אלה אזכרה

אֵלֶּה אֶזְכְּרָה הוא פיוט שנכתב על עשרת הרוגי מלכות, חכמים שעמדו בראש הנהגת האומה ונהרגו במסגרת גזירות שמד שונות בתקופת המרידות ברומאים.

פיוט אלה אזכרה
אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה. כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה. כִּי בִימֵי הַשָּׂר (נ"א: קֵיסָר) לא עָלְתָה אֲרוּכָה. לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה: בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת. וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת. וּפָתַח בִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחָשַׁב מְזִמַּת. וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדו מוֹת יוּמָת. גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ הֵם כְּעָנוּ לו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כִּי מִימֵי אֲבוֹתֵיכֶם לא נִמְצָא כָּכֶם וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם[1] וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבותֵיכֶם
חלק מהפיוט

הפיוט מבוסס על סיפור הוצאתם להורג של החכמים כפי שמופיע במדרש בשם זה – מדרש אלה אזכרה (אנ'), המתאר בפירוט את הוצאתם להורג של החכמים.^[2][3]

מחבר הפיוט אינו ידוע, אך באקרוסטיכון חתום השם "יהודה". בנוסח הספרדים הפיוט משמש בתפקיד קינה בקינות לתשעה באב, ובמנהגי האשכנזים הוא פיוט מסוג "חטאנו" הכלול בסדר הסליחות.

תוכן הקינה וזמן אמירתה

הקינה פותחת בפרפרזה על ספר תהילים, פרק מ"ב, פסוק ה'. בתי הקינה מתחילים באותיות על פי סדר האלף-בית, ובבתים שאחר כך חתום באקרוסטיכון שם המחבר - יהודה חזק. הקינה מבוססת על מדרש אלה אזכרה, אשר מרחיב ומפרט בהוצאתם להורג של עשרת הרוגי מלכות. המדרש ציין בשפתו את הסיבה הנסתרת לגזירה זו משמים.

הקינה משולבת במחזורי תפילה של מספר קהילות במקומות שונים:

• בקהילות הספרדים היא נאמרת כחלק מסדר הקינות לתשעה באב.
• בנוסח אשכנז המזרחי^[4] היא נאמרת לאחר סדר העבודה שבתפילת מוסף של יום הכיפורים, שלפי המנהג המקורי היא הסליחה האחרונה לאחר סדר שלם של סליחות הנאמר לאחר סדר העבודה, אך ברוב קהילות אשכנז המזרחי בטלו את אמירת שאר הסליחות, ונשארה רק קינת "אלה אזכרה" לבדה.
• בנוסח אשכנז המערבי, היא נאמרת בסליחות ערב ראש השנה,^[5] ובערב יום כיפור אומרים פיוט אחר על עשרה הרוגי מלכות.^[6] בהרבה קהילות אשכנז המערבי, הפיוט או חלק ממנו נאמר גם במנחה של יום כיפור.^[7]

בחלק מהקהילות שאינן אומרות קינה זו כחלק מהקינות בתשעה באב, ישנה קינה אחרת העוסקת בהריגתם של עשרת הרוגי מלכות:

• בקהילות אשכנז המזרחי וחלק מקהילות אשכנז המערבי, אומרים בתשעה באב את הקינה הפותחת במילים: ארזי הלבנון אדירי התורה.
• בתכלאל מוזכרת קינה שחיברוה חכמי תימן הקדמונים "אז בבית שבינו" המתארת את הריגת עשרת הרוגי מלכות. קינה זו נהוג לאומרה בתפילת ערבית בתשעה באב.

טיהר רבי ישמעאל

בחזנות האשכנזית-אירופית מפורסם הקטע (באות ט' ואות י') "טיהר רבי ישמעאל", שהולחן ובוצע לראשונה על ידי החזן זבולון קוורטין^[8] . עד היום מבוצעות לקטע גרסאות כיסוי רבות.

ראו גם

• עשרת הרוגי מלכות
• ארזי הלבנון
• אגדות החורבן
• זבולון קוורטין

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: פיוט אלה אזכרה

• הפיוט אלה אזכרה, באתר הפיוט והתפילה
• עשרה הרוגי מלכות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת", עם קינת "אלה אזכרה"

הערות שוליים

1. נוסח אחר: וְאִם הֵם חַיִּים הֵבֵאתִי דִּינָם לִפְנֵיכֶם.
2. מדרש אלה אזכרה, בויקיטקסט
3. המדרש נודע בגרסאות שונות, שנדפסו בספר "רב פעלים", ב"בית המדרש" וגם ב"אוצר מדרשים" מאת י"ד אייזנשטיין.
4. בנוסח אשכנז המערבי אומרים תמורתה פיוט של רבנו גרשום מאור הגולה, וראו לקמן לגבי אמירתו במנחה בחלק מקהילות אלו.
5. סדר סליחות מכל השנה כמנהג אשכנז, רעדלהיים תרט"ו, דף מב ע"א.
6. סדר סליחות מכל השנה כמנהג אשכנז, רעדלהיים תרט"ו, דף יג ע"א (במספורי עמודים המתחיל מסליחות ערב יום כיפור).
7. ראו דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק ב (יום כיפור), עמ' 694.
8. החזן זבולון קוורטין - טיהר רבי ישמעאל - קטעי חזנות אלה אזכרה, סרטון באתר יוטיוב