ליגת העל הקולומביאנית

ליגת העל הקולומביאנית (בספרדית: Categoría Primera A, "קטגוריה פרימרה A"; נקראת מסיבות מסחריות: Liga BetPlay Dimayor, "ליגה בט-פליי דימאיור") היא ליגת הכדורגל המקצוענית הבכירה של הכדורגל בקולומביה. הליגה נוסדה ב-1948. הנהלת הליגה נקראת דימאיור (Dimayor; ההתאחדות המקצוענית של מועדוני הכדורגל בקולומביה). באפריל 2017 פרסמה הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל את דירוג הליגות הטובות לשנת 2016, כאשר הליגה הקולומביאנית רושמת את הישג השיא שלה בדירוג - מקום שני בעולם.^[1] נכון לאוגוסט 2021, פעילותה של קבוצת קוקוטה דפורטיבו ששיחקה בליגה הבכירה הופסקה, עקב קשיים כלכליים.

ליגת העל הקולומביאנית

שם מלא	קטגוריה פרימרה A
כינוי	ליגה בטפליי
תחום	כדורגל
ארגון	מנהלת הליגה הקולומביאנית
מדינות	קולומביה קולומביה
קונפדרציה	CONMEBOL
קבוצות	20
מירב הזכיות	אתלטיקו נסיונל (16)
תקופת הפעילות	1948–הווה (כ־77 שנים)
שמות קודמים	ליגה פוסטובון, קופה מוסטאנג, ליגה אגילה
אלופה נוכחית	דפורטיבו קאלי (2021, פינאלסיון)
מפעל גבוה	קופה ליברטאדורס, קופה סודאמריקנה
מפעל מקביל	קופה קולומביה
מפעל נמוך	ליגת המשנה הקולומביאנית
dimayor.com.co

סמלה הקודם של הליגה

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

היסטוריה

הליגה הקולומביאנית נפתחה כ"תקופת הזהב" כפי שהיא כונתה (El Dorado) ב-1949 ומאחר ולא הייתה קשורה לחוקים של פיפ"א, משכה אליה כוכבים ענקיים בקנה מידה עולמי, כמו: אלפרדו די סטפנו, חוסה מנואל מורנו, גרינצ'ה ואדולפו פדרנרה. מיונאריוס מהבירה בוגוטה, נחשבה לאחת הקבוצות הטובות בעולם, זכתה בחמישה תוארי אליפות רצופים ובין היתר ניצחה את ריאל מדריד, במשחק שבו התגלה לאירופה הכישרון של די סטפנו ושבעקבותיו החליטה ריאל להעביר לשורותיה את הארגנטינאי. הליגה הכילה תחילה 10 קבוצות, שכל אחת הייתה צריכה לשלם 1,000 פסו כדי להרשם לטורניר. חלוקת הקבוצות לפי ערים הייתה כזו: אחת מברנקייה, שתיים מבוגוטה, שתיים ממניסלס, שתיים ממדיין ושתיים מפריירה. הליגה כללה 252 שחקנים רשומים: 182 קולומביאנים, 13 ארגנטינאים, 8 פרואנים, 5 אורוגוואים, 2 צ'ילאנים, 2 אקוואדוריאנים, ספרדי ושחקן מהרפובליקה הדומיניקנית.^[2]

השעיית הטורניר ב-1989

בשנת 1989 הושעתה הליגה מכל פעילות לאחר מקרה הירצחו שופט הכדורגל אלבארו אורטגה במשחק בין אינדפנדיינטה מדיין ואמריקה קאלי, על ידי אוהדים שזעמו עליו בעקבות שיפוטו. פעילות הליגה הופסקה, והוטל חרם מצד ההתאחדות הדרום אמריקאית על אצטדיון אטנאסיו חירארדוט במדיין.^[3]

