Loading AI tools
סרט דרמה-קומית שחורה באנמציית סטופ מושן משנת 2015, שביימו צ'רלי קאופמן ודיוק ג'ונסון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנומליסה (באנגלית: Anomalisa; הלחם בסיסים של "אנומליה" והשם "ליסה") הוא סרט דרמה-קומית שחורה באנימציית סטופ מושן משנת 2015, שביימו צ'רלי קאופמן ודיוק ג'ונסון. קאופמן עיבד את התסריט על בסיס מחזה פרינג' שכתב בשנת 2005 באותו שם, תחת שם העט פרנסיס פרגולי. הסרט עוקב אחר מייקל סטון, מומחה לשירות לקוחות, בעל השקפת עולם מנוכרת, בה כל שאר האנשים בעולם נדמים לו זהים, עד שהוא פוגש באנומליה - אישה בשם ליסה שנראית לו שונה.
 | |
| מבוסס על | Anomalisa - מחזה מאת צ'ארלי קאופמן (כ"פרנסיס פרגולי") |
|---|---|
| בימוי | צ'ארלי קאופמן, דיוק ג'ונסון |
| הופק בידי | צ'ארלי קאופמן, דיוק ג'ונסון, דינו סטמטופולוס, רוזה טראן |
| תסריט | צ'ארלי קאופמן |
| מדבבים |
ג'ניפר ג'ייסון לי דייוויד ת'יוליס טום נונאן |
| מוזיקה | קרטר בורוול |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
פרמאונט  |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 4 בספטמבר 2015 |
| משך הקרנה | 90 דק' |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | דרמה קומית, קומדיה שחורה, סטופ מושן |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 anomalisa |
| פרסים |
פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט המונפש הטוב ביותר, פרס גלובוס הזהב לסרט האנימציה הטוב ביותר ולחמישה פרסי אנני. הסרט הפך לסרט האנימציה הראשון שזכה פרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-72.[1]
בשנת 2005, מומחה לשירות לקוחות בשם מייקל סטון נוסע לסינסינטי, אוהיו כדי לקדם את ספרו האחרון בכנס בבית מלון. הוא מרגיש מרוחק מכל הסובבים אותו, שהוא תופס כבעלי פנים וקול זהים (כולל אשתו ובנו הקטן). מייקל מתרגל את נאומו בחדר המלון שלו, אך רדוף אחרי הזיכרון של מכתב זועם מאהובה ישנה, בלה, אותה עזב בפתאומיות ללא הסבר לפני שנים. הוא מתארגן לפגוש אותה בבר המלון; היא זועמת מהצעתו לעלות לחדרו ועוזבת בסערה. כשהוא יוצא לטייל מחוץ למלון, מייקל מזהה בטעות בחנות צעצועים למבוגרים כחנות צעצועים לילדים. הוא נכנס ומגלה את טעותו, אך מוקסם מבובת אנימטרון יפנית מאחורי הדלפק וקונה אותה לבנו.
אחרי שהוא מתקלח, הוא מביט בפניו ולרגע נדמה לו שהן מתפרקות. ההתבוננות במראה נקטעת כשהוא שומע לפתע קול נשי. הוא ממהר לחדרו למצוא את מקורו. מתברר שזו ליסה, צעירה חסרת ביטחון שהגיע למלון כדי להשתתף בכנס ובהרצאה של מייקל עם חברתה. מייקל נלהב ממראה וקולה הייחודיים, ומזמין את שתיהן לשתות בבר המלון. לאחר מכן, להפתעתה של ליסה, מייקל מזמין אותה לחדרו. מייקל המוקסם מעודד אותה לשיר (היא בוחרת בשיר "Girls Just Want to Have Fun" של סינדי לאופר) ולספר לו על חייה. לאחר שהיא מכנה את עצמה "אנומליה", הוא מכנה אותה "אנומליסה". יחסיהם הופכים אינטימיים והם מקיימים יחסי מין.
