אנטיפרוטון

אנטיפרוטון (p) הוא האנטי-חלקיק של הפרוטון. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים. עם זאת, לרוב הם מתקיימים משך זמן קצר, עקב ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו בטבע גבוהה לאין שיעור, תוך איון איתו. האנטיפרוטון התגלה ב-1955 על ידי הפיזיקאים אמיליו סגרה ואוון צ'מברלין מהמעבדה הלאומית לורנס ברקלי, אשר זכו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1959 על תגליתם זו. קוארקי הערכיות (valence quarks) של האנטיפרוטון הם שני אנטיקוארקי למעלה ואנטיקוארק למטה אחד (uud).

אנטיפרוטון
Antiproton

מידע כללי
הרכב	האדרון
סטטיסטיקה	פרמיון
קבוצת שיוך	אנטיבאריון
אנטי-חלקיק	פרוטון
סמל	p
תכונות
מסת מנוחה	‎1.672621898×10-27‎ kg 938.2720813 MeV/c2
מטען חשמלי	-1 e
ספין	1⁄2 ħ
מספר לפטוני	0
מספר באריוני	-1
מטען צבע	0
אינטראקציות	הכוח החזק, אלקטרומגנטיות, הכוח החלש, כבידה הכוח הגרעיני (כשנמצא בגרעין)
הרכב קווארקים	uud
אורך חיים	יציב
היסטוריה
נצפה?	כן
תאריך גילוי	1955
מגלה	אמיליו סגרה, אוון צ'מברלין
מתקן	בוואטרון (אנ')
מוסד	המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
הכרה	פרס נובל לפיזיקה לשנת 1959

אנטיפרוטון עשוי להיווצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך לטמפרטורה של כ-‎10¹³‎ מעלות קלווין, תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק במפץ הגדול. ב-CERN, למשל, משתמשים במאיץ חלקיקים מסוג סינכרוטרון של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 ג'יגה אלקטרון וולט ולהטיחם לעבר מוט אירידיום. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום גבוהה דיה כדי להביא ליצירת חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות מגנטים הנתונים בריק.

ראו גם

• פוזיטרון
• אנטי-חומר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטיפרוטון בוויקישיתוף