Loading AI tools
פסיכולוג ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלי (אליעזר) זומר (נולד ב-26 באוגוסט 1951) הוא פרופסור אמריטוס מומחה לפסיכולוגיה קלינית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. בין השנים 2009–2011 היה זומר נשיאה של החברה האירופית לטראומה ודיסוציאציה (European Society for Trauma and Dissociation - ESTD), ובין השנים 2005–2006 כיהן כנשיא החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה. זומר הוא היועץ המדעי והמייסד של ט.ד.י - טראומה ודיסוציאציה ישראל,[1] והיה חבר בוועד המייעץ הבינלאומי של הקואליציה היהודית נגד התעללות ותקיפה מינית (Jewish Coalition Against Sexual Abuse/Assault) עד לסגירת העמותה.
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1951 (בן 73) חיפה, ישראל  |
|---|---|
| ענף מדעי | פסיכולוגיה |
| מקום מגורים |
ישראל  |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת חיפה |
| מוסדות |
|
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחומי פסיכולוגיה קלינית, טראומה נפשית ודיסוציאציה | |
  | |
אלי זומר נולד בחיפה להורים ניצולי שואה. בשנת 1969 השלים את לימודי התיכון בגימנסיה העברית רחביה בירושלים. הוא שירת בצה"ל כאיש צוות טנק בתעלת סואץ בזמן מלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד טנק מגח בשני עברי התעלה, בחטיבה 421 של אוגדה 143, תחת פיקודו של אריאל שרון.
סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ב-1976, וב-1980 סיים שם את לימודי המוסמך בפסיכולוגיה קלינית. השלים לימודי דוקטורט בפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת פלורידה בארצות הברית (1984). את הדוקטורט עשה תחת הדרכתה של פרופסור קרולין טאקר בנושא: "הסתגלות לחיי הנישואין ורמת המעורבות הפעילה בחיים כגורמים בשיתוף הפעולה עם הדיאטה הרפואית בקרב חולי המו-דיאליזה כרוניים". זומר עבר הכשרת פוסט-דוקטורט בפסיכולוגיה רפואית במרכז השיקומי של מחוז מילווקי בארצות הברית, והיה באותה עת תחת הדרכתה של פרופ' אריקה פרום[2] בפסיכולוגיה רפואית, היפנוזה אנליטית ודיסוציאציה.
הוסמך בישראל כמומחה בפסיכולוגיה קלינית בשנת 1986, וב-1990 הוסמך כמדריך בפסיכולוגיה קלינית.[3] ב-1987 הקים יחד עם פרופ' שלמה ברזניץ את מ.י.ט.ל. – המכון הישראלי לטיפול ומחקר בלחץ פסיכולוגי. באותה שנה הצטרף כעמית מחקר במרכז לחקר לחץ פסיכולוגי ע״ש ר"ד וולף באוניברסיטת חיפה, וב-1990 הצטרף לסגל בית הספר לעבודה סוציאלית.
בין השנים 1987–2007 היה מנהלו הקליני של מ.י.ט.ל., אחראי על ההדרכה בפסיכולוגיה קלינית והכשרת המתמחים במכון. בשנת 2002 הצטרף לוועד המנהל של ה-ISSTD כדירקטור לעניינים בינלאומיים ובשנת 2005 נבחר להיות הנשיא הלא-צפון אמריקאי הראשון של הארגון. בשנת 2005 היה בין האבות המייסדים של ה-ESTD ונבחר להיות הנשיא השני של הארגון ב-2009. בשנת 2006 ייסד את עמותת ט.ד.י - טראומה ודיסוציאציה ישראל, ומאז משמש יועץ מדעי של הארגון.
