אמיר עבאס הוויידא

אָמִיר עַבָּאס הוויידא (בפרסית: امیرعباس هویدا; 18 בפברואר 1919 – 7 באפריל 1979) היה כלכלן, מדינאי וראש ממשלת איראן במשך 13 שנה תחת שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי, שאה המדינה האמפריאלית של איראן, לכאורה, זמן רב יותר מכל קודמיו וממשיכי דרכו בתפקיד זה.

אמיר עבאס הוויידא
امیرعباس هویدا

לידה	18 בפברואר 1919 טהראן, המדינה הנשגבת של פרס פרס (1910-1925)
הוצאה להורג	7 באפריל 1979 (בגיל 60) טהראן, הרפובליקה האסלאמית של איראן איראן
מדינה	איראן
מקום קבורה	בהשת-י זהרא
השכלה	האוניברסיטה החופשית של בריסל (ULB)
מפלגה	איראן החדשה, התחייה (רסתאח'יז)
דת	אסלאם שיעי
בת זוג	ליא אמאמי
ראש ממשלת איראן ה־42 26 בינואר 1965 – 7 באוגוסט 1977 (12 שנים) מונרך בתקופה מוחמד רזא שאה פהלווי → חסן עלי מנצור ג'משיד אמוזגאר ←
שר הכלכלה של איראן 7 במרץ 1964 – 1 בפברואר 1965 (332 ימים)
שר בין הדין המלכותי של איראן 7 באוגוסט 1977 – 6 בנובמבר 1978 (שנה)
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של מסדר סיסנרוס (1975) צלב גדול של לגיון הכבוד
חתימה

לאחר המהפכה האיראנית ועלייתו של רוחאללה ח'ומייני לשלטון, הואשם הוויידא בבית המשפט של המהפכה האסלאמית ב"הפצת שחיתות מעל הארץ" (שחיתות שלטונית), "ביטוי מלחמה באלוהים" (ביצוע מודרניזציה ופעולות נגד הפלג השמרני במדינה אשר הביאו לתופעת חילון), ועוד. על כן הוצא להורג.

ביוגרפיה

שנים ראשונות

אמיר עבאס הוויידא נולד ב-18 בפברואר 1919 בטהראן, שם קיבל את השכלתו הראשונית. הוא המשיך את לימודיו בביירות, בלבנון הגדולה דאז. בהמשך קיבל תואר שני במדעי המדינה ובכלכלה מהאוניברסיטה החופשית של בריסל ותואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת סורבון בפריז.

עם שובו לאיראן החל את דרכו במשרד החוץ (1942). לפני שהפך לראש ממשלה, עבד בשגרירויות איראן בצרפת ובמערב גרמניה (1945-1947 ו-1947–1951, בהתאמה), שימש הנציב העליון של האו"ם לפליטים בז'נבה (1952-1956), שירת בשגרירות איראן באנקרה (1957), היה נציג חברת הנפט הלאומית האיראנית (1958-1964), וחבר משרד האוצר (1964).

עם הקמת מפלגת איראן החדשה ב-15 בדצמבר 1963 הפך הוויידא לסגן המזכ"ל הכללי שלה. מאוחר יותר החליף את המזכ"ל, חסן עלי מנצור, לאחר שהאחרון נרצח ב-21 בינואר 1965.

ראש ממשלה

הוויידא היה ראש ממשלת איראן מ-27 בינואר 1965 עד 7 באוגוסט 1977. במהלך תקופה זו דגל ברפורמה בחוק המס, בייצוב מחירים ובכוח רב יותר לרשויות המחוזיות והמקומיות, כל זאת במסגרת המהפכה הלבנה אשר הנהיג השאה.

תחת ממשלתו הצטרפה איראן לארגון האמנה המרכזית (ברית בגדאד) וקיימה משא ומתן עם ברית המועצות בנושא "הקמת בית חרושת לפלדה וצינור גז טבעי בין המדינות, כמו גם ניצול מכרות ברזל ופחם".

בשנת 1975 הוחלפה המערכת הרב-מפלגתית על ידי מפלגה אחת, מפלגת התחייה (רסתאח'יז), והוויידא נקבע ישירות למזכ"ל המפלגה ובכך נותר ראש הממשלה. לאחר פיטוריו כראש ממשלה ב-7 באוגוסט 1977, הפך לשר של בית הדין המלכותי, תפקיד ממנו פוטר גם כן ב-9 בספטמבר 1978.

באשר לחייו האישיים, הוויידא היה נשוי למשך חמש שנים ולא נולדו לו ילדים. נאמר כי היה חרוץ ואהב לקרוא. בנוסף לפרסית, דיבר אנגלית, צרפתית, גרמנית וערבית בצורה שוטפת. הוא אהב לשחק גולף וטניס, ולגנן.

משפטו והוצאתו להורג

ב-8 בנובמבר 1978 הורה השאה על מעצרו של הוויידא. לאחר נפילת המלוכה ב-11 בפברואר 1979, סוהריו שחררו אותו וברחו. הוא הסגיר את עצמו לרשויות החדשות של הרפובליקה האסלאמית לאחר המהפכה, והיה עצור כחודשיים.

