אנדרו פילדינג האקסלי (באנגלית: Andrew Fielding Huxley; 22 בנובמבר 1917–30 במאי 2012) היה פיזיולוג וביופיזיקאי בריטי, שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב-1963.
 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1917 המפסטד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
30 במאי 2012 (בגיל 94) קיימברידג', הממלכה המאוחדת |
| ענף מדעי | פיזיולוגיה, ביופיזיקה |
| מקום מגורים |
Grantchester |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
יוניברסיטי קולג' לונדון (1960) |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Jocelyn Richenda Gammell Pease (5 ביולי 1947–?) |
| צאצאים |
Stewart Huxley, Henrietta Huxley, Clare Huxley, Camilla Rose Huxley, Janet Huxley, Eleanor Huxley |
  | |
חייו
האקסלי נולד בהמפסטד שבאנגליה ללאונרד האקסלי, שהיה סופר ועורך ובנו של תומאס הנרי האקסלי, "הבולדוג של דרווין". אחיו למחצה הם הסופר אלדוס האקסלי והביולוג ג'וליאן האקסלי. הוא סיים את לימודי מדעי הטבע בטריניטי קולג' (קיימברידג') התמחה בלימודי פיזיולוגיה. בלימודיו בקולג' טריניטי פגש את אדגר דאגלס אדריאן ואלן הודג'קין, לימים זוכי פרס נובל.
ב-1939 הצטרף האקסלי להודג'קינס למכון לחקר ביולוגיה ימית. במחקריהם, הצליחו השניים לעקוב אחר זרמים יונים מאקסון ענק של דיונוני רחף, באמצעות אחד היישומים הראשונים של אלקטרופיזיולוגיה, קיבוע מתח ("Voltage clamp"). שיטה זו, שפותחה במקור על ידי קנט קול בארצות הברית, משתמשת בהזרקה של יונים בכיוון ההפוך תוך קיבוע מתח בנקודה ידועה. דבר זה לא התאפשר בנוירונים אחרים, משום שהטכנולוגיה של אותה עת לא הצליחה לעקוב אחרי זרמים יוניים בתאים כה קטנים. ב-1939 פרסמו השניים מאמר ב-Nature, שבו הציגו את הישגיהם למדוד פוטנציאלי פעולה מתוך סיב עצב.
בשנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה, היה האקסלי סטודנט לרפואה, אולם לאחר ההפצצות על לונדון הופסקו הלימודים. בעקבות זאת, הצטרף לצבא הבריטי, ועזר לחיל התותחנים הבריטי בפיתוח הגנה נגד מטוסים ואחר כך בפיתוח כלים לצי המלכותי הבריטי. לאחר המלחמה, בין השנים 1946–1952 חזר לעבוד עם הודג'קין והשניים פיתחו תאוריה, שפורסמה ב-1952, העוסקת בפוטנציאל פעולה. התאוריה עמדה בבסיס רוב התאוריות בנוירוביולוגיה במשך כמה עשורים. באותן שנים עבד גם על סיבי עצב העטופים במיאלין. ממחקריהם פיתח האקסלי משוואות, המסבירות את פעילות העצבים מבחינה מתמטית, משוואות בהם משתמשים גם היום, עשרות שנים מאוחר יותר.
ב-1952, יצר מיקרוטום למיקרוסקופ אלקטרונים שמאפשר לחקור סיבי שריר, נושא בו התמקדו מחקריו החל משנה זו. הוא פיתח משוואות העוסקות בפעילות של צומתי המיוזין בשריר, צמתים המאפשרים את התנועה של האקטין והמיוזין אלה מול אלה ובכך את תנועת השריר. משוואות אלה אפשרו הבנה טובה יותר של פעילות השרירים ובכך גם הבנה טובה יותר של יכולות תנועה של אורגניזמים.
עד יום מותו, החזיק במשרה של מרצה לפיזיולוגיה, למדעי הטבע ולרפואה בקולג' טריניטי. ב-1980 שימש גם כעמית מחקר באימפריאל קולג'. הוא המשיך לעבוד בקולג' ובאוניברסיטה של קיימברידג' עד 1960, אז קיבל משרה כראש המחלקה לפיזיקה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.
האקסלי ערך את כתב העת לפיזיולוגיה (Journal of Physiology), וכן את כתב העת לביולוגיה מולקולרית (Journal of Molecular Biology). ב-1955 נבחר כחבר בחברה המלכותית, ואף זכה במדליית קופלי ב-1973. ב-1969 מונה לפרופסור-חוקר של החברה המלכותית. ב-1974 העניקה לו אליזבת השנייה תואר אבירות, וב-1983 הצטרף למסדר ההצטיינות. בין השנים 1976–1977 היה נשיא האיגוד הבריטי למדע (British Science Association), ומ-1980 עד 1985 מונה לנשיא חברה המלכותית.
ב-1963 זכה בפרס נובל לרפואה ולפיזיולוגיה על מחקרו המשותף עם אלן הודג'קין, שעסק בפוטנציאלי פעולה בעצבים. את הפרס הם חלקו עם ג'ון אקלס, שמחקריו עסקו בפעילותן של סינפסות. מחקריהם של האקסלי והודג'קין הובילו אותם לשער שיש תעלות יונים, השערה שאוששה כמה עשורים מאוחר יותר, לאחר פיתוח של שיטות עליהם זכו ארווין נהר וברט זקמן בפרס נובל לרפואה ולפיזיולוגיה לשנת 1991.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אנדרו האקסלי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- על אנדרו האקסלי באתר The guardian (באנגלית)
- על אודותיו באתר The Sydney Morning Herald (באנגלית)
- אנדרו האקסלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנדרו האקסלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