זומר הוא פסיכולוג קליני מומחה-מדריך, מטפל התנהגותי-קוגניטיבי מומחה-מדריך, ומורשה משרד הבריאות לעיסוק ומחקר בהיפנוזה. הוא פרסם למעלה ממאה מאמרים מדעיים ופרקי ספרים, ושני ספרים בנושאים של טראומה נפשית, דיסוציאציה והפרעות דיסוציאטיביות. הוא טבע את המונח "Maladaptive Daydreaming" - חלימה בהקיץ חריגה (בלתי אדפטיבית), והוא ממשיך לעסוק במחקר מדעי בנושא זה. הוא משמש כפרופ' מן המניין באוניברסיטת חיפה. זומר הוא בעל מרפאה המעניקה שירותים בתחומי הייעוץ הפסיכולוגי והפסיכותרפיה. פרופ' זומר מרצה בפאנלים רבים בתחומי הפסיכולוגיה ודיסוציאציה.
אלי זומר הוא חלוץ המומחים בארץ בתחום ההפרעות הדיסוציאטיביות, ובשנת 1989 כתב את המאמר המדעי הראשון בתחום זה בישראל.[4] מאז הוא מעורב במחקר, בהכשרה ובהוראה בנושא, כולל ייעוץ לגורמים משפט בנושאים הקשורים לטראומה ודיסוציאציה. בין היתר, ייעץ זומר בהליכי החקיקה להארכת תקופת ההתיישנות על עבירות מין בקטינים,[5] לאיסור קשרי מין בין מטפל ומטופל,[6] ועסק במחקר עבור הרשות למלחמה בסמים על הקשר בין טראומה, הפרעות דיסוציאטיביות והתמכרויות.[7]
אלי זומר מעניק חוות דעת כעד מומחה לבתי משפט בנוגע לאבחון הפרעות פסיכיאטריות והפרעות דיסוציאטיביות מתוקף ניסיונו הקליני והמחקרי. במקרים רבים הסתמך בית המשפט על עמדתו בשל מומחיותו בתחום. עם זאת, עמדותיו של זומר וחוות דעת משפטיות שכתב מתוקף הכשרתו עוררו בכמה מקרים פולמוסים וביקורת משפטית. בשנת 2014 הורשע אדם בפגיעה מינית בבתו על סמך חלום שחלמה בגיל 22, בהתבסס על עדותו של זומר. לאחר ההרשעה, יצאו 47 חוקרים ישראלים מתחום הפסיכולוגיה בגילוי דעת נחרץ נגד הסתמכות על דעתו של זומר בתחום והנושא עורר פולמוס לגבי ההסתמכות על זיכרונות מודחקים.[8] על אף כיסוי עיתונאי אוהד לעבריין המין המורשע בני שמואל וטענות כי הוא הורשע על סמך חלום של המתלוננת, וגילוי הדעת של 47 הפסיכולוגים, בית המשפט העליון תמך בחוות דעתו של פרופ׳ זומר, כמו בית המשפט המחוזי, והסביר שהיה מקום לבכר את חוות דעתו ושל מומחי התביעה על פני חוות דעת המומחים מטעם ההגנה.[9]
בפסק דין אחר משנת 2014 לא קיבל בית המשפט המחוזי את עדותו של זומר בנימוק כי עמדתו מסתמכת על בדיקות ללא תוקף מדעי ולא עולה בקנה אחד עם הידע המקצועי בתחום.[10] אף על פי שחוות הדעת של אלי זומר בעניין מצבן הנפשי של קורבנות עבירות מין התקבלו וצוטטו בהרחבה בבתי המשפט בישראל, נמנעו עד כה בתי המשפט בארץ מהכרעות דעת תקדימיות בעניין הפרעות דיסוציאטיביות, ובפרט בהפרעת זהות דיסוציאטיבית. לדוגמה: בשנת 2016 הועמד למשפט משגיח מישיבה באשמת מאות מעשי אונס של קטינות. סניגוריו של הנאשם פנו לפרופ' זומר לקבלת סיוע. בחוות הדעת כותב פרופ' אלי זומר כי לא ניתן להטיל על המשגיח אחריות פלילית, זאת לאור כך שקיימת במוחו אישיות נוספת, מעין "מפלצת", שהיא זו שביצעה את המעשים. "הנאשם כלל אינו זוכר את מעשיו, דבר המעיד על כך שצד מסוים באישיותו ביצע את המעשים מחוץ לשליטה של 'האישיות המרכזית' שלו ומבלי שיהיה מודע לכך", הסביר פרופ' זומר, לדבריו, האיש פעל באופן אוטומטי וללא אחריות ומודעות למעשיו.[11] עמדתו זו של פרופ' זומר גרמה לביקורת נרחבת בטענה כי פרופ' זומר מגן על נאשם בעבירות מין חמורות בטענות הנוגדות את כללי המקצוע והאתיקה.[12] בית המשפט לא קיבל את עמדתו של זומר והנאשם הורשע ונידון ל-17 שנות מאסר.
