ממלכה שנחרבה בלגנדריום של טולקין מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלגנדריום של טולקין, ממלכת אַנְגְמָר או בקיצור אַנְגְמָר (באנגלית: Angmar, משמעות בסִינְדָרִין: "בית הברזל"[1]) הייתה ממלכה בדיונית בצפון הארץ התיכונה.
| |||
 | |||
| קַרְן דוּם, עיר הבירה של אַנְגְמָר | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| ראש המדינה | מלך אַנְגְמָר | ||
| מלך אַנְגְמָר | שׂר הנַזְגוּל | ||
| עיר בירה | קַרְן דוּם | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | הארץ התיכונה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמה בידי שׂר הנַזְגוּל | ||
| פירוק | פלישת האֵאוֹתֵאוֹד | ||
| תאריך | 1977[א] | ||
| שונות | |||
 | |||
| מפת אַנְגְמָר | |||
בשנת 861[א][2] אַרְנוֹר התחלקה לשלוש ממלכות: אַרְתֵדַין, קַרְדוֹלָן ור'וּדָאוּר.[3] שׂר הנַזְגוּל הבחין בכך ומחליט לנצל את ההזדמנות.[4] כמעט 500 שנה לאחר הפירוד,[ב][5] בתחילת מלכות מַלְוֵגִיל, שׂר הנַזְגוּל יצא אל האזור הצפוני של הרי האובך והקים שם את ממלכת אַנְגְמָר.[ג][4] היא השתרעה בין שני עברי ההרים,[4][5] מעבר לגבעות אֶטֶן. שׂר הנַזְגוּל מילא אותה באוֹרְקִים, יצורים אפלים נוספים, ובני אדם מרושעים.[4] הוא אפילו השחית בני אדם מגבעות אֶטֶן וקיבץ אותם תחת דגלו.[6]
אַרְגֶלֶבּ, בנו של מַלְוֵגִיל, תבע את השלטון על אַרְנוֹר כולה, לאחר ששושלות המלוכה בממלכות האחרות נעלמו, אך ר'וּדָאוּר התנגדה. התנגדותה נבעה מהתמעטות הדוּנֵדַין בממלכה, ומי ששלט בה בפועל היה אחד מאנשי גבעות אֶטֶן שהיה בעל ברית של אַנְגְמָר. אַרְגֶלֶבּ ביצר את המבצרים המזרחיים של אַרְתֵדַין, גבעות הרוחות, אבל הוא מת בקרב נגד אַנְגְמָר ור'וּדָאוּר. בנו, אַרְוֶלֶג, הדף את האויב מהגבעות בעזרת קַרְדוֹלָן ולִינְדוֹן, ובמשך שנים רבות שתי ממלכות הדוּנֵדַין החזיקו בכוח רב בגבולות עם שתי הממלכות היריבות. באותם הימים הוטל מצור על רִיבֶנְדֶל,[4] אבל רִיבֶנְדֶל קיבלה תגבורת מלוֹרִיֵן, והדפה את הפולשים.[5]
בשנת 1409,[א] צבא גדול יצא מאַנְגְמָר, נכנס לקַרְדוֹלָן והטיל מצור על גבעות הרוחות. הדוּנֵדַין הובסו ואַרְוֶלֶג נהרג, המעוז הראשי בגבעות הרוחות, פסגת הרוחות, נשרף עד היסודות. הדוּנֵדַין שעדיין חיו בר'וּדָאוּר נהרגו או ברחו למערב. רוב קַרְדוֹלָן נכבשה, והנותרים התבצרו בטִירְן גוֹרְתָד או התחבאו ביער העתיק. אֲרָפוֹר, בנו של אַרְוֶלֶג, עדיין היה צעיר, אך אמיץ, והוא הדף בעזרת לִינְדוֹן את האויב מפוֹרְנוֹסְט ומהשפלות הצפוניות. במשך כמה זמן לִינְדוֹן, רִיבֶנְדֶל ולוֹרִיֵן דיכאו את אַנְגְמָר. בימי בנו של אֲרָפוֹר, אַרְגֶלֶבּ השני, באה מגפה גדולה לאֶרְיָדוֹר, ורוב תושבי קַרְדוֹלָן מתו, במיוחד בדרומה. רבים סבלו ממנה,[4] אבל היא נחלשה ככל שהתקדמה צפונה, וצפון אַרְתֵדַין לא סבלה מהמגפה.[7] באותה הזמן בא הסוף על קַרְדוֹלָן, ורוחות יצאו מאַנְגְמָר ור'וּדָאוּר והשתכנו בתלי המלוכה של קַרְדוֹלָן בטִירְן גוֹרְתָד.[8]
בשנת 1974[א] אַנְגְמָר התחזקה מחדש.[8] אַרְוֶדוּי, מלך אַרְתֵדַין, שלח בקשת עזרה לגוֹנְדוֹר,[9] אך הוא איחר את המועד: צבאה של אַנְגְמָר, ובראשו שׂר הנַזְגוּל, תקף את אַרְתֵדַין וכבש אותה.[8]
כשאַרְוֶדוּי שלח בקשת עזרה לגוֹנְדוֹר, מלכה, אֵאָרְנִיל, שלח צי צפונה ובראשו בנו, אֵאָרְנוּר, על מנת לעזור לאַרְתֵדַין. אך הוא איחר, ואַרְתֵדַין נכבשה על ידי אַנְגְמָר. אבל, כאשר הגיע הצי למִיתְלוֹנְד הייתה שם שמחה גדולה ופליאה, בגלל שהספינות היו כל כך גדולות ורבות, עד שבקושי נמצא לכולן מעגן. מתוך הספינות האלו יצא צבא ענק ומחומש היטב. קִירְדָן, שליט לִינְדוֹן, אסף חיילים רבים, וכשנשלמו ההכנות, יצא הצבא לקרוא תיגר על אַנְגְמָר. שׂר הנַזְגוּל שכן אז בפוֹרְנוֹסְט, בירת אַרְתֵדַין לשעבר, ומילא אותם באנשיו. מרוב גאוותו, אסף את חייליו ויצא מערה, במחשבה שיצליח להדוף אותם חזרה. כאשר צבאו היה מדרום לגבעות הדמדומים, הוא הותקף במפתיע על ידי צבא המערב, ששכן על הגבעות. צבאו הובס והיה שרוי בנסיגה לפוֹרְנוֹסְט, כאשר תקפו אותו במפתיע הפרשים, שעקפו את הגבעות מצפון. הוא אסף את כל הנותרים וניסה לברוח לקַרְן דוּם, אך הוא הודבק על ידי הפרשים, ובראשם אֵאָרְנוּר. באותו זמן הופיע כוח מרִיבֶנְדֶל, ובראשו גְלוֹרְפִינְדֵל. מפלת אַנְגְמָר הייתה כל כך גדולה, שאף אחד מתושביה ממערב להרי האובך לא שרד.[10]
כאשר שמע פְרוּמְגָר, שׂר האֵאוֹתֵאוֹד, על מפלת אַנְגְמָר, יצא צפונה, השמיד את הנותרים ממזרח להרים, והתיישב שם.[11]
ההיסטוריה של אנגמר, סרטון בערוץ "Nerd of the Rings", באתר יוטיוב (אורך: 18:15) מלחמת אנגמר - מלחמתו הארוכה של המלך־המכשף במשך 675 שנים בארנור, סרטון בערוץ "Realms Unravelled", באתר יוטיוב (אורך: 58:31)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