מבנה הליגה, מספר הקבוצות והשיטה

הליגה ידעה מס' לא קטן של שינויים במספר הקבוצות. ב-1948 הליגה כללה 10 קבוצות, ומספרן גדל עד ל-18 קבוצות ב-1951. אחר כך המס' נע בין 12 ל-13 קבוצות עד ל-1966, שבה נקבע מס' הקבוצות ל-14. ב-1988 נוספה לליגה קבוצת ספורטינג קלוב דה ברנקייה כקבוצה ה-15, כאשר לפני-כן הקבוצה שיחקה בליגה בין השנים 1950 ו-1953. ב-1991 הוחלט על ידי דימאיור ליצור גם את אליפות הליגה השנייה של קולומביה בכדורגל הנקראת גם Categoria Primera B. בנוסף, הוחלט שבסיום כל עונה תהיה עולה אחת לליגה הבכירה ויורדת אחת לליגת המשנה. קבוצת אנביגאדו הייתה הראשונה שזכתה באליפות הליגה השנייה ב-1992 ולכן העפילה לליגה הראשונה, שם שהתה עד לשנת 2006, אז ירדה שוב בחזרה לליגה השנייה. הקבוצה עלתה שוב לליגה הראשונה ב-2008. משנת 1992 עד 2006 כללה הליגה 16 קבוצות ששיחקו 2 סיבובים. שתי הקבוצות שסיימו במקום הראשון בכל סיבוב, נפגשו ל-2 משחקים שקבעו את אלופת קולומביה. משנת 2003 הוחלט להגדיל את הליגה ל-18 קבוצות וליצור שני טורנירים נפרדים ו-2 קבוצות אלופות בשנה. הליגה גדלה ל-20 קבוצות בשנת 2015, והספונסר הוחלף מפוסטובון לאגילה.

שיטת הליגה

טורניר אפרטורה - הטורניר הפותח את השנה ומשוחק מפברואר עד יוני. כל קבוצה משחקת 20 משחקים, כאשר המחזור המיוחד הוא מחזור ה"קלאסיקו", מחזור המפגיש משחקי דרבי (ספורט). שמונה הקבוצות הראשונות מעפילות לפלייאוף הנקרא קוואדרנגולרס (Cuadrangulares). הקבוצות שסיימו במקומות 1-2 הן ראשי שני הבתים ואיתן מוגרלות שש הקבוצות הנותרות. הקבוצות משחקות עוד 6 מחזורים במתכונת של בית-חוץ, כאשר הראשונה מכל בית מעפילה למשחק הגמר. משחק הגמר משוחק בשיטת בית-חוץ, ללא חוק שערי חוץ ובמקה של שוויון בסיכום שני המשחקים, האלופה תוכרע בדו-קרב פנדלים.

טורניר פינליססיון - הטורניר הסוגר את השנה ומשוחק מיולי ועד לדצמבר. לוח המשחקים נשאר זהה, רק הקבוצות הביתיות והאורחות מתחלפות ביניהן. אלופת הפינליססיון ואלופת האפרטורה משחקות בשנה שאחרי בקופה ליברטדורס של אמריקה (המקביל לליגת האלופות האירופאית) ותצטרפנה אליהן הקבוצות שסיימו הכי גבוה בטבלה המשוקללת של שני הטורנירים ושלא זכו באליפות. הקבוצות הבאות בטבלה ושלא משחקות בליברטדורס ובנוסף הקבוצה שסיימה הכי גבוה בקופה קולומביה ושלא העפילה לליברטדורס, ישחקו בקופה סודאמריקנה (מקביל לגביע אופ"א).

קופה סופרליגה אגילה - משחק אלוף האלופים או הסופרקאפ של קולומביה. לפני כל תחילת שנה, נפגשות אלופת האפרטורה והפינליססיון לצמד משחקים שבו מוכתרת מחזיקת הסופרליגה.

ירידה לליגת המשנה

בסוף כל שנה קלנדרית מחשבים את ממוצע הנקודות שהשיגו הקבוצות בשלוש השנים האחרונות. הקבוצות שסיימו במקומות 19 ו-20 בסיכום, יורדות ישירות לליגת המשנה.

