אנימה (פסיכולוגיה)

אנימה (Anima), על פי קארל יונג, היא תדמית ארכיטיפאלית בבסיס החוויה של בני המין השני, הצד הנשי של תת המודע הקולקטיבי הגברי.

למעשה, אנימה מציינת את תדמית האישה בעיני הגבר. אפשר לומר שהאנימה היא האנשה של תשוקותו האירוטית של הזכר. יש גם הרואים באנימה כהסבר להתאהבות – כשאדם מתאהב הוא משליך את תדמית האנימה שלו על מושא אהבתו - תדמית שלא תמיד עולה בקנה אחד עם אישיותה האמיתית של האהובה.

יונג גם מתאר את האנימה כמקשרת בין המודע לתת מודע, ולעיתים היא גם האנשה של הלא מודע (חוסר בהירות בהסברים ומתן פירושים שונים לאותו מושג מאפיינים את כתיבתו הסבוכה של יונג).

על פי יונג, האנימה יוצרת מצבי רוח ואילו האנימוס דעות.

את האנימה ניתן להגדיר כמכלול האיכויות הנשיות הלא מודעות המצויות בגבר, אם כי בראיון שנתן ציין יונג כי יש באנימה חלק קטן שהוא מודע. לא ברור לכן אם כוונתו היא שהארכיטיפים שהוא קורא להם אנימה הם אכן לגמרי בלתי מודעים.

האנימה בדרך כלל מושפעת מאמו של הגבר, אך יכולה לכלול השפעות של אחיות, דודות ומורות.

יונג האמין שבמקביל קיים בכל נפש של אישה אנימוס, כלומר תכונות ואיכויות גבריות. הוא ראה באנימוס משהו מורכב יותר מהאנימה מאחר שהאנימוס אצל האישה מורכב מדמויות גבריות רבות בעוד שהאנימה מורכבת בעיקר מדמות נשית אחת. יונג ראה בתהליך האנימה/אנימוס כאחד המקורות ליכולת יצירתית אצל האדם.

האנימה משתקפת אצל הגבר באופנים שונים. היא מופיעה כדמויות בחלומות וכמו כן משפיעה על האינטראקציות שלו עם נשים ויחסו כלפיהן.

שלביי ההתפתחות של האנימה

האנימה מתפתחת באדם בארבעה שלבים

אשר מאפיינים את הקשר בין העולם הפנימי לחיצוני של האדם.

התפתחות הנשי מאפיינת יציאה מין האינפטיל אל האינדבדואל (קרי - האדם השלם).

שלב ראשון: חווה

השלב הראשון הוא חווה, הנקראת על פי סיפור הבריאה בבראשית של אדם וחוה. היא מתעסקת בהתפתחותו של אובייקט תשוקתו של האדם. האנימה כולה קשורה לאישה כמספקת מזון, ביטחון ואהבה.

האיש ברמת האנימה הזו לא יכול לפעול היטב ללא אחיזתה של נאישה, ונוטה יותר להיות מתוך שליטה על ידיה או, יותר נכון, מתוך בניית דמיון עצמי שלו.

השלב השני: הלן – יוזמנית עולמית, חכמה ומצטיינת

המאמר העיקרי: הלן של טרויה

השלב השני הוא הלן, המתייחס להלן של טרויה במיתולוגיה היוונית. בשלב זה, הנשים נראות כמסוגלות להצלחה עולמית ולהיות עצמאיות, חכמות ומתובנות, גם אם לא לגמרי נכונות. השלב השני מתכוון להראות סכמה חזקה בכישורים חיצוניים (עסקים מפותחים וכישורים רגילים) עם חוסר בתכונות פנימיות (לעיתים אי-יכולת לגבורה, חוסר אמונה או דמיון).

מרים – צדקנית ודוגמה למוסר

המאמר העיקרי: מרים, אם ישו

השלב השלישי הוא מרים, הנקראת על פי ההבנה התאולוגית הנוצרית של מרים הבתולה (אם ישו). בשלב זה, נשים נראות כמסוגלות להחזיק במוסר בעיני האיש המתפקד (גם אם בדרך אסוציאטיבית ודוגמטית), בכמה פעולות שנחשבות לא לפוגם יכולות להיות ניתן ליישום לה.

סופיה – חכמה ובני אדם מלאים, שוויון ולא כלל אובייקט

המאמרים העיקריים: סופיה (גנוסטיקיזם) וסופיה (חכמה)

השלב הרביעי והאחרון של פיתוח האנימה הוא סופיה, הנקראת על פי המילה היוונית לחכמה. השלמות המוחלטת כעת מתרחשת, מה שמאפשר לראות את הנשים ולהתקשר אליהן כאישים ספציפיים שברשותם כישופיות חיוביות ושליליות. הנקודה החשובה ביותר בשלב הזה היא שהאנימה, כמו שהאניות "חכמה" מרמזות, פותחה מספיק כדי שאף אובייקט יחיד לא יכול להכיל באופן מלא ותמידי את הדמויות אליהן היא קשורה.

לקריאה נוספת

• אנתוני סטור, יונג, 1998, הוצאת דביר (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים")

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.