בלילה, מייקל חולם סיוט בו פניו מתפרקים ואנשים זהים בעולם רודפים אחריו, בטענה שהם אוהבים אותו ומתעקשים שהוא וליסה לא יכולים להיות יחד. החלום מעורר את מייקל להציע לו וליסה להתחיל חיים חדשים יחד. היא מסכימה, אבל הרגלי האכילה שלה במהלך ארוחת הבוקר מרגיזים אותו, וקולה ופניה מתחילים להפוך לזהים עם כל השאר. במהלך ההרצאתו בכנס, הוא סובל מהתמוטטות, באומרו כי אין לו עם מי לדבר והוא מתרעם על הממשל האמריקאי, ומתנכר לקהל.
מייקל חוזר לביתו בלוס אנג'לס. הוא נותן את הבובה היפנית לבנו, שאינו מתרצה מהמתנה. אשתו של מייקל תכננה עבורו מסיבת הפתעה, אך מייקל אינו מכיר אף אחד מהנוכחים ומכעיס אותה. מייקל יושב לבד על המדרגות כשהאישה האנימטונרית שרה את "השיר של מומטרו" (Momotarō's Song).
בסצנת הסיום, ליסה כותבת מכתב למייקל ואומרת שהיא מקווה שהם ייפגשו שוב. לחברתה של ליסה, שישבה לצדה במכונית, יש פנים משלה.
_(cropped).jpg)
אנומליסה נכתב במקור כ"מחזה-קולי" בשנת 2005, עבור פרויקט מיוחד של המלחין קרטר בורוול. המחזה הועלה כל שהתזמורת של בורוול מנגנת על במה לצד שלושת השחקנים (ת'יוליס, לי, נונאן), שמקריאים את הטקסט מדף ללא שימוש במחוות פיזיות, ומלווים גם באמן סאונד. [2][3] המחזה הועלה יחד עם מחזה נוסף של קאופמן בשם "עוזבת את התיאטרון", ועלה במקום עצמות המסור, שכתבו האחים כהן.[4] אנומליסה זוכה לשם העט של קאופמן "פרנסיס פרגולי", מתכתב עם "תסמונת פרגולי" (אנ') המתאפיינת באמונה שאנשים שונים הם אותו אדם המשנה את הופעתו או מתחפש.[5]
קאופמן התנגד בתחילה להצעתו של ג'ונסון להפוך את המחזה לסרט אנימציה, ואמר כי במחזה היה "נתק בין מה שנאמר על הבמה לבין מה שהקהל רואה - יש את טום שמגלם את כל הדמויות הללו, יש את ג'ניפר ואת דייוויד שמקיימים יחסי מין בזמן שהם באמת פשוט עומדים בשני קצוות הבמה וגונחים. היית מאבד את זה". לכן, הסרט "הומצא מחדש", אף שהתסריט תואר בגרדיאן ככמעט זהה למקור.[6]
הפקת הסרט התחילה בKickstarter, בנימוק שגיוס ההמונים נעשה כדי: "להפיק את הסרט הייחודי והיפה הזה מחוץ למערכת האולפנים ההוליוודית הטיפוסית, בה אנו מאמינים כי אתם, הקהל, לעולם לא תוכלוו ליהנות מיצירה מבריקה זו כפי שהגתה במקור". בהתחלה 5,770 תומכים, ששילמו במצטבר 406,237 דולר, אפשרו להפיק סקרט קצר באורך של כ-40 דקות, שהיווה את הבסיס לסרט המלא.[7] לאחר הצלחת גיוס הכספים בקיקסטארטר, הובטח מימון נוסף על ידי חברת ההפקה של הסרט, סטארברנס תעשיות (של דן הרמון), והסרט הורחב לאורך המלא.[8]
הבובות יוצרו בהדפסת תלת־ממדית,[9] עם עותקים מרובים של כל דמות. נוצרו 18 מייקלים ו6 ליסות.[10] לג'ונסון נאמר כי אנימציה ריאלית כזו תהיה "מטרידה ודוחה", אך הוא לא הסכים.[6] מטרה אחת של יוצרי הסרט הייתה גרום לצופים "לשכוח שהם מסתכלים על משהו מונפש ופשוט להתעטף בסצנה ... האתגר שחשנו בכל כך הרבה דברים מונפשים הוא שתמיד מודעים לאנימציה, וכל הזמן שאלנו 'מה אם היינו יכולים לברוח מזה? איך זה יהיה?'".[9]