הקבוצות המשחקות בליגה הבכירה לעונת 2020

קבוצה	מיקום	אצטדיון	תכולה
אליאנסה פטרולרה	ברנקברמחה	אצטדיון דניאל וייה ספאטה	10,400
אמריקה קאלי	קאלי	אצטדיון פסקואל גררו	42,200
אתלטיקו בוקרמנגה	בוקרמנגה	אצטדיון אלפונסו לופס	28,000
אתלטיקו וילה	נייבה	אצטדיון גיירמו פלסס אלסיד	25,000
אתלטיקו נאסיונל	מדיין	אצטדיון אטנאסיו חירארדוט	48,700
דפורטס קינדיו	ארמניה	אצטדיון סנטנריו	20,716
דפורטיבו פריירה	פריירה	אצטדיון הרנן רמירס וייגאס	30,297
דפורטס טולימה	איבגה	אצטדיון מנואל מוריו טורו	28,200
דפורטיבו קאלי	קאלי	אצטדיון פלמסקה	55,500
דפורטיבו פאסטו	פאסטו	אצטדיון דפרטמנטל ליברטד	28,400
אנביגאדו פוטבול קלוב	אנביגאדו	אצטדיון פולידפורטיבו סור	14,000
אינדפנדיינטה מדיין	מדיין	אצטדיון אטנאסיו חירארדוט	48,700
חגוארס קורדובה	מונטריה	אצטדיון חרגוואי	8,000
ג'וניור ברנקייה	ברנקייה	אצטדיון מטרופוליטאנו רוברטו מלנדס	50,000
לה אקידד סגורוס	בוגוטה	אצטדיון מטרופוליטנו דה טצ'ו	10,000
מיונאריוס	בוגוטה	אצטדיון אל קמפין	40,000
אונסה קלדס	מניסלס	אצטדיון פלוגרנדה	43,680
פטריוטאס בויאקה	טונחה	אצטדיון לה אינדפנדנסיה	20,000
אגילס דוראדס	ריונגרו	אצטדיון אלברטו גריסאלס	14,000
אינדפנדיינטה סנטה פה	בוגוטה	אצטדיון אל קמפין	40,000

אלופות כל הזמנים בקולומביה[4]

עונה אלופה 1948 סנטה פה 1949 מיונאריוס 1950 דפורטס קלדס 1951 מיונאריוס 1952 מיונאריוס 1953 מיונאריוס 1954 אתלטיקו נסיונל 1955 אינדפנדיינטה מדיין 1956 דפורטס קינדיו 1957 אינדפנדיינטה מדיין 1958 סנטה פה 1959 מיונאריוס 1960 סנטה פה 1961 מיונאריוס 1962 מיונאריוס 1963 מיונאריוס 1964 מיונאריוס 1965 דפורטיבו קאלי 1966 סנטה פה 1967 דפורטיבו קאלי 1968 אוניון מגדלנה 1969 דפורטיבו קאלי 1970 דפורטיבו קאלי 1971 סנטה פה

עונה אלופה 1972 מיונאריוס 1973 אתלטיקו נסיונל 1974 דפורטיבו קאלי 1975 סנטה פה 1976 אתלטיקו נסיונל 1977 ג'וניור ברנקייה 1978 מיונאריוס 1979 אמריקה קאלי 1980 ג'וניור ברנקייה 1981 אתלטיקו נסיונל 1982 אמריקה קאלי 1983 אמריקה קאלי 1984 אמריקה קאלי 1985 אמריקה קאלי 1986 אמריקה קאלי 1987 מיונאריוס 1988 מיונאריוס 1989 הליגה הושעתה 1990 אמריקה קאלי 1991 אתלטיקו נסיונל 1992 אמריקה קאלי 1993 ג'וניור ברנקייה 1994 אתלטיקו נסיונל 1995 ג'וניור ברנקייה

עונה אלופה 1996 דפורטיבו קאלי 1997 אמריקה קאלי 1998 דפורטיבו קאלי 1999 אתלטיקו נסיונל 2000 אמריקה קאלי 2001 אמריקה קאלי 2002-I אמריקה קאלי 2002-II אינדפנדיינטה מדיין 2003-I אונסה קלדס 2003-II דפורטס טולימה 2004-I אינדפנדיינטה מדיין 2004-II ג'וניור ברנקייה 2005-I אתלטיקו נסיונל 2005-II דפורטיבו קאלי 2006-I דפורטיבו פאסטו 2006-II קוקוטה דפורטיבו 2007-I אתלטיקו נסיונל 2007-II אתלטיקו נסיונל 2008-I בויאקה צ'יקו 2008-II אמריקה קאלי 2009-I אונסה קלדס 2009-II אינדפנדיינטה מדיין 2010-I ג'וניור ברנקייה 2010-II אונסה קלדס

עונה אלופה 2011-I אתלטיקו נסיונל 2011-II ג'וניור ברנקייה 2012-I סנטה פה 2012-II מיונאריוס 2013-I אתלטיקו נסיונל 2013-II אתלטיקו נסיונל 2014-I אתלטיקו נסיונל 2014-II סנטה פה 2015-I דפורטיבו קאלי 2015-II אתלטיקו נסיונל 2016-I אינדפנדיינטה מדיין 2016-II סנטה פה 2017-I אתלטיקו נסיונל 2017-II מיונאריוס 2018-I דפורטס טולימה 2018-II ג'וניור ברנקייה 2019-I ג'וניור ברנקייה 2019-II אמריקה קאלי 2020 אמריקה קאלי 2021-I דפורטס טולימה 2021-II דפורטיבו קאלי