הקושי של בית המשפט לקבל התנהגות דיסוציאטיבית כהסבר פורנזי להתנהגות נאשמים בא לביטוי גם בשנת 2017, אז מתח השופט קאפח בפסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביקורת על עדותו של זומר: "הצבעתי על פרכות וסתירות בעדותו של פרופ' זומר. התשתית העובדתית נסתרת מיניה וביה על ידי הנאשם עצמו, והקביעות האבחנתיות עומדות בניגוד מוחלט ל-DSM, לעדויות מומחים אחרים ובכללם מומחה נוסף של ההגנה, ולמאמרים ובכלל זה של העד עצמו".[13][14]
אלי זומר תרם רבות בחוות דעתו בבית המשפט לתיקוף עדויותיהן של נפגעות תקיפה מינית ולכך שקולן ישמע בבית המשפט. בשנת 2009 קיבל בית המשפט העליון את חוות דעתו של אלי זומר וקבע בפסיקה תקדימית שאנסטסיה מיקל אשמה בהריגה ולא ברצח, מכיוון שהריב עורר בה זיכרונות פוסט-טראומטיים מקשרים עם גברים שהתעללו בה בעבר.[15] בעקבות פסיקה תקדימית זו שוחררה אנסטסיה מיקל בשנת 2018 שחרור מוקדם מהכלא.[16]
בשנת 2010 דחה בית המשפט העליון את ערעור ההגנה במשפט של עבריין מין וציטט בהרחבה את עמדתו של אלי זומר ביחס התוקף של זיכרונות טראומה מודחקים, וכתב: "מסיכומי התביעה בבית משפט קמא אף נמצאתי למד כי פרופ' אלי זומר, שנחשב כיום למי שמוביל את תאוריות ההדחקה והשכחה בארץ, ולדברי התביעה הוא 'האורים ותומים' בתחום, הופיע בפני ועדת הכנסת שדנה בהארכת תקופת ההתיישנות, וכי כתביו ומאמריו היוו בסיס לתיקוני החקיקה. כל אלה מצביעים על כך שהמחוקק הישראלי אימץ את הדוקטרינה של זיכרונות מודחקים. אשר על כן, אצא מנקודת הנחה כי עקרונית תיתכן תופעה של זיכרונות מודחקים אמיתיים הצפים בחלוף שנים רבות למודעות".[17]
לזומר בלוג פעיל בו הוא מסביר על הפרעות פסיכיאטריות רבות, סוקר מחקרים עדכניים בנושא ומגיב לנושאים ציבוריים. בבלוג הוא גם התייחס בצורה נרחבת לפולמוסים, ועמדתו מהווה בסיס לדיונים מדעיים רבים בתחום.
מבחר מאמרים:
פרופסור אלי זומר סרן בדימוס מפקד טנק בחטיבה 421 חטיבת הצליחה בפיקוד חיים ארז מלחמת יום הכיפורים 73, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 39:06), 16 בינואר 2023
אלי זומר, סרטון בסדרה "חשופים" בערוץ YouTube של אוניברסיטת חיפה, 13 במאי 2014Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