קאופמן וג'ונסון תיארו את תהליך האנימציה של עצירת-תנועה כמייגע ומאתגר, בכל הקשור למאמץ להפוך את מראה הבובות ל"חי" ומשכנע.[11] האנימטור דן דריסקול אמר שהם מצאו אנשים שעליהם לדגמן את הבובות, בדקו תנועה אנושית והבעות פנים כדי לייצר תוצאה מדויקת, יצרו את הבובות ובנו את התפאורות, ולבסוף הניחו את הבובות על התפאורות והעבירו אותן מסט לסט, כדי ליצור אשליה של תנועה. קאופמן אמר כי המדיום של סטופ מושיין מבסס את הנרטיב של הסרט, על ידי הפניית תשומת לב לפרטים הקטנים שצופים לא היו מבחינים בהם בלייב אקשן.[12]
כל הקטעים הולחנו על ידי קרטר בורוול, למעט כאשר מצוין אחרת: [13]
על פי Rotten Tomatoes הסרט זכה ל־92% ביקורות חיוביות על סמך 265 ביקורות; הדירוג הממוצע של הסרט הוא 8.42/10. הקונצנזוס הביקורתי על פי האתר הוא שהסרט: "מסמן עוד שיא של צ'רלי קאופמן, פינוק מעורר מחשבה בקרב חובבי הקולנוע האינטרוספקטיבי."[14] באתר Metacritic הסרט מחזיק בציון 88/100 על פי ממוצע משוקלל המבוסס על 46 מבקרים.[15]
דייוויד קאלון, מבקר הקולנוע של Time Out העניק לסרט חמישה מתוך חמישה כוכבים וכתב: "זה מה שאתה מדמיין שאולי היה קורה אם צ'רלי קאופמן היה מניח את ידיו על 'תלוי באוויר' או על 'אבודים בטוקיו'."[16]
דרו מקוויני מ-HitFix כינה את הסרט "הניסוי הכי מנתץ של צ'ארלי קאופמן עד" ודירג אותו "A+".[17]
איימי ניקולסון מ-LA Weekly העניקה לסרט ציוק "A" וכתבה: "קאופמן מפרק את מוחנו ומראה לנו את גלגלי השיניים."[18]
פיטר ברדשאו מהגרדיאן העניק לסרט ציון 5/5, כשהוא מכנה אותו סרט השבוע, וכתב: "הוא ממש מצחיק, ואגב מתהדר באחת מסצינות הסקס האמיתיות ביותר בתולדות הקולנוע. זה גם הפחיד אותי כמו שסרט אימה מהשורה הראשונה או דיסטופיה מדעית עשויים לעשות ... האם יש מישהו אחר בקולנוע שעושה עבודה כה ייחודית וכה יוצאת דופן?"[19]
אתר האינטרנט הרשמי של אנומליסה
"אנומליסה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אנומליסה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אנומליסה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"אנומליסה", באתר Metacritic (באנגלית)
"אנומליסה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
נטע אלכסנדר, איך נראות הדמויות של צ'ארלי קאופמן באנימציה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2015ביקורות
אורי קליין, איך הפך הסרט "אנומליסה" את אורי קליין ממבקר קולנוע מסויג לצופה נפעם, באתר הארץ, 3 במרץ 2016Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