זכיות לפי קבוצות

מועדון	זכיות	סגנויות	שנות זכייה
אתלטיקו נסיונל	16	11	1954, 1973, 1976, 1981, 1991, 1994, 1999, 2005 (אפרטורה), 2007 (אפרטורה), 2007 (קלאוסורה), 2011 (אפרטורה), 2013 (אפרטורה), 2013 (קלאוסורה), 2014 (אפרטורה), 2015 (קלאוסורה), 2017 (אפרטורה)
מיונאריוס	15	10	1949, 1951, 1952, 1953, 1959, 1961, 1962, 1963, 1964, 1972, 1978, 1987, 1988, 2012 (קלאוסורה), 2017 (קלאוסורה)
אמריקה קאלי	15	7	1979, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1990, 1992, 1996-97, 2000, 2001, 2002 (אפרטורה), 2008 (קלאוסורה), 2019 (קלאוסורה), 2020 (היה רק טורניר אחד בגלל הקורונה)
דפורטיבו קאלי	10	14	1965, 1967, 1969, 1970, 1974, 1995-96, 1998, 2005 (קלאוסורה), 2015 (אפרטורה), 2021 (פינילאסיון)
ג'וניור ברנקייה	9	10	1977, 1980, 1993, 1995, 2004 (קלאוסורה), 2010 (אפרטורה), 2011 (קלאוסורה), 2018 (קלאוסורה), 2019 (אפרטורה)
אינדפנדיינטה סנטה פה	9	6	1948, 1958, 1960, 1966, 1971, 1975, 2012 (אפרטורה), 2014 (קלאוסורה), 2016 (קלאוסורה)
אינדפנדיינטה מדיין	6	10	1955, 1957, 2002 (קלאוסורה), 2004 (אפרטורה), 2009 (קלאוסורה), 2016 (אפרטורה)
אונסה קלדס	4	2	1950, 2003 (אפרטורה), 2009 (אפרטורה), 2010 (קלאוסורה)
דפורטס טולימה	3	7	2003 (קלאוסורה), 2018 (אפרטורה), 2021 (אפרטורה)
דפורטיבו פאסטו	1	3	2006 (אפרטורה)
דפורטס קינדיו	1	2	1956
קוקוטה דפורטיבו	1	1	2006 (קלאוסורה)
בויאקה צ'יקו	1	—	2008 (אפרטורה)
אוניון מגדלנה	1	—	1968

הגביעים

גם הגביעים עברו מספר שינויים וצורות לאורך השנים

• הגביע הרשמי של הדימיור
• 
  הגביע שנותנת הנהלת הדימיור ביחד עם גביע האליפות מאז 1948 ועד היום

• גביעי האליפות של נותני החסות של הליגה ששונו לאורך השנים. הגביעים מוענקים לזוכה ביחד עם גביע הדימיור
• 
  גביע קופה מוסטאנג 1990 - 2009
• 
  גביע ליגה פוסטובון 2010 - 2014
• 
  גביע ליגה אגילה 2015 - כיום

שיאני השערים

להלן טבלת המבקיעים המובילים בתולדות הליגה הבכירה בלבד.

דירוג	שחקן	שערים
1	ארגנטינה סרחיו גאלבן ריי	224
2	קולומביה איבן ואלנסיאנו	217
3	ארגנטינה הוגו הורסיו לונדרו	211
4	ארגנטינה אוסוולדו מרסיאל פלאווסינו	204
5	קולומביה חורחה רמירס גייגו	201
6	ארגנטינה עומאר לורנסו דבאני	198
7	קולומביה ויקטור אריסטיסאבאל	187
8	קולומביה ארנולדו איגואראן	186
9	קולומביה וילינגטון אורטיס	184
10	אורוגוואי חוסה עומאר ורדון	184
נכון ל-28 בפברואר 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליגת העל הקולומביאנית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ליגת העל הקולומביאנית
• אתר האינטרנט הרשמי של ליגת העל הקולומביאנית

• ליגת העל הקולומביאנית, ברשת החברתית פייסבוק
• ליגת העל הקולומביאנית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ליגה אגילה האתר הרשמי
• האתר הרשמי של Dimayor
• אתר לסיקור הכדורגל הקולומביאני