המפגש הראשון במשפטו של הוויידא התקיים בבית המשפט של המהפכה האסלאמית, בארבעים וחמש דקות אחרי חצות ב-15 במרץ 1979. הרשויות לא הודיעו לו על תאריך ושעת המשפט. שישה שופטים ישבו על הספסל, יחד עם תובע אחד. הוויידא ביקש מהשופט היושב ראש, אייתוללה שדק כלקאלי, להסיר את התג הנושא את שמו שלו, שהוצמד לחולצתו בעזרת סיכת ביטחון, מכיוון שהיה ידוע בציבור. נשללה ממנו הזכות לקבל עורך דין. מפגש המשפט השני והאחרון התקיים בבית הדין המהפכני האסלאמי בשעה 14:30, ב-7 באפריל 1979 בנוכחותם של כמה עיתונאים.

בישיבת המשפט הראשונה קרא השופט הנשיא של בית הדין המהפכני לצדק האסלאמי את כתב האישום, והאשים את הוויידא בסעיפים הבאים:

1. הפצת שחיתות עלי אדמות. (שחיתות שלטונית)
2. מלחמה באלוהים, עם האלוהים וסגנו של האימאם. (פועל נגד מוסד הדת השיעי)
3. התקוממות נגד ביטחון המדינה וחירותה על ידי הקמת ארגונים שנבחרו על ידי ארצות הברית של אמריקה ובריטניה כדי לשמור על האינטרסים הקולוניאליסטיים שלהם. (מכירת אוצרות מדינה לגופים זרים)
4. פועל נגד הריבונות הלאומית; התערבות בבחירות במג'לס ומינוי שרים ומפקדים כמו גם פיטוריהם על פי רצונם של שגרירים זרים.
5. הקצאת המשאבים התת-קרקעיים של נפט, נחושת ואורניום לזרים. (שחיתות שלטונית ותמיכה בגורמי חוץ)
6. הרחבת השפעתם של האימפריאליסטים, אמריקה ובעלי בריתה האירופיים באיראן באמצעות השמדת משאבים מקומיים והפיכת איראן לשוק צרכני למוצרי חוץ.
7. העברת כספי הכנסות נפט לשאה, לשהבאנו פארה דיבה ולמדינות המזוהות עם המערב; קבלת הלוואות מארצות הברית וממשלות המערב בריבית גבוהה ובתנאים משעבדים. (תמיכה בשושלת פהלווי)
8. השמדת חקלאות וביעור יערות.
9. השתתפות ישירה בפעילות ריגול לטובת המערב והציונות. (ראו היסטוריה של יחסי איראן–ישראל)
10. שיתוף פעולה עם ברית בגדאד ונאט"ו לצורך דיכוי הרשות הפלסטינית, וייטנאם ואיראן.
11. חברות פעילה בארגון הבונים החופשיים בלגיון פורוגי, כתמיכה מתוך מסמכים קיימים ובהודאה של הנאשם.
12. השתתפות באיומים וטרור נגד אנשים חפים מפשע, וברצח, תקיפה שלהם והגבלת חירויותיהם באמצעות מעצר עיתונאים והפעלת צנזורה של העיתונות והספרות.
13. הקמת והחזקת הממשלה הכללית הראשונה של מפלגת התחייה (רסתאח'יז) הדיקטטורית של איראן.
14. הפצת שחיתות תרבותית ומוסרית, השתתפות בחיזוק דריסת הרגל הקולוניאליסטית ויצירת מערכת צדק מכוונת לטובת אזרחים אמריקאים.
15. השתתפות ישירה בהברחת הרואין לצרפת בחברתו של חסן עלי מנצור (ראש הממשלה לפניו)
16. דיווח שקרי באמצעות עיתונים שנבחרו ביד ומינוי עורכי עיתונים שנבחרו בידי הממשל. (בעזרת הסאוואכ)

על פי כתב האישום של התובע, הראיות שהוצגו נגד הוויידא היו כדלקמן: "פרוטוקולים מישיבות הקבינט והמועצה הכלכלית העליונה; עדותם של התובעים, כולל ד"ר עלי אסגר חאג' סייד ג'וואדי; מסמכים של הסאוואכ ומשרד ראש הממשלה; עדויותיהם של ד"ר מנוצ'הר אזמון, מחמוד ג'עפריאן, פרוויז ניכ-ח'אה, וקרובי הנאשם, וכן הודאתו שלו שהוא בונה חופשי^[1]."

באחר הצהריים של 7 באפריל 1979, בית הדין המהפכני האסלאמי, לאחר שעה של התלבטות, כינה את אמיר עבאס הוויידא "משחית עלי אדמות" ו"בוגד באומה" וגזר עליו גזר דין מוות. הוא הוצא להורג בירייה בצהרי אותו היום.

ראו גם

• חסן עלי מנצור
• מוחמד רזא שאה פהלווי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמיר עבאס הוויידא בוויקישיתוף

• זיכרון זכויות איראן
• אמיר עבאס הוויידא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אמיר עבאס הוויידא, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אמיר עבאס הוויידא, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

1. הדיווח על מושב משפט זה מתייחס אך ורק לעדים ולראיות ללא הבהרה נוספת.