פנסיה. גם מילדיו נשללה כל אפשרות לעבוד. סוזה מנדש נאלץ למכור את אחוזת המשפחה בקאבאנאש דה ויריאטו, והמשפחה הגדולה רעבה ללחם. הם נעזרו בשירותי בית תמחוי שנוהל על ידי ארגון עזרה יהודי לפליטים בליסבון (היא"ס). המשטרה החשאית עקבה אחריו ואחר ילדיו. בריאותו ובריאות אשתו הידרדרו. אשתו, אנז'לינה לבית קואליו, שתמכה בזמנו בפעילותו, נפטרה בשנת 1948 בגיל 60. סוזה מנדש נפטר חסר כל בשנת 1954.
ארגון היא"ס עזר לילדיו להגר מפורטוגל לארצות הברית ולמדינות אחרות.
אשתו הראשונה, שהייתה מעורבת בסיוע לפליטים, הייתה מריה אנזלינה לבית קואליו (Maria Angelina Coelho de Sousa Mendes 1948-1888) ב-1949 התחתן סוזה מדגש שנשאר אלמן, עם אנדרה סיביאל.
סוזה מנדש לא זכה להכרה בחייו על פועלו. גם תקוותו כי ינוקה מאשמה על ידי ממשלתו לא התגשמה בימיו. עוד בימי חייו, בשנת 1952 כתב אחד מבניו, סבסטיאו מיגל דוארטה דה סוזה מנדש, ספר ראשון על פועלו. [4]
בשנת 1966 הוכר סוזה מנדש כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם, ועץ ניטע על שמו בשדרת חסידי אומות העולם.
ב-1987 בנו התשיעי, ג'ון פול אברנשש (2009-1932), שהתגורר בקליפורניה, הקים את הוועד הבינלאומי להנצחתו של ארישטידש דה סוזה מנדש.[4] ב-1987 העניק נשיא פורטוגל מריו סוארש לסוזה מנדש את אות "מסדר החירות" והתנצל פומבית בפני המשפחה על העוול שנגרם לו על ידי ממשלת סלזר. ב-1988 קיבל הפרלמנט של פורטוגל החלטה פה אחד על החזרתו הרשמית של סוזה מנדש, אחרי מותו, לסגל הדיפלומטי של פורטוגל. באותה שנה הוענקה לו גם אזרחות כבוד של מדינת ישראל. ב-1994 הקדיש נשיא פורטוגל סוארש לסוזה מנדש פסל בדמותו, שהוצב בבורדו.
ממשלת פורטוגל החליטה על הקמת מרכז לימוד וזיכרון על שמו ועל תשלום פיצויים למשפחתו. ב-1998 הנפיק השירות הבולאי בישראל, בשיתוף יד ושם, בול ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, הנושא את דיוקנותיהם של חמישה דיפלומטים חסידי אומות העולם, ביניהם ארישטידש דה סוזה מנדש. ב-2004 יצא לאור בהוצאת יד ושם ספר הקומיקס של ג'וזה רוי: "אריסטידס דה סוזה מנדס – גיבור בתקופת השואה". הספר תורגם לעברית בידי שבח דוד, ומיועד לבני נוער.
ב-11 במאי 2005 ערך אונסק"ו מחווה לזכרו של סוזה מנדש - רסיטל של זמר האופרה הפורטוגזי ז'ורז'ה שָמינֶה. הסופר הצרפתי ז'אן לקוטיר שיבח את הרסיטל: "בחמישים שנותי כמאזין בכל קצווי עולם מעודי לא האזנתי להופעה מדהימה כזו. איזו מחווה מופלאה לאדם דגול זה!".
ב-2007–2008 הוצגה במשכן הכנסת תערוכה אודות חייו ופועלו. התערוכה גם הוצגה במשרד החוץ (במסגרת יום השואה הבינלאומי 2008) וב"יד ושם".
ב-2011 הופק סביב סיפורו סרט דרמה (דובר פורטוגזית) 'הקונסול של בורדו' (O Cônsul de Bordéus).
ב-2017 נפתח בווילאר פורמוסו, עיירת גבול בין פורטוגל לספרד, מוזיאון המתעד את פעילות ההצלה של סוזה מנדש[5].
בפתח תקווה קיים על שמו גן ציבורי.
בירושלים ברחוב זנגוויל נקראה כיכר על שמו.
בתרגום לרומנית:Ceilalți Schindleri, Meteor Publishing 2019
אתר האינטרנט הרשמי של ארישטידש דה סוזה מנדש
יובל מלחי, פרק 101: דה סוזה מנדש – הפורטוגלי שסירב להקשיב, באתר "קטעים בהיסטוריה", 23 במאי 2014
ארישטידש דה סוזה מנדש (1885-1954), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
