אפיקטטוס

אֶפּיקטֵטוס (ביוונית: Ἐπίκτητος;^[1] בערך 55–135) היה פילוסוף יווני מן האסכולה הסטואית.

אפיקטטוס
ΕΠΙΚΤΗΤΟΣ

לידה	55 הייראפוליס, טורקיה
פטירה	135 (בגיל 80 בערך) ניקופוליס, יוון
זרם	האסכולה הסטואית
תחומי עניין	מטאפיזיקה, אתיקה, תאולוגיה
עיסוק	פילוסוף, סופר
הושפע מ	מוסוניוס רופוס, סוקרטס, דיוגנס, זנון מקיטיון, קלאנתס, כריסיפוס מסולי
השפיע על	אריאנוס, מרקוס אורליוס, אלברט אליס, ג'יימס סטוקדייל
מדינה	רומא העתיקה

חייו

אפיקטטוס נולד בערך בשנת 55 לספירה בעיר הירפוליס שהייתה בפריגיה (כיום בדרום מערב טורקיה). הוא נולד עבד, נמכר מיד ליד ועבר מעיר לעיר עד שהגיע לרומא כעבד של אפאפרודיטוס, שהיה עבד משוחרר שעלה לגדולה בחצרו של הקיסר נירון. אפיקטטוס היה פיסח, כנראה כתוצאה מאכזריותו של בעליו. אך אפפרודיטוס אפשר לו להשתתף בשיעוריו של הפילוסוף הרומי מוסוניוס רופוס שלימד את התורה הסטואית ברומא. כעבור זמן מה, אפפרודיטוס שחרר את אפיקטטוס מעבדות.

אפיקטטוס ייסד בית ספר ברומא שבו לימד את תורת המוסר הסטואית, אך כאשר בין השנים 89–95 הקיסר דומיטיאנוס גירש את הפילוסופים מרומא, אפיקטטוס ורבים מתלמידיו מצאו מפלט בעיר ניקופוליס, שהייתה באפירוס (כיום בגבולות יוון ואלבניה). אפיקטטוס ייסד בית ספר לפילוסופיה בניקופוליס. אחד מתלמידיו היה אריאנוס, שנתמנה אחר כך למושל חבל קפדוקיה (כיום בטורקיה). אריאנוס רשם את דבריו של אפיקטטוס ופרסם אותם בשם "שיחות", שמהן פרסם מאוחר יותר הספר "מדריך". שמעו של אפיקטטוס נודע בכל האימפריה הרומית והגיע עד לקיסר אדריאנוס שבא לבקר בבית ספרו, וראה באפיקטטוס אחד מידידיו. בגיל מאוחר אימץ אפיקטטוס ילד של חבר, ונישא לאשה שטיפלה בילד. אפיקטטוס נפטר בניקופוליס סביב שנת 135.

תורתו

אפיקטטוס התרכז בתורת המוסר במידה רבה יותר מאשר קודמיו, אנשי האסכולה הסטואית הראשונים: זנון מקיטיון שהיה מייסד האסכולה הסטואית וקלאנתס וכריסיפוס מסולי שהיו ממשיכיו במאה ה-3 לפנה"ס. אפיקטטוס החזיק בדעה שעלינו להיות אדונים לעצמנו. הוא לימד כי על המורה הסטואי לעודד את תלמידיו לחיות חיים פילוסופיים שמטרתם היא האושר, ולהיות מוגנים בפני תהפוכות הגורל באמצעות חיי תבונה, שפירושם להתנהג ביושר ובאופן מוסרי ולחיות בהתאם לטבע. אין פירושו של דבר שעלינו להתנזר ולהתבודד; להפך, על החכם לקחת חלק בענייני הציבור. החכם יקבל בשוויון נפש את צרות החיים: דלות, שכול, השפלה, כאב, עבדות, מאסר ומוות. הוא יידע לשאת בסבל ולהתכחש לכאב, ויקבל את מותו בשלווה כחלק מן החוכמה הנסתרת שבטבע.

