Loading AI tools
אַלְקִימוּס (נקרא גם יקים;[1] מת בירושלים בשנת 158 לפנה"ס) היה כהן גדול מתיוון שכיהן לאחר מותו של מנלאוס. חוקרים רבים מזהים אותו עם יקים איש צרורות המוזכר בספרות חז"ל.
| מדינה |
הממלכה הסלאוקית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 158 לפנה"ס | ||||
| |||||
  | |||||
המקור הקדום ביותר שבו מוזכר אלקימוס הוא ספר מקבים א פרק ז, שם מסופר כי בשנת 151 למניין השטרות (160 לפנה"ס) החל למלוך דמטריוס הראשון על הממלכה הסלאוקית. מיד לאחר שתפס את השלטון[2]: "ויבואו אליו כל האנשים הפושעים והרשעים מישראל[3] ואלקימוס היה מנהיגם מחפצו לכהן. ויאשימו את העם אל המלך לאמור איבד יהודה ואחיו את כל אוהביך וגם אותנו זרה מארצנו. ועתה שלח איש אשר תאמין לו והלך וראה את כל החרמה אשר עשה לנו ולמדינת המלך וענש אותם ואת כל אשר עזרו להם.... וישלח אותו ואת אלקימוס הרשע ויקיים לו את הכהונה ויצווהו לעשות נקמה בבני ישראל". אלקימוס פונה אל יהודה המכבי במרמה, אך יהודה דוחה אותו. לעומת יהודה, ה"חסידים" שכנראה נמנו על נאמניו של יהודה, האמינו בטהרת כוונותיו של אלקימוס, מתוך הנחה כי כהן לא יפגע בהם. הסבר מקובל לתמיכתם של החסידים באלקימוס הוא היותו מתייוון מתון[4]. למרות זאת, אלקימוס הורג שישים איש מהם ביום אחד, ובכך מאבד את אמונם, מה שמאלץ אותו להילחם על הכהונה הגדולה כנגד אנשיו של יהודה. כשראה אלקימוס כי כוחו של יהודה רב, שלח בקשת סיוע למלך, אשר שלח את ניקנור שניסה לפתות את יהודה בתחבולות אך לבסוף נוצח על ידו בקרב כפר שלמא.
מקבים א' ויוספוס מתארים את מותו בשנת 153 למניין השטרות (158 לפנה"ס) בהקשר לעובדה שהרס את חומת חצר בית המקדש הפנימית שנבנתה על ידי הנביאים[5]. יש המזהים את החומה הזו עם הסורג[6].
בספר מקבים ב[7] מתואר, שאלקימוס היה כהן גדול עוד לפני עלות דמיטריוס, (גם יוספוס כותב כי התמנה על ידי אנטיוכוס החמישי[8]) והחשמונאים העבירו אותו מתפקידו, ולאחר עליית דמיטריוס הסית אותו כנגד יהודה והמורדים, וביקש שימנהו חזרה לכהן גדול. דמיטריוס שלח את ניקנור, אך ניקנור השלים עם יהודה. אלקימוס סיפר זאת למלך, ובעקבות זאת המלך מצווה על ניקנור להסגיר אליו את יהודה. יהודה מבין כי ניקנור חפץ ברעתו, ויוצא לקרב נגדו.
מותו
על פי ספר מקבים א' אלקימוס לקה באילמות ושותק ולבסוף מת בייסורים[9], בספר קדמוניות היהודים[10] נכתב שמותו היה מיד לאחר שהחל להרוס את חומת המקדש.
במדרש בראשית רבה[11] מוזכר אדם בשם יקים איש צרורות, שהיה בן אחותו של יוסי בן יועזר[12], וכך מסופר עליו:
[13] "ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטבלא. אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך. אמר לו: אם כך למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו! אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך?! אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו! נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג, וחנק[14]. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ, וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פרחה באויר. אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן".
הזיהוי יקים עם אלקימוס
רוב מוחלט של החוקרים, החל מימי חכמת ישראל זיהו את יקים איש צרורות כאלקימוס[15]. זיהוי זה התבסס בעיקר על תקופת חייו של יוסי בן יועזר, המתאימה לימי חייו של אלקימוס, וכן על הדמיון בשם ועל כך שיוסי בן יועזר היה כהן (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז').
לעומת זאת, ישנם חוקרים שפקפקו בזיהוי זה, בעיקר משום שלוש טענות[16]:
- אלקימוס מת בשל מחלה שתקפה אותו לאחר הריסת החומה, ואילו יקים המית את עצמו בארבע מיתות בית דין.
- ההקשר והרקע ההיסטורי במדרש די דלים, וקשה לבנות עליהם ביסוס היסטורי.
- כותבי דברי ימי ישראל שלפני חכמת ישראל (ספר הקבלה, צמח דוד ועוד) לא קישרו בין אלקימוס (המוזכר בספר יוסיפון, שצוטט הרבה על ידם) לבין יקים.
אברהם גייגר[17] הציע לזהות את אלקימוס עם "מלך אַלְקוּם" המוזכר בספר משלי[18], אך זיהוי זה, שאין לו סימוכין מלבד הדמיון בשם, לא התקבל על ידי החוקרים[19].
במספר מקומות בספר יהודית[20] מוזכר כהן גדול בשם "אליקים" או יהויקים". יש שהציעו לזהות אותו עם אלקימוס[21], אך יש שדחו זיהוי זה ובכלל את זיהוי סיפור יהודית עם ימי מרד החשמונאים[22].
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