אפיקקטוס אמר: "מה אכפת לך באיזו דרך מן הדרכים אתה מדדה אל קברך? כולן שוות הן".^[2]

אפיקטטוס הבדיל בין דברים הנתונים לשליטתנו לבין דברים "חיצוניים" שאינם כאלה. בין הדברים שבשליטתנו הוא מנה את השאפתנות ואת האיבה, ובין הדברים החיצוניים שאינם בשליטתנו, את הבריאות, הרכוש והמוניטין. הוא הסיק מכך כי הפירוש החיובי או השלילי שאנו מייחסים לנסיבות חיינו שאינן בשליטתנו, הוא למעשה, פעולה של רצוננו החופשי. אם כי ישנם דברים שאינם תלויים ברצוננו, מה שתלוי ברצוננו הוא הפירוש לטוב או לרע שאנו נותנים להם. לדוגמה: אנו יכולים לחשוב על המוות כנורא מכל הדברים, או להתייחס אליו כתופעה טבעית ולקבלו בשלוות נפש. התורה הסטואית מהווה הכרה בכך שאין בכל אלה כדי להשפיע על חיינו, כלומר: האופן שבו אנו מקבלים את הדברים הוא הנותן לחיינו טעם טוב או רע.

דברים אלה של אפיקטטוס השפיעו על רבים מאנשי הרוח, בהם מישל דה מונטן, שכתב: "טעמם של הטוב והרע תלוי במידה רבה בדעתנו עליהם." (מסות, ספר 1 פרק 14), ושייקספיר שכתב: "הדברים כשלעצמם אינם טובים או רעים. הכול תלוי באופן שבו אנו חושבים עליהם." (המלט).

בפרקי אבות נרשמו דברי רבי עקיבא (חי בתקופת מרד בר כוכבא) "הכל צפוי והרשות נתונה".^[3] כמאתיים שנה אחרי אפיקטטוס, דעה דומה לזו נרשמה בתלמוד מפי רבי חנינא (שנת 250~): הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.^[4]

היהודים אצל אפיקטטוס

אפיקטטוס מתייחס אל היהודים בכתביו בשלושה מקומות. התייחסויותיו הן בעלות אופי נייטרלי. האזכור הראשון (apud: Arrianus, Dissertations I, 11:12-13) מופיע בדיון על הצורך בקריטריון של טוב ורע. אפיקטטוס מצביע על ההבדלים בין דעותיהם של היהודים, הסורים, המצרים והרומאים בנושא אוכל, שכולן היו מנוגדות לחלוטין זו לזו. באזכור השני (apud: Arrianus, Dissertations I, 22:4), ארבע האומות הללו נזכרות כמאמינות בהשקפות נוגדות לגבי האם המעשה עצמו של אכילת בשר חזיר הוא קדוש או לא. האזכור השלישי (apud: Arrianus, Dissertations II, 9:19-21) מרמז על כך שאפיקטטוס ידע על משמעות טקס הטבילה בתהליך הגיור.^[5]

תרגומי כתביו לעברית

• השיחות של אפיקטטוס, תרגם מיוונית והקדים מבוא שלמה ויסמן. ירושלים, הוצאת י' מרכוס, תשל"ו.
• אנכיירידון (אנ') (Ἐγχειρίδιον, מורה דרך למוסר), תרגם נתן שפיגל. בתוך: מרקוס אורליוס - קיסר ופילוסוף. נספח א', עמ' 203-229. ירושלים, י"ל מאגנס, תש"מ.
• ספרון המוסר, העתיק מיוונית ד' גולדשמיט. בתוך: שי לישעיהו, ספר יובל לר' ישעיהו וולפסברג-אביעד בן השישים. העורך י' תירוש. תל אביב, המרכז לתרבות של הפועל המזרחי, תשט"ז. (עמ' 326-340)
• המדריך, תרגם מיוונית אברהם ארואטי, מסדרת זמן לפילוסופיה, העורך ראובן מירן, הוצאת נהר, 2010.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אפיקטטוס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפיקטטוס

• אפיקטטוס, ברשת החברתית Goodreads
• אפיקטטוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אפיקטטוס, באתר Discogs (באנגלית)
• Epictetus, The Enchiridion
• The Enchiridion By Epictetus, בתרגום אליזבת קרטר
• The Discourses By Epictetus
• The Golden Sayings By Epictetus
• אפיקטטוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אפיקטטוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אפיקטטוס, דף שער בספרייה הלאומית
• אפיקטטוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

1. הגיית השם ביוונית: אפיקטטוס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
2. פרופ' אדיר כהן, "ספר הציטטות הגדול", הוצאת כנרת, 1996, נושא: מוות, עמוד 301
3. פרקי אבות, ג:ט"ו
4. תלמוד בבלי, ברכות, ל"ג.
5. מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XC. Epictetus, pp. 541